<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד יעל גבעוני

הנאשם וב"כ: עו"ד איתי בן נון, עו"ד רחלי גססה ועו"ד ברנשטיין

מתורגמן לשפה הרוסית – מר בורר

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

ראיתי שנמסר כי הנאשם לא התייצב לממונה על עבודות השירות, אך לא קיבלנו זימון. שלחנו הודעה לבית המשפט שלא קיבלנו. נבקש להפנותו שוב לממונה על עבודות השירות.

נמסור מספר פקס- 03-5232960, נייד – 052-5579833.

ב"כ המאשימה:

אני חוזרת על העתירה שלנו מיום 12/9/17, בו עתרה המאשימה ל-12 חודשי מאסר בפועל.

משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

<#3#>

החלטה

לאחר שקראתי את תסקירי שירות המבחן לעומקם, ושקלתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי לנכון להפנות את הנאשם שוב לממונה על עבודות השירות בשב"ס ולדחות לשם כך את הדיון.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"ח, 19/10/2017 במעמד הנוכחים.

<#5#>

גזר דין

כללי

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

כמו כן, הנאשם הודה והורשע בעבירה נוספת של תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, על פי כתב אישום מתוקן ב-ת"פ 27245-09-15, ולבקשתו צורף תיק זה לתיק העיקרי.

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום בתיק העיקרי ובתיק המצורף, הייתה המתלוננת בת זוגו של הנאשם ואם שני ילדיו הפעוטים, והם התגוררו יחדיו בדירה בראשון לציון.

כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי

2. בתאריך 20.6.15, בשעת לילה, בעקבות בכיו של בנם הקטין של הנאשם והמתלוננת, ניגשה חברתה של המתלוננת לקטין, על מנת להאכילו ולהרדימו, היות שהמתלוננת לא חשה בטוב.

בהמשך, ניגש הנאשם לחדר השינה כשהוא תחת השפעת אלכוהול, העיר את המתלוננת והחל צועק עליה, אחז בידה ולקח אותה לסלון הבית. לפתע, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהכה בבטנה ובפניה וזו נפלה ארצה. כתוצאה מכך נגרמה למתלוננת המטומה בעין.

בהמשך, לנוכח התנהגותו של הנאשם, התקשרה המתלוננת למשטרה. כאשר ראה הנאשם את ניידת המשטרה מתקרבת לדירה, קפץ מחלון הקומה השנייה ונמלט מהמקום. כתוצאה מקפיצתו והימלטותו של הנאשם, קיים חשד לשבר בעקבו.

בהמשך, החליט שוטר להתמקם בתצפית עד שישוב הנאשם, ואכן בהמשך שב הנאשם לאזור דירתו ונכנס לרכבו. השוטר ניגש לנאשם, הודיע לו כי הוא עצור וניסה לאזוק אותו, אך הנאשם ניסה להיכנס בחזרה לרכבו. משכך, ניסו השוטרים להשכיבו על הקרקע, אך הנאשם המשיך להשתולל עד שנעצר.

כתב האישום המתוקן בתיק המצורף – ת.פ 27245-09-15

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר למועד הרלוונטי לכתב האישום, הודיעה המתלוננת לנאשם כי בכוונתה להיפרד ממנו. בתגובה נטל הנאשם כדורים בכמות מופרזת בניסיון אובדני, אשר לא צלח. המתלוננת הזמינה משטרה ואמבולנס לדירה והנאשם פונה לבית החולים.

בתאריך 5.4.16, בעת שהנאשם שב לדירה מהאשפוז בעקבות הניסיון האובדני שביצע, חזרה המתלוננת ואמרה לנאשם כי ברצונה להיפרד ממנו. בהמשך לאמור, סטר הנאשם למתלוננת בפניה באזור השפתיים והיא נמלטה מהדירה והזעיקה את המשטרה למקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלוננת חבלה בדמות סימן אדום על השפה.

ההסדר הדיוני בין הצדדים

4. בדיון שהתקיים ביום 7.11.16 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני, במסגרתו הודה הנאשם והורשע בכתב האישום המתוקן בתיק העיקרי, והופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.

