07 אוקטובר 2017

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

התיק הועבר אלי למתן החלטה בנושא הפקדת ערובה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע המתנגד לה, בתשובת הנתבעת ובכתבי הטענות להלן החלטתי-

ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת

המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין

או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום

הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה

להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע

את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט

בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים

שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא

הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת

אם הורשה התובע להפסיקה."

בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן (א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

במקרה זה התובע הוא תושב הרשות הפלסטינאית, היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להתקבל.

מדובר בתביעה שעיקרה גמול שעות נוספות והוצאות אש"ל - כל זאת בהתייחס לתקופת עבודה מוסכמת בין חודש 3/2015 לחודש 5/2016.

הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את הטענה, כי העסיקה את התובע בשעות נוספות שכן לשיטתה סיפקה שירות הסעות בשעה קבועה. עוד טענה הנתבעת, כי מעולם לא ישן העובד באתר הבנייה, דבר שהוא אסור על פי החוק.

הנתבעת בבקשה הפנתה לכך שהעובד לא ציין כתובת מדויקת בתביעה כאשר על פי הלכה פסוקה הדבר מלמד על כוונה לחמוק מתשלום הוצאות.

התובע בתגובה הפנה להלכה שחלה טרם נכנסה לתוקף התקנה מכוחה נדרש בית הדין כעת לדון בבקשה (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, מיום 6/7/03).

התובע לא צירף כל מסמך לכתב התביעה או לתגובה לבקשה כהוכחה לאופן ההעסקה הנטען. התובע גם לא צירף תצהיר לתגובתו.

אין די בכך שקיימת הסכמה על תקופת העבודה אלא יש להראות ראשית ראייה לקיפוח זכויות.

בנסיבות שתוארו, לטעמי יש לקבוע שהתובע לא הניח ראשית ראייה לתביעתו.

אשר ליכולת לשלם הוצאות, לפי התקנה התובע הוא שנדרש להוכיח יכולת כאמור. התובע לא הוכיח יכולת כנדרש. זאת ועוד, הצדק עם הנתבעת שנושא אי ציון כתובת כשלעצמו עשוי להצדיק חיוב בהפקדת ערובה. אוסיף כי עיקרון זה הוחל עוד טרם נכנסה התקנה לתוקף (ראו רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת יצחק קרמין, מיום 13/11/14 ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה - בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, מיום 26/11/06).

בנוסף, התקנה קובעת, כי בית הדין רשאי להורות שהתובע לא יחויב בהפקדת ערובה בהינתן טעמים מיוחדים. התובע לא ציין מהם הטעמים המיוחדים שיצדיקו היעדר חיוב וגם לא מצאתי במקרה זה טעמים כאלה.

היות שהגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הראה את הנדרש לפי התקנה כדי שלא יחויב בהפקדת ערובה ועל כן יש לחייבו בהפקדתה, נותר לדון בגובה הערובה. לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא לה ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיה ישולמו, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,800 ₪.

אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,800 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבע וזאת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

על מנת שלא להקשות יתר על המידה על דרכו של התובע לבית הדין, אני קובעת כי הוצאות בקשה זו תישקלנה בסיום ההליך על ידי המותב שידון בתיק.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ח, (07 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.