1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בברך ימין מיום 30.3.2015 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").
2. המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 25.5.2016.

מכאן התביעה שלפנינו.

1. התובע הגיש תצהירים מטעמו בתיק, התקיים דיון הוכחות והצדדים הגישו סיכומים בכתב מטעמם, הכל כמפורט להלן.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

1. התובע יליד 28.11.1957.
2. התובע עובד בחברת החקלאי בע"מ בתפקיד של מנהל תחבורה ולוגיסטיקה החל מחודש 7/1983.

חברת החקלאי בע"מ הינה חברה הנותנת שירותים וטרינרים לרפתות, ובמסגרת זאת היא מחזיקה צי רכבים ייעודיים לרופאים וטרינרים ודוגמי חלב המגיעים לרפתות.

1. כפי שיפורט לעיל, התובע קישר בין הפגיעה בברכו לבין הארוע בעבודה זמן מה אחרי קרות האירוע. עם זאת, לאחר שהתובע קישר בין השניים – גרסתו היתה עקבית ואף נתמכה בעדויות של עדים אחרים.

גרסאות התובע:

במסמכים רפואיים:

1. כפי שפירטנו לעיל, לתובע לקח זמן עד שקישר בין הפגיעה בברכו לבין הארוע שארע לו בעבודה, כאשר בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 18.3.2016 סיכם הרופא, ממסמכים רפואיים שונים מזמן אמת, את גרסאות התובע כפי שהן השתקפו בתיק הרפואי כדלקמן:

בתביעה שהוגשה למל"ל

1. בטופס התביעה שהוגש למל"ל נרשם:

"בעת סידור מכולת אחסון הכניס והוציא מושבי רכב בעת

הרמת אחד המושבים חש לחץ ומתיחה בברך".

בתיאור הפגיעה נרשם-

"בזמן העבודה בחוץ על מכולה באחסון (?) רכבים וציוד

(לצורך סידור) הרמתי ביחד עם שני עובדים ספסלי רכב,

חשתי מתיחה ברגל ימין תוך כדי סיבוב ותמיכה במושב".

1. יצוין, כי בהצהרת המעסיק בטופס התביעה נרשם:-

"עד מועד הנפקת טופס בל 250 לא דווח לי לגבי תאונה זו".

בהודעת התובע לחוקר המל"ל

1. התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 12.4.2016.
2. התובע הסביר לחוקר, כי במסגרת עבודתו הוא אחראי, בין היתר, על התחבורה בחברה, לרבות ביצוע של טיפולים ברכבים וקנייה ומכירה.
3. לגבי אירוע הפגיעה פירט התובע כדלקמן:-

בתביעה שהוגשה לבית הדין

1. ביום 12.9.2016 הוגשה תביעת התובע לבית הדין. בכתב התביעה נרשם, כי ביום 30.3.2015 במהלך יום עבודה עת עזר התובע לעוד שני עובדים נוספים בהרמת מושב של רכב, הוא הסתובב בצורה חדה כדי להוציא את המושב ואז נפגע בברך והרגיש כאבים עזים.

כן נרשם, כי התובע המשיך להרגיש כאבים עזים באזור במהלך מס' הימים במהלך חופשת הפסח ומשהכאבים לא חלפו הוא פנה לקבלת טיפול רפואי ואובחן אצלו קרע במיניסקוס.

בתצהירי התובע

1. בתצהיר התובע נרשם:

1. יצוין כי התובע הגיש שני תצהירים מטעם העובדים שהיו איתו בזמן האירוע, כאשר תצהיר אחד נמשך מהתיק היות והעד לא התייצב לדיון ההוכחות.

בדיוני ההוכחות

1. ביום 13.9.2017 התקיים דיון הוכחות בתיק.
2. במסגרת הדיון הסביר התובע, כי הוא משמש כמנהל תחבורה וקצין הבטיחות של החברה ומנהל הלוגיסטיקה וכי תחתיו 2 עובדים – יבגני - מנהל המחסן וצחי עוזר מנהל התחבורה והלוגיסטיקה.
3. התובע הסביר שמבחינת עבודה פיזית, על אף היותו מנהל, הוא עוזר לעובדים שלו ולא רק יושב ומחלק הנחיות.

התובע פירט לעניין האירוע מיום 30.3.2015 כדלקמן:

"ש. ומה קרה?