הצדדים הודיעו כי אין ביניהם הסכמה לעניין העונש, וב"כ המאשימה הצהיר כי המאשימה אינה מתחייבת לקבל את המלצות שירות המבחן.

בדיון שהתקיים ביום 27.12.16 הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן בתיק נוסף ולבקשתו צורף התיק לתיק העיקרי, ושירות המבחן התבקש להתייחס בתסקירו לשני התיקים.

תסקירי שירות המבחן

5. בעניינו של הנאשם התקבלו מספר תסקירים, אשר תמצית תוכנם תפורט להלן:

תסקיר מיום 15.3.17 – נמסר כי הנאשם בן 42, יליד רוסיה, גרוש ואב לשני ילדים. הנאשם בן יחיד להוריו שנפרדו טרם לידתו. אביו של הנאשם התאבד ואמו של הנאשם נישאה לאחר, אשר גידל את הנאשם כאב.

הנאשם סיים 11 שנות לימוד ברוסיה והמשיך בלימודי מקצוע כטכנאי אלקטרוניקה. לדבריו, לימודיו הופסקו בשל גיוסו לצבא הרוסי. עם סיום השירות הצבאי הנאשם עבד ככבאי. בגיל 25 הנאשם עלה ארצה לראשונה עם בת זוג ועבד כמחסנאי במשך שבע שנים. בהמשך חזרו בני הזוג להתגורר ברוסיה למשך כשנתיים בשל הצעה עסקית שהוצעה לנאשם. לאחר מכן, בת הזוג שבה לארץ והנאשם נשאר ברוסיה. לאחר חזרתו ארצה, החליטו השניים להיפרד, ובשנת 2010 התגרשו באופן רשמי.

שירות המבחן ציין כי הנאשם הופנה אליו במהלך שנת 2014, בגין עבירות של תגרה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. באותה עת, מסר הנאשם כי שתיית אלכוהול הינה חריגה עבורו ואינה מאפיינת את התנהלותו, ושירות המבחן המליץ על סיום ההליך המשפטי ללא הרשעה.

בהתייחס לאירועים נשוא שני כתבי האישום שבפניי, מסר הנאשם כי הכיר את המתלוננת בשנת 2011, עת הייתה בת 19 שנים. לדבריו, הם התעתדו להינשא בחו"ל, אך עקב קשיים טכניים הדבר לא עלה בידם.

הנאשם מסר כי יחסיו עם המתלוננת היו סוערים עוד מתחילתם, כשעיקר הרקע לבעיות הייתה נטיית שניהם לצרוך אלכוהול בכמויות גדולות יחד. לגרסתו, שתיית האלכוהול הייתה גורם שהעצים את רמת הקונפליקט ביחסים הזוגיים, ושניהם התקשו בשליטה בעת ויכוחים סוערים והתנהגו באופן חסר עכבות. בנוסף, מסר הנאשם כי קשר זוגי אותו ניהלה המתלוננת עם אחר הוביל למשבר עמוק ביחסים ולהתפרצויות אלימות.

הנאשם מסר כי העבירה נשוא התיק העיקרי ארעה עת הוא והמתלוננת היו שתויים. לדבריו, המתלוננת וחברתה החלו לתקוף אותו והוא יצא להירגע ברכבו. הנאשם מסר כי מאחר שהמתלוננת סגרה את הבית ומנעה את כניסתו, הוא נכנס חזרה דרך החלון, וכשהבחין בשוטרים ניסה להתחמק מהם.

