בהחלטה מהיום נפל טעות סופר באזכור דבר החקיקה מתוך היסח ועל כן אני מוציאה החלטה מתוקנת בה אני מתקנת רק את שם דבר החקיקה.

בקשה לסעד זמני של צו מניעה לפי פרק כ"ח לתקסד"א – עיכוב צו פינוי והריסה בהתייחס למגרש 206 בגוש 100056 באלסייד, שהוצא ביום 9/5/16 על פי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981 והודבק במקרקעין (להלן: "הצו").

המבקש עותר לבטל את הצו מהטעם כי הוא לא פלש שכן מדובר במקרקעי אביו. גם נטען כי הוא זכאי לקבל את המגרש בתנאי הקצאה על פי תנאי המבצע של המשיבים. בטעון חלופי זה הוא סתר את הטענה של הבעלות.

בדיון עלה כי למבקש אין אסמכתא כי מדובר במקרקעי אביו. המשיבות אינן מתנגדות להקצות למשיב את המגרש והמחלוקת היא על התנאים של הרכישה. המשיבות טוענות כי המשיב אינו זכאי לתנאי המבצע ועל כן עליו לשלם עבור המגרש את המחיר המלא ולא את המחיר המופחת משמעותית.

בסוגיה זו פנה המבקש יחד עם 2 אחרים בעתירה לבג"ץ שטרם נשמעה. הבקשה לצו ביניים לא נעתרה ובית המשפט, כב' השופט הנדל, הפנה את העותרים למסלול חלופי תוך הפניה לתגובה של המשיבות [ בג"ץ 6353/16 ח'אתם אלסייד נ' רשות מקרקעי ישראל (24/8/16), (25/8/16) ].

על פי תגובת המשיבות לבקשה לצו ביניים, שהוגש לעיוני, המסלול החלופי הוא תקיפה ישירה של צו שניתן לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) התשמ"א – 1981. הצו נשוא הבקשה בפני ניתן הוא לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), אך אני מפרשת את החלטת כב' השופט הנדל כמפנה את המבקש להליך תקיפת הצו שהוצא למבקש.

מבלי להיכנס לשאלת השיהוי, על הטוען כנגד הצו להראות בין היתר כי למבקש יש זכות במקרקעין (סעיף 3 לצו). לתוצאה זו אני גם מגיעה לפי תקנה 362(א) לתקסד"א לפיו מבקש הסעד הזמני להראות שיש לו "ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה....." . בהקשר זה העילה בתיק העיקרי היא אותה מחלוקת על הזכות לקבלת הקצאה של מגרש בתנאי המבצע שעומדת להכרעה בפני הבג"ץ. המחלוקת אינה הזכות לקבלת המגרש אלא התנאים הכלכליים שהמבקש נדרש להם.

בתיק העיקרי גם נטען כנגד חוקיות הצו של העדר מסירה והעדר מתן הזדמנות לשימוע. בדיון התברר כי המבקש הוא בשלבי הקמת מבנה על המגרש והקומה הראשונה כבר הוקמה. השתכנעתי כי הצו הומצא למחזיק במגרש. אוסיף כי להמצאת הצו הוקדם גם הליך אליו המבקש לא המתייחס של המצאת התראה (נספח 3 ). ההתראה הומצאה והיא חתומה על ידי המקבל ביום 1/3/16. העולה מההתראה, והצו הוא כי הפניה לבית המשפט בהליך של הסעד הזמני הוא בשיהוי של מספר חודשים. שיהוי שלא ניתן לו הסבר וגם לא הוסבר מה נעשה כדי לתקוף את ההתראה ואת הצו. השימוע ניתן הן בהתראה- בסיפא, והן בצו , (סעיף 3).

להשלמה , על הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני לבוא בתום לב. בניה על המגרש כשיש הסכמה כי אלו אדמות מדינה שיש לבקש לגביהם הקצאה ולשלם עבורו אינה תום לב ולכן גם מתן הצו אינו צודק בנסיבות העניין (תקנה 362(ב)(2) לתקסד"א).

לבסוף אחזור על מה שנאמר מפי המדינה בעל פה. המבקש יכול לבקש הקצאה ולשלם תוך ידוע כי אם תתקבל העתירה בבג"ץ יוחזר למבקש ההפרש. על כן אין מקום לתת צו מניעה זמני, כי יש חלופה כספית.

הבקשה נדחית. הצו הארעי מבוטל.

עיכוב ביצוע של 15 יום מהיום.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ו, 02 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.