ת. אנחנו מחזיקים בבניין מכולה שצמודה לבניין ששם מאחסנים גם ארגזי תרופות לשימוש הרופאים וגם מושבים של רכבים. באותו יום פתחנו את המכולה לצורך הוצאת ספסלים של מכוניות כדי להתקין אותם בחזרה ברכבים שהועמדו למכירה, ביקשתי מיבגני שיעזור לנו. צחי נכנס לתוך המכולה כדי להוציא ספסל של שלושה מושבים ואני יחד איתו. המכולה הייתה מלאה גם בצמיגים ובארונות. צחי החזיק מבפנים את הספסל ואני תמכתי. מדובר בספסל כבד של שלושה מושבים להערכתי ששוקל כ 100 קילו. שנינו היינו בתוך המכולה ויבגני היה בסף החיצוני. לצורך הוצאת הספסל מאחר ומדובר במקום צר היינו צריכים לבצע סיבוב בעודנו מחזיקים את הספסל כאשר במסגרת הזאת הייתי אמור להעביר את המשקל שהיה עלי ליבגני וללכת לתמוך בצחי. תוך כדי פעולת הסיבוב שנדרשה על מנת שנקרב את הספסל לפתח המכולה הרגשתי כאב וצעקתי איי.

ש. למה אתה הרמת את הספסל ולא יבגני?

ת. כפי שאמרתי קודם גם אני מבצע עבודה פיזית כי אני חלק מצוות העובדים הגם שאני מנהל המחלקה".

1. כאשר נשאל לגבי הכאב שהוא חש, הוא הסביר שבאותו יום הוא הרגיש רק מתיחה ולכן הוא לא דיווח על כך והמשיך את יום העבודה עד סיומו, אך לא ביצע עבודה פיזית.
2. התובע הוסיף כי הוא המשיך לבוא לעבודה בימים הבאים בעודו "מרגיש כאב עדין ברגל כמו במתיחה. הכאב התחיל בירך".

התובע הסביר כי הכאב החמיר בחול המועד פסח וכי הוא פנה לרופא המשפחה שלו בסיום החג.

התובע אף הסביר שהוא לא הסביר לרופא בקשר לאירוע בעבודה, שכן הוא לא קישר בין הדברים.

1. הוסכם, כי התובע קישר לראשונה בין מצבו הרפואי לבין העבודה ביום 28.5.2015, אז הוא פנה למעסיק לקבל טופס בל 250 וכי לראשונה נושא האירוע בתאונה עלה על הכתב במסמך רפואי ביום ב-2.8.2015.
2. נציין, כי במסגרת הדיון נחקר גם מר צחי קיציס, העובד הכפוף לתובע שהיה עם התובע בעת הרמת הספסל.
3. מר קיציס הסביר לגבי אירועי אותו היום כדלקמן:

"ש. אתה זוכר מה קרה באותו יום?

ת. במסגרת העבודה אנו עובדים גם עם דברים בעלי משקל פיזי כגון ספסלים שאנו מרכיבים ברכבים. מדובר בספסלים של ברזל של שלושה מושבים שאני מעריך ששוקלים כ 40-50 קילו. הם נמצאים בתוך המכולה שצמודה לבניין. יש ארון מדפים שהם יושבים שם. באותו יום פתחנו את המכולה אני, התובע ויבגני כדי להוציא ספסלים להרכיב על הרכבים שאותם אנחנו מוכרים אחרי כמה שנים של שימוש. באותו יום אני נכנסתי ראשון למכולה, התובע אחרי ויבגני היה בכניסה למכולה. התובע תפס את הספסל ראשון ואני תפסתי אותו מאחורה והרמנו אותו יחדיו. כדי להעביר אותו ליבגני שיתפוס צריך לעשות תנועה של סיבוב (מדגים סיבוב של 180 מעלות), ותוך כדי הסיבוב שמעתי את התובע צועק איי איי ושאלתי אותו מה קרה והוא אמר שמרגיש כאב. אמרתי ליבגני שיחזיק את הספסל כדי שהתובע יוכל לצאת. הוא יצא, התיישב בחוץ כמה דקות והלך למשרד.

אח"כ המשכתי עם יבגני להתקין את הספסל ברכב. כשסיימתי הלכתי למשרד ושם התובע סיפר לי שהרגיש כאב והמשכנו את העבודה רגיל".