ביחס לתיק המצורף, טען הנאשם כי החליט לבצע ניסיון אובדני עקב תחושות של חוסר אונים, דכאון וייאוש. לדבריו, האירוע נשוא כתב האישום אירע כשהיה מצוי תחת השפעת תרופות, עת ניסה למנוע מהמתלוננת לעזוב אותו, ועל כן החזיק בה בחוזקה והגיב באלימות כלפיה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם ממעיט מחומרת העבירות, מתקשה להכיר באחריותו לביצוען ולהתייחס לבעייתיות שבהתנהלותו כלפי המתלוננת. כמו כן, התרשם שירות המבחן מקושי בולט מצד הנאשם להביע אמפתיה כלפי המתלוננת. מדברי הנאשם עלה כי לאחר המועד נשוא כתבי האישום הוא והמתלוננת חזרו להתגורר יחד, אך בחודש ינואר 2017 הוצא צו הרחקה נגד הנאשם, נוכח תלונה שהגישה המתלוננת נגדו, ואז החליט שאינו מעוניין לחיות עמה ועבר להתגורר בגפו.

במסגרת האבחון שנערך לנאשם, הוא העלה מחשבות אובדניות ותחושת ייאוש, והופנה על ידי שירות המבחן למרפאה לבריאות הנפש. מדיווח שהתקבל מהמרפאה לבריאות הנפש, נמסר כי הערכת הסיכון לאובדנות מד הנאשם נמוכה. עם זאת, צוין כי היה קושי לבדוק לעומק את תכני החשיבה של הנאשם נוכח תשובותיו הכלליות ושיתוף הפעולה החלקי בשיחה. במפגש עם הפסיכיאטר, מסר הנאשם כי אינו מעונין בטיפול ושלל בעייתיות כלשהי הדורשת התערבות. שירות המבחן ציין כי הנאשם התייחס להרגלי שתיית האלכוהול שלו, אך לא תפס את דפוסיו כהתמכרותיים, וטען כי אינו זקוק לטיפול. עוד צוין כי הנאשם מסר בדיקת שתן עם שרידי סם מסוג חשיש ומסר על שימוש מזדמן בסם.

שירות המבחן הוסיף כי משיחה עם המתלוננת עלה כי החליטה להיפרד מהנאשם עקב שימושו בחומרים. מדבריה ניתן היה להתרשם כי בהיותו של הנאשם נתון תחת השפעת חומרים, הקונפליקטים בין שניהם הסלימו והנאשם נקט כלפיה באלימות. כן צוין כי המתלוננת פנתה במהלך חודש ינואר 2017 לעו"ס במרכז אלימות למשפחה ולעו"ס בלשכת הרווחה והחלה בקשר טיפולי.

שירות המבחן פירט את גורמי הסיכון במצבו של הנאשם להישנות עבירות בעתיד, וסבר כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת. נוכח גורמי הסיכון המשמעותיים, המליץ שירות המבחן על שילובו של הנאשם בקהילה טיפולית שתסייע לתת מענה לדפוסי התמכרותו ומצבו הנפשי, אולם הנאשם שלל בעייתיות וביטא התנגדות להצעה.

במצב דברים זה, לא בא שירות המבחן בהמלצה שיקומית, והמליץ על הטלת ענישה מרתיעה ומשמעותית שתחדד לנאשם את הבעייתיות שבהתנהגותו.

תסקיר משלים מיום 18.6.17 – נמסר כי במהלך תקופת הדחיה, הנאשם ביטא נכונות לשתף פעולה וערך את הצעדים הנדרשים לקידום השתלבותו בקהילה טיפולית. הנאשם מסר כי הוא איבד את מקום עבודתו וכיום הינו חסר בית. שירות המבחן יצר קשר עם המתלוננת שמסרה כי הנאשם הגיע לראות את ילדיהם כנדרש והחל לשלם מזונות מסודרים. עוד מסרה המתלוננת כי אינה מפחדת מהנאשם וכי הקשר ביניהם סובב סביב הילדים בלבד. המתלוננת אף הביעה הסתייגות מכך שהנאשם ייקלט בקהילה טיפולית, בשל רצונה שישלם מזונות ויסייע לה בטיפול בילדים.

בתאריך 14.6.17 הנאשם נכנס לאשפוזית וביטא נכונות להמשיך בתהליך טיפולי בקהילה הטיפולית לנפגעי סמים ואלכוהול "הדרך". שירות המבחן סבר כי ההליך המשפטי מהווה גורם מדרבן משמעותי עבור הנאשם והמליץ על דחיית הדיון למשך שלושה חודשים.

