13 נובמבר 2017

1. לפני ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.8.2016 (להלן – הועדה) אשר קבעה למשיב נכויות זמניות וכן נכות צמיתה בשיעור 19% לפי סעיפים 35(1)(ב) (10%), 32(1)(א)1 (10%) ו- 29 (6)1 (0%) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן-התקנות).
2. המשיב יליד 1987 הוכר כנפגע עבודה בשל תאונה שעבר ביום 8.8.2014. עניינו של המשיב הוחזר לוועדה נשוא ערעור זה מכוח פסק דין בתיק ב"ל 6081-02-16 שניתן ע"י כב' הרשמת חבקין, במסגרת ערעור המערער כנגד המשיב. לאור חשיבות הדברים להלן תוכן הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק הדין:

"מוסכם עלינו כי עניינו של המערער (צ"ל - משיב) יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול עמדתה בעניין הנכות בגין "היעדר החזר אכילס מימין" באופן מנומק.

המשיב וב"כ יוזמנו לדיון ויוכלו לטעון בפני הוועדה ולהציג בפניה בדיקת EMG מיום 19.12.16.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת."

1. ועדה רפואית לעררים התכנסה כאמור וסיכמה ממצאיה כדלקמן:

"הועדה עיינה בפסק הדין וקראה את תיאור הממצאים הקליניים ותשובת ה- EMG שבוצעה לאחר ישיבת הועדה.

לציין שממצא של העדר החזר ללא ירידה בכוח הינו ממצא שלא הופך את התובע מאסיפטומטי לסימפטומטי. הכח נקבע על פי בדיקה קלינית בסולם מ- 0 עד 5. העדר החזר יכול ___ את הממצא בבדיקת הכח. הממצא ב-EMG גם הוא אינו מקנה נכות בפני עצמו אם הנפגע הוא אסימפטומטי. אבל קיים ממצא התואם ל____ ___ אכילס מימין, לכן הועדה משנה את החלטתה לנכות על פי סעיף 29(6) 1 - 0%."

1. החלטה זו היא נשוא הערעור שלפני.

טענות הצדדים:

1. המערער טוען כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה מאחר ושנתה את החלטתה ביחס לנכות לפי סעיף 29(6)1, עם זאת לא שינתה את קביעתה הקודמת לפי תקנה 32(1)א1 מבלי לנמק מדוע החליטה להותיר את נכותו של המשיב לפי תקנה זו ,בניגוד להוראות פסק הדין מיום 7.6.2016.
2. המשיב סבור כי הוועדה נימקה החלטתה היטב, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ועל כן אין להתערב בהחלטתה. המשיב סבור כי פסק הדין המחזיר תחם את הנימוק לעניין סעיף 32 לתקנות והוועדה התייחסה לכך בהחלטתה עת ציינה כי המשיב הוא סימפטומטי וכי הבדיקות הרפואיות המעידות על העדר החזר אכילס מימין אינן מעניקות נכות בפני עצמן. כך שהוועדה נמקה לעניין סעיף זה לתקנות וכן הסבירה מדוע אינה מעניקה למשיב נכות נוירולוגית לפי סעיף 29 לתקנות.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).
3. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
4. בהתייחס לוועדה הדנה בעניינו של מערער מכוח פסק דין נקבע, כי עליה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. ביקורתו השיפוטית של בית דין זה בבוחנו ועדה במקרה זה מוגבלת לשאלה – האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (ראה דב"ע נא/01 – 29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8/01/08).
5. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי לא ברורה התייחסותה לסעיף 29(6)1 לתקנות שכן אין הסבר לעובדה כי ניתנה למשיב נכות בשיעור 0% בגין סעיף זה ולעומת זאת ניתנה נכות לפי סעיף 32(1)א1 לתקנות. מהדיון שערכה הוועדה לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בכל הנוגע ליישום סעיפים אלה. סעיף 32 האמור מתייחס לשיתוק חלקי בגפיים התחתונות וסעיף 29 האמור עוסק בנויריטיס שאף הוא סעיף נוירולוגי. איני מקבלת את טענת המשיב כי הוועדה התייחסה לסעיף 32 האמור בהחלטתה עת ציינה כי התובע הוא סימפטומטי. על הוועדה לנמק החלטתה באופן בו ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה וזו אף הנחיית פסק הדין המחזיר. הוועדה לא עשתה כן ולא ציינה את שני הסעיפים באופן מפורש אלא רק סעיף אחד ולא ניתן להבין מהחלטתה אם מדובר בכוונת מכוון או בטעות.
6. לאור האמור, נכון יהיה להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה כדי שתנמק ותבהיר את החלטתה באשר ליישום סעיפים 29(6)1 ו- 32(1)א1 לתקנות.
7. סוף דבר - עניינו של המשיב יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב בכדי שתבהיר ותנמק החלטתה באשר ליישום הסעיפים 29(6)1 ו- 32(1)א1 לתקנות.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המשיב וב"כ יוזמנו לדיון בוועדה ויוכלו לטעון בפניה.

1. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ח, (13 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.