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו–

1. ביום 30.3.2015 בעת שעזר לשני עובדים נוספים להרים מושב של רכב כאשר ניסו לסדר מחסן בעבודה – הסתובב התובע בצורה חדה כדי להוציא את המושב ואז נפגע בברך והרגיש כאבים עזים.
2. התובע לא חשב שמדובר בתאונת עבודה בהתחלה, אלא כי מדובר בכאבים של מתיחה אשר יעברו לו ורק אחרי שעברו הוא פנה לרופא.
3. תצהירו של התובע והעובדות שתוארו על ידו נתמכו בעדותו של צחי קיציס.
4. לאור עדויותיהם של התובע ושל מר קיציס אין מחלוקת לעניין אירוע התאונה.
5. התובע הסביר כי בהתחלה הוא לא קישר בין הכאבים לבין האירוע בעבודה.

אין בחלוף הזמן עד שהתובע פנה לקבלת טיפול רפואי או עד שהוא הבין כי מדובר באירוע הקשור לעבודה כדי להשפיע בענייננו על ההכרה בתאונה כתאונת עבודה.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו –

1. הרישומים הרפואיים אינם תומכים בטענות התובע בדבר אירוע תאונתי, שכן תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה רק כשנה לאחר האירוע, כאשר התובע ביקר אצל רופא אורתופד 4 פעמים ולא הזכיר אירוע תאונתי כלשהו.
2. ברישום הרפואי מיום 10.5.2015 נרשם "אין סיפור של חבלה".

רק באוגוסט 2015 היה אזכור לעבודה במסמכים הרפואיים.

1. התובע דיווח למעביד על האירוע הנטען רק ב-28.5.2015.
2. על פי עדותו של מר צחי קיציס – הספסל שהורם שקל בין 40-50 ק"ג, כאשר אותו עד הסביר בהודעה לחוקר שהוא ויבגני הם שהרימו את הספסל ולא התובע.

דיון והכרעה

1. כפי שפירטנו לעיל, על אף שלקח לתובע זמן עד אשר קישר בין האירוע בעבודה לכאבים בברכו, לאחר שקישר בין הדברים עדותו הייתה עקבית ואף נתמכה בעדותו של מר צחי קיציס מטעמו.

עדויות התובע ומר קיציס בפנינו היו אמינות ולא מצאנו שיש סתירות בין הגרסאות השונות של התובע.

יתרה מכך, הסברי התובע מדוע לקח זמן עד אשר קישר בין התאונה לבין האירוע בעבודה היו סבירים בעניינו.

1. באשר לטענת הנתבע – כי התובע דיווח לרופא כי לא היה אירוע של חבלה נציין, כי הפרשנות של המילה "חבלה" בשפת העם היא "קבלת מכה" ומאחר והתובע לא קיבל מכה הרי שאין זה מפתיע שהוא אמר לרופא שאין סיפור של חבלה.
2. באשר לטענת הנתבע, כי מר קיציס העיד בפני חוקר המל"ל שהוא ויבגני ולא התובע הרימו את הספסל וכי היתה סתירה בין עדותו בפני חוקר המל"ל לבין עדותו בבית הדין, הרי שלא מצאנו תימוכין לטענה זו של הנתבע.

בעדותו לחוקר המל"ל העיד מר קיציס כי התובע אחז את הספסל ואף החזיק אותו בגובה הכתפיים, כך שטענת המל"ל בעניין זה אינה ברורה.

1. מכל המפורט לעיל, ומאחר ושוכנענו כי גרסתו העובדתית של התובע אמינה תינתן החלטה לעניין מינוי מומחה רפואי בתיק.

במסגרת זו נפנה למומחה שאלות לעניין משך הזמן שלקח לתובע לקשר בין האירוע בעבודה לבין הכאבים בהם חש ולעניין משך הזמן שלקח לתובע לפנות לרופא לאחר האירוע.

העובדות אשר יופנו למומחה הן כדלקמן:

1. התובע יליד 28.11.1957.
2. התובע עובד בחברת החקלאי בע"מ בתפקיד של מנהל תחבורה ולוגיסטיקה החל מחודש 7/1983.

חברת החקלאי בע"מ הינה חברה הנותנת שירותים וטרינרים לרפתות, ובמסגרת זאת היא מחזיקה צי רכבים ייעודיים לרופאים וטרינרים ודוגמי חלב המגיעים לרפתות.

1. ביום 30.3.2015, במהלך יום עבודה, עזר התובע לשני עובדים נוספים להרים ספסל של רכב אשר שקל בין 40-50 ק"ג ולהוציא אותו ממכולה. בעת הרמת המושב, התובע הסתובב בצורה חדה והרגיש כאב בברך.
2. התובע פנה לטיפול רפואי בהתאם למסמכים הרפואיים בתיק.
3. התובע לא קישר תחילה בין הכאבים אשר חש בברכו לבין האירוע בעבודה.
4. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.