תסקיר משלים מיום 9.8.17 – נמסר כי הנאשם שיתף פעולה במסגרת האשפוזית, ובתאריך 5.7.17 השתלב בקהילת "אילנות" ומצוי בשלב ראשוני בטיפול. על כן ביקש שירות המבחן דחייה נוספת למשך שלושה חודשים.

דיווח מיום 22.8.17 – נמסר כי הנאשם שהה בקהילת "אילנות" כחודש וחצי. בתחילה הנאשם התכחש למצבו, היה במשבר וטען שאין טעם לחייו. כן צוין כי הנאשם פנה בבקשה להביא את ילדיו לביקור בקהילה, אך בקשתו נתקלה בהתנגדות חריפה מצד חמותו. בשיחה שנערכה עם הנאשם בנוגע לטיב היחסים בבית עם הילדים, מסר שירות המבחן לנאשם כי עליו לערוך בדיקה מקיפה עם גורמי המקצוע המעורבים, על מנת להבין לעומק את מערכת היחסים ולכן יש לדחות את הביקור, אלא שהנאשם התקשה לקבל את הדברים והחליט לעזוב את הקהילה על דעת עצמו.

תסקיר משלים מיום 6.9.17 – נמסר כי לפי סיכום הדיווח על שהות הנאשם בקהילת "אילנות", צוין כי גורמי הטיפול התרשמו ש"רב הנסתר על הגלוי", כי הנאשם נמצא במצב משברי, בהכחשה למצבו ההתמכרותי, להתנהלותו בתוך המשפחה ולילדים ולמעורבותו בחברה שולית עבריינית בארץ וברוסיה.

נוכח עזיבת הנאשם את הקהילה, התקיימה פגישה עם הנאשם והוא מסר לשירות המבחן כי הוא התקשה להתמודד עם ההחלטה שלא לאפשר לו לראות את ילדיו וכן עזב. הנאשם התקשה להתייחס לחומרת מצבו, לחלקיו הפוגעניים, לנטייתו האימפולסיבית וכן טשטש את כל הקשור למצבו ולמצבה של משפחתו.

שירות המבחן התרשם כי גם בעיתוי הנוכחי הנאשם מתקשה להכיר בבעייתיות שבהתנהלותו כלפי המתלוננת, בבעייתיות שבחשיפת ילדיו לאלימות, בבעיית השתייה האינטנסיבית שלו ושל זוגתו ובהשפעת כלל האמור על הילדים.

הנאשם מסר כי פנה בבקשה להשתלב בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות בעיר, אך להערכת שירות המבחן החשש מתוצאות ההליך המשפטי הוא שהביא לכך. עו"ס היחידה לנפגעי סמים מסרה כי הנאשם פנה להירשם ביחידה, מסר בדיקת שתן נקיה ונמצא בתחילת הליך הקליטה, ועל כן אין בידיה להעריך את מצבו ותכנית הטיפול הנדרשת בעניינו.

שירות המבחן סבר כי גם בעיתוי הנוכחי רמת הסיכון להישנות עבירות מצד הנאשם הינה גבוהה, וכי טיפול אמבולטורי יתקשה להפחית את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. במצב דברים זה, לא ראה שירות המבחן מקום להמשך קשר עם הנאשם ומסר כי אינו יכול לבוא בהמלצה שיקומית בעניינו.

בסיום התסקיר המשלים המליץ שירות המבחן על הטלת ענישה שתסייע להפחתת הסיכון הגבוה במצבו של הנאשם.

תמצית טענות ב"כ הצדדים

6. ב"כ המאשימה טען כי במעשיו המפורטים בשני כתבי האישום פגע הנאשם בערכים המוגנים שעניינם זכותה של המתלוננת לשמור על בטחונה האישי וזכותה להיות מוגנת בתוך התא המשפחתי מפני עבירות אלימות. ב"כ המאשימה טען כי בפסיקה הודגש לא אחת כי אלימות בין בני זוג הפכה להיות רעה חולה במדינתנו וכי על בתי המשפט להילחם בתופעה פסולה זו ולהחמיר בענישה.

