לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 29.1.17.

המבקשת טוענת כי לא התגוננה במועד מפני כתב התביעה שהוגש בשל "מצב תזרימי קשה בעסק שגרר שינויי כח אדם". לטענתה, סיכויי הגנתה טובים – המשיב נרשם לרשימת התפוצה של המבקשת וביקש לקבל ממנה הודעות פרסומת, ומשכך, פעלה בהתאם להוראות החוק. המבקשת מבהירה כי רישומו של המשיב היה לאתר אינטרנט אחד שהפעילה וכי ההודעות שנשלחו למשיב היו מאתר אינטרנט נוסף שהקימה, וכי כבר בהודעה הראשונה איפשרה למנויי רשימת התפוצה שלה לבקש כי יוסרו מהרשימה של האתר החדש. אפשרות ההסרה צוינה גם בשאר ההודעות שנשלחו, והמשיב יכול היה בלחיצת כפתור לפעול להסרתו ולא לאגור הודעות לצורך הגשת התביעה, כנטען.

את הבקשה לביטול פסק הדין הגישה המבקשת, על פניו, באיחור. המבקשת עתרה להתיר לה להאריך את המועד להגשת הבקשה וטענה כי ניסתה להגיע עם המשיב (באמצעות ב"כ) לפתרון מוסכם של המחלוקת, לאחר שקיבלה את פסק הדין לידיה בתחילת חודש פברואר – ומשכשלו הנסיונות הגישה הבקשה.

המשיב בתגובתו טען כי הבקשה להארכת מועד הוגשה ללא תצהיר וכי מטעם זה בלבד דינה להדחות. פסק הדין ניתן, לעמדת המשיב, כדין ולטענתו סברה המבקשת כי אם תתעלם מההליך "הוא ייעלם".

ככל שייקבע כי יש להתיר את הארכת המועד מבקש המשיב להגיש תגובה אף לבקשה לביטול פסק הדין עצמה.

בתשובה לתגובה הוסיפה המבקשת נימוקים נוספים לבקשה להארכת המועד – ובכלל זאת נסיבות אישיות ומשמחות של ב"כ, עומס עבודה ועיכובים הנובעים מפעילותה של המבקשת.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

במקרה דנן, דין הבקשה להדחות.

טעמי החריגה מן המועדים שנקבעו בדין נעוצים, בראש ובראשונה, במבקשת עצמה. מטעם זה גם לא הגישה את כתב הגנתה במועד, כמצוין לעיל. לא שוכנעתי כי, אכן, מדובר בטעמים מיוחדים המצדיקים חריגה של כחמישים אחוזים מפרק הזמן שנקצב להגשת הבקשה (המבקשת מעידה כי קיבלה את פסק הדין בתחילת פברואר והגישה את הבקשה בשבוע השלישי של חודש מרץ – דהיינו, כ-45 ימים לאחר קבלת פסק הדין, במקום 30 ימים).

משכך, אין אני נדרש עתה לשאלת סיכויי ההגנה, אף שיוער כי גם שאלה זו אינה נקיה מספקות.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ אשר יצורפו לסכום פסק הדין.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ז, 20 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.