1. לפניי תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 17.01.2016, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 84-390-54 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 31-491-78 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ובאשר להיקף הנזק ובאשר לקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג המשאית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% ואילו נהגת הפרטית תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אין חולק כי הפרטית נפגעה לאורך הדופן השמאלית מכנף שמאלית אחורית ועד קו המראה השמאלית הקדמית כולל המראה השמאלית הקדמית. אין גם חולק כי המשאית נפגעה בבקלית פנס האיתות הימיני הקדמי ובצד הימיני של הפגוש הקדמי.

נהג המשאית אישר בחקירתו הנגדית כי אחרי שכלי הרכב עברו תחת גשר צומת קריית אתא וכמאה מטרים לפני מעגל תנועה הוא החל לסטות ימינה עם המשאית (עמ' 5, שורות 20-20 לפרוטוקול).

נהג המשאית מעיד בחקירתו הנגדית כי לא הבחין בפרטית ספציפית לפני המגע בין כלי הרכב, אלא הבחין בתנועה.

לאור מוקדי הנזק ולאור פערי הגבהים שבין המשאית והפרטית אני סבור כי אמנם פנס האיתות הימיני הקדמית שבמשאית פגע במראה השמאלית הקדמית של הפרטית, אולם השפשופים והשריטות הנראים בחלק האמצעי והתחתון של הדופן השמאלית של הפרטית, הם תוצאה של התחככות של הברגים הבולטים בגלגל הקדמי הימיני של המשאית עם דופן השמאלית של הפרטית.

העובדה שהפינה הקדמית במשאית לא נפגעה, זולת בקלית פנס האיתות הימיני הקדמי, ולא הובאו כל תמונות המעידות על נזק בכנף הימינית הקדמית של המשאית, הרי שאני סבור כי התאונה ארעה מאחר ששני כלי הרכב היו צמודים זה לזה מאוד. מכאן, שאיני יכול לפסול את האפשרות הסבירה כי הפרטית נצמדה מימין למשאית ונכנסה לשטח המת של נהג המשאית. הגם שטענת שטח המת אינה פוטרת את נהג המשאית מאחריותו לתאונה, אולם היא בוודאי יכולה להפחית את מידת אחריותו מקום שרכב צד ג' הוא שנכנס לשטח המת של נהג המשאית. לא כל שכן, כאשר נהג המשאית לוקח את בעיית השטח המת כמובנית מאליה ולא מקפיד לנהוג ביתר זהירות בגינה.

משכך, אני סבור כי אכן המשאית סטתה קלות ימינה לעבר נתיב נסיעתה של הפרטית, כפי שנהג המשאית מאשר בעדותו, אולם הפרטית נצמדה עד מאוד לקו הגבול השמאלי של נתיב נסיעתה בחוסר זהירות, ותרמה תרומה ניכרת לקרות התאונה.

מכאן, חלוקת האחריות לקרות התאונה כפי שנקבעה בפתח סעיף 5 לעיל.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

באשר לטענת הנתבעים שהועלתה בכתב הגנתם, בעניין ניתוק הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק, מאחר והפרטית נבדקה על ידי שמאי רכב ביום 11.02.2016 בעוד שהתאונה ארעה ביום 17.01.2016, איני מקבל אותה כלל וכלל. הפרטית נבדקה על ידי שמאי רכב שלושה שבועות לאחר התאונה, לא מדובר בשהות חריגה שעלולה להביא לניתוק הקשר הסיבתי. מה עוד, שלאור אופי הנזק בפרטית ברור כי הנזק הנלמד מחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, לא סביר שהנזק יהיה כתוצאה מתאונה אחרת שארעה לאחר קרות התאונה. ואם לא די בכך, הרי שלאור תמונות הפרטית והמשאית בזירת התאונה (אשר סומנו א'-ד') ברור כי הנזק הנראה בפרטית עולה בקנה אחד עם הנזק המנוי בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 56,143 ₪, שהינו 60% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 3 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ז, 19 יוני 2017, בהעדר הצדדים.