ב"כ המאשימה הפנה לתסקירי שירות המבחן מהם עולה כי נשקפת מסוכנות משמעותית מהנאשם לביצוע עבירות דומות בעתיד וכי אף שהוא נרתם בשלב מסוים לטיפול, החליט לוותר עליו בסופו של דבר ונראה כי הוא מתקשה להבין את חומרת מעשיו וממשיך להביע עמדות קורבניות.

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם לכל אחת מהעבירות אותן ביצע הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל, והפנה לפסיקה.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש כולל שלא יפחת מ-12 חודשי מאסר בפועל, וכן ענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי, קנס, התחייבות ופיצוי למתלוננת.

ב"כ הנאשם טען כי יש לדחות את עתירת ב"כ המאשימה לעונש. לדבריו, האלימות אותה הפגין הנאשם בשני כתבי האישום אינה ברף העליון. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם עבר מסכת חיים לא פשוטה עוד מילדותו, וכיום מצוי לבדו בארץ. ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירות וכי כעת, עם צאתו מהקהילה הטיפולית, הוא עובד בעבודות מזדמנות, על מנת לשלם מזונות עבור ילדיו וגר ברכבו.

ב"כ הנאשם הדגיש כי המתלוננת מסרה לשירות המבחן שאינה פוחדת עוד מהנאשם, וכי הוא והמתלוננת הגיעו להסדר כספי לגבי המזונות והסדרי הראייה עם הילדים.

ב"כ הנאשם טען כי טרם כניסתו של הנאשם לקהילה הטיפולית הובטח לו כי יעבור קורס לעברית באולפן, על מנת לשפר את הידע שלו בשפה העברית, אך בפועל הדבר לא התקיים. לדבריו, הנאשם לא הבין חלק ניכר מתכני הטיפול בשל קשיי שפה, מה שהקשה עליו מאד להיקלט בקהילה.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי לנאשם תואמה פגישה עם ילדיו, לאחר שלא פגש בהם שלושה חודשים בשל הטיפול, וכי מסיבות שאינן ברורות, המתלוננת לא הביאה את הילדים לפגישה, על אף הסיכום המוקדם עמה. לגרסתו, הדבר גרם למשבר קשה לנאשם, וברגע של חולשה ועל מנת לפגוש בילדיו, יצא מהקהילה ופגש בילדים, וכשבא לשוב לקהילה, כעבור מספר שעות בלבד, הדבר לא התאפשר לו והוא נאלץ לעזוב. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם יצר עמו קשר באופן מידי וביקש כי יעזור לו ליצור קשר עם קצינת המבחן וכי עוד באותו היום פנה אליה בכתב וביקש כי הנאשם ישוב לטיפול בו החל.

ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם פנה בנוסף לאגף הרווחה בעיריית ראשון לציון שם התקבל לטיפול ומסר בדיקות שתן שנמצאו נקיות משרידי סם. ב"כ הנאשם טען כי המסוכנות הנשקפת מהנאשם אינה גבוהה כטענת שירות המבחן, שכן מאז האירועים נשוא כתבי האישום, לא נפתחו נגדו תיקים חדשים והוא לא שב לפגוע במתלוננת.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי עמדתה המתנגדת של המתלוננת לטיפול בקהילה לא סייעה לנאשם לעמוד בדרישות שהוצבו לו.

ב"כ הנאשם טען כי מתחם הענישה ההולם מתחיל במספר מועט של חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות. לדבריו, על בית המשפט להתחשב בשיקום בו החל הנאשם וברצון הכן אותו הביע לשנות את אורחות חייו. לבסוף, ביקש ב"כ הנאשם להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

הנאשם ניצל את ההזדמנות לומר את דברו וביקש כי בית המשפט ייתן לו הזדמנות. עוד הוסיף כי הוא מבין שהוא צריך לעבוד על עצמו על מנת להיות מועיל לחברה.

