לפניי תביעה כספית מיום 6.9.16 ע"ס 9,237 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 13.2.15.

נערך ביום 11.1.18 בפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר התובעת לא הצליחה להוכיח (עפ"י מכלול הראיות שהוצגו) כי גרסתה, לגבי אופן התרחשות התאונה מושא התביעה ולגבי הגורם האחראי בנזיקין להתרחשותה, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע. היו מס' עניינים מהותיים בעדויות הנהגים, שלגביהם היו הבדלי גרסות של ממש ושלגביהם לא התרשמתי שניתן וראוי להעדיף את גרסת התובעת או אף לקבלה בפשרה באופן חלקי. ולקחתי בחשבון כמובן גם העובדה, שמדברת בנסיבות במידה רבה בעד עצמה, כי בשני טפסי ההודעה שנמסרו לתובעת לא מדובר על נסיעה לאחור (לא במפורש ולמעשה גם לא באופן מרומז).

התביעה נדחית, ולאור המקובל – ללא צו להוצאות.

משניתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אני מורה על ביטול החיוב במחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.