תובענה הנוגעת להתנגשות שבין שני כלי רכב, אשר התרחשה ביום 2.6.2016.

כאמור בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בכל הנוגע להליך בסדר דין מהיר, "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו"; מקום שהמחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית בלבד, לא מצאתי שיש בהליך זה משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, באופן המצדיק לחרוג מהנמקה תמציתית.

יצוין כי בסיום הדיון אשר נתקיים הוצע לצדדים שיינתן פסק דין לפשרה, וניתנה ארכה למסירת הודעה מתאימה, ואולם בחלוף התקופה אשר נקצבה ובהיעדר הודעה, הגיעה העת ליתן פסק דין לגופו של עניין.

על פי המפורט בכתב התביעה, מכונית התובעת, מ.ר. 5024333 אשר נסעה בעיר סכנין, בכביש היציאה מן העיר לכיוון גוש משגב, ממזרח למערב, נפגעה על ידי משאית הנתבעים מ.ר. 1509058 אשר הייתה נהוגה בידי הנתבע 1, כאשר נטען שבזמן הנסיעה סטתה המשאית אשר נסעה בצדו השמאלי של הכביש, ימינה, באופן בו נוצר חיכוך בין שני כלי הרכב.

התובעת טוענת כי הנתבעים נהגו במשאית הנתבעים בחוסר זהירות, אשר התבטאה בסטייה מנתיב הנסיעה, ולכן האחריות לנזקי התובעת רובצים לגישתה על כתפי הנתבעים.

הנתבעים טענו כי אין חבות ואחריות מצדם לקרות התאונה, שכן לגישתם, מכונית התובעים נסעה מימינם בנתיב תעבורתי אשר אינו מיועד לנסיעה ישרה בכיכר שלפניה התרחשה התאונה, ולמעשה המכונית הפרטית סטתה לנתיב נסיעת המשאית ליד הפינה הימנית קדמית של המשאית, באותו "שטח מת", מנתיב נסיעה המכוון לפניה ימינה, תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת על נהג המכונית הפרטית.

במסגרת הדיון אשר התקיים בפני, הוצגו תמונות המקום, תיאור התאונה על ידי כל אחד מן הצדדים, ונשמעו עדויות של שני הנהגים.

לאר בחינת הטענות אשר הועלו, כתבי הטענות, תמונות המקום ותמונות הנזק, מצאתי לדחות את התובענה במלואה. הקביעה העובדתית להיעדר חבות ואחריות מצד הנתבעים, נשענת בעיקר על התיאור העובדתי של שני הנהגים, אשר אינו מצדיק הטלת אחריות על הנתבעים.

גרסת התובעת הייתה, כי המכונית וכלי הרכב נסעו זה לצד זה, כאשר נהג המכונית הפרטית טוען כי מדובר בשני נתיבים המשתלבים לנתיב אחד לפני הכניסה לכיכר, קרי, הנתיב הימני מסתיים ושני הנתיבים משתלבים לנתיב השמאלי. גרסת הנתבעים הייתה, כי אין מדובר בכניסה לכיכר בשני נתיבים המשתלבים לאחד, אלא נתיב שמאלי הממשיך ישר לתוך הכיכר, ונתיב ימני המוביל ולפניה ימינה המופרדת באמצעות אי תנועה בנוי.

לפי שתי הגרסאות העובדתיות, לא ניתן להטיל חבות על הנתבעים, שכן האחריות המוגברת, בכל אחד משני התרחישים אשר הוצגו, מוטלת על נהג התובעת, וככל שהתאונה התרחשה, לפי כל אחת מן הגרסאות, האחריות המוגברת על נהג המכונית הפרטית מוביל להפרת חובת הזהירות מצידו כהסבר ההגיוני יותר.

אם נקבל את גרסת התובעת, הרי שמדובר בשני נתיבים המשתלבים לאחד (במקרה דנן, משתלבים לנתיב השמאלי), ולפי תקנות התעבורה, תקנה 64 (ו) קובעת "נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות.". חובת הזהירות המוגברת היא על נהג התובעות, ואם התרחשה התאונה כפי שהסביר בעדותו, הרי האחריות הינה דווקא על כתפיו.

על אחת כמה וכמה נכונים הדברים אם נקבל את גרסת הנתבע 1, שהמכונית הפרטית עקפה מימין את המשאית בנתיב תעבורתי אשר אמור לפנות ימינה, ואז עברה לנתיב השמאלי המיועד לנסיעה היישר לתוך שטח הכיכר, שאז בוצעו לא עבירת תעבורה אחת, אלא אולי אף שלוש, בטרם ההתנגשות, באופן המטיל חבות על נהג התובעת ולא להיפך.

לא ראיתי בראיות אשר צורפו, לרבות השרטוט המאולתר אשר בוצע על ידי הנתבע 1 במהלך עדותו, משום ללמד על תוצאה ראויה אחרת, שכן בין אם נאמץ גרסה זאת ובין אם נאמץ גרסה אחרת, המכונית הפרטית השתלבה לנתיב הנסיעה של המשאית ב"שטח המת" שליד המראה הימנית קדמית, תוך ביצוע של לפחות עבירה אחת (אם לא יותר) על חוקי התעבורה, כאשר הדין מטיל על נהג התובעת חובת זהירות מוגברת, אשר ככל שהתרחשה תאונה, הינה תוצאה של הפרת חובת הזהירות המוגברת.

התובענה נדחית לפיכך.

התובעת תישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 1,500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ז, 19 יוני 2017, בהעדר הצדדים.