דיון והכרעה

7. עסקינן בשני כתבי אישום נפרדים, שעניינם עבירות שבוצעו על ידי הנאשם כלפי אותה מתלוננת, בת זוגו, בנסיבות שונות ובהפרשי זמנים של כעשרה חודשים זה מזה. משכך, אקבע מתחם ענישה נפרד לכל אחד מכתבי האישום. עם זאת, בהתחשב בכך שמדובר באירועים העוסקים בעבירות מאותו סוג שבוצעו כלפי אותה מתלוננת, אגזור בגין כל העבירות עונש כולל.

לשם קביעת עונשו של הנאשם, על בית המשפט להתחשב בעקרון המנחה בענישה, שהינו עקרון ההלימה, כלומר, קיום יחס הולם בין חומרת העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליו.

בקביעת מתחם העונש ההולם את העבירות בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בשלושה פרמטרים: האחד, הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, השני, מדיניות הענישה הנהוגה, והשלישי, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הנאשם פגע במעשיו בערך החברתי המוגן של זכותו של אדם לשלמות גופו ולשלוות נפשו בתוך ביתו, וכן בערך החברתי המוגן של שימור התא המשפחתי מפני פגיעה פיזית.

יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון ב-ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי."

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נשוא כתב האישום בתיק העיקרי, יש לציין כי הנאשם, אשר היה שרוי באותה עת תחת השפעת אלכוהול, ניגש למתלוננת שחשה ברע וישנה במיטתה, והכל משום שחברתה ניגשה להאכיל ולהרדים את בנם. הנאשם העיר את המתלוננת, צעק עליה, אחז בידה ולקח אותה לסלון, היכה בבטנה וזו נפלה לרצפה, וכתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת המטומה בעינה. לאחר מכן ניסה הנאשם לברוח מהשוטרים שהגיעו למקום תוך שקפץ מחלון הקומה השנייה, ואף השתולל כשהשוטר הודיע לו על מעצרו וניסה לאזקו.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נשוא כתב האישום בתיק המצורף, הנאשם סטר למתלוננת בפניה באזור השפתיים וגרם לה לסימן אדום על השפה.

אמנם לא נראה כי הנאשם תכנן מראש את ביצוע העבירות בשתי התיקים, ואולם, כפי שעולה מעובדות כתבי האישום חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות היה החלק המשמעותי והעיקרי. הרקע להתנהגותו של הנאשם המתוארת בכתב האישום בתיק העיקרי הוא היותו תחת השפעת אלכוהול, וכשבנו בכה העיר את המתלוננת והחל צועק עליה ובהמשך היכה אותה. כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, הרקע להתנהגותו של הנאשם באירוע נשוא התיק שצורף הוא רצונה של המתלוננת להיפרד מהנאשם והמצב הנפשי הקשה שלו בעקבות זאת, שהביאו אף לניסיון אובדני.

הנאשם טען בפני שירות המבחן כי באותה עת היה תחת השפעת תרופות, אך ב"כ הנאשם לא חזר על טענה זו במסגרת טיעוניו לעונש, מה גם שעובדה זו לא נכללה בעובדות כתב האישום, אף שהעובדות תוקנו על פי הסדר בין הצדדים וכן לא הוכח בכל ראייה במסגרת הראיות לעונש כי תרופות אותן נטל הנאשם השפיעו על מצבו הנפשי ותרמו להתנהגותו האלימה באירוע.

מכאן, שיש לקבוע כי הנאשם יכול היה להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו והיה ביכולתו להימנע מהמעשים עת לא נפגעה מידת השליטה שלו בהם.

החבלות שנגרמו למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם בכל אחד מהאירועים הנ"ל אינן חמורות, ואולם ברי, כי הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות הינו חמור יותר מזה שנגרם בפועל.

לא נעלמה מעיני טענת הנאשם בפני שירות המבחן לפיה, שני בני הזוג צרכו אלכוהול וכי התקשו בשליטה בעת ויכוחים סוערים והתנהגו באופן חסר עכבות, אך אין בפניי כל אינדיקציה בעובדות כתב האישום כי במהלך שני האירועים נשוא כתב האישום, התנהגות המתלוננת תרמה לקרות האירוע או הסלימה אותו, ואף באירוע הראשון "אשמתה" הייתה שלא חשה בטוב והלכה לישון.

אף אם אניח לטובתו של הנאשם כי גם המתלוננת לא נהגה כשורה כלפיו טרם האירועים, אין בכך כדי להצדיק את תגובותיו האלימות והבריוניות כלפיה.

נוכח כלל הנסיבות של ביצוע העבירות והחבלות שנגרמו למתלוננת, הנאשם פגע בערכים החברתיים המוגנים באופן משמעותי, אך לא ברף העליון.

מדיניות הענישה הראויה בעבירות בהן הורשע הנאשם מתחשבת בצורך במאבק בתופעה של אלימות בכלל, ובאלימות במשפחה בפרט, לשם הוקעת מעשים אלו. בתי המשפט קבעו לא אחת כי יש לשרש את תופעת האלימות בתוככי המשפחה, שהפכה, למרבה הצער, לחזון נפרץ. נפסק כי גילויי אלימות בתוך המשפחה מחייבים ענישה מחמירה לשם הרתעה.

כך ב-ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 (1993) ציין בית המשפט כי:

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעוקרו על-ידי עונשים הולמים, למען ישמע ויראה המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו והן מתוך מגמה של הרתעה".

ב-ע"פ 8314/03 שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל (7.6.05), ציין בית המשפט כי:

"בית המשפט חייב להעלות תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל, באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומותינו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי, כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי בסוף נעשה אכזרי במקום רחמני יצא הקול מבית המשפט, וילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול וידענו הכל כי מי שיורשע בעבירות אלימות יישא בעונש חמור על מעשיו.. והעונש יהיה על דרך הכלל, כליאה מאחורי סורג ובריח, וככל שייעצם מעשה האלימות כך תארך תקופת המאסר".

ב-ע"פ 11917/04 נורדיצקי נ' מדינת ישראל (19.05.05) נקבע כי:

"בתי המשפט חזרו לא אחת על הצורך להוקיע את מעשי האלימות ולשרש תופעות אלה ממחוזותינו. אין חמור מכך שאישה לא תהא מוגנת בביתה שאמור להיות מבצרה. העונש מטרתו להוקיע את המעשה וגם להרתיע עבריינים בכוח."

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב מאד, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות ולנסיבותיו האישיות של הנאשם שעמד לדין – רע"פ 361/16 עזאם נ' מדינת ישראל (16.3.16); רע"פ 8833/15 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.15); ע"פ (מח'-מרכז) 25020-02-13 לוי נ' מדינת ישראל (5.5.13) וכן ת"פ (שלום-רח') 25692-05-16 מדינת ישראל נ' פלוני (7.9.17).

נוכח כל האמור, ובשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ולמדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את העבירה נשוא התיק העיקרי נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית, ומתחם העונש ההולם את העבירה נשוא התיק המצורף נע בין מאסר על תנאי לבין 9 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות לסטייה ממתחם הענישה לחומרא מטעמי הגנה על שלום הציבור או לקולא מטעמי שיקום, לפיכך, יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה.

כמצוות המחוקק, בגזירת העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ובכללן –

הנאשם עמד לדין בעבר פעם אחת בגין עבירות של הפרעה לשוטר, העלבת עובד ציבור ותגרה במקום ציבורי משנת 2012, לא הורשע והושת עליו צו של"צ למשך 70 שעות.

כלומר, הנאשם לא הורשע בדין ולא ריצה בעבר עונש מאסר. כמו כן, השתת עונש מאסר יפגע ביכולתו של הנאשם לשלם מזונות לילדיו.

העובדה כי מאז האירועים נשוא כתבי האישום דנן, לא נפתחו נגד הנאשם תיקים חדשים.

נסיבות חייו המורכבות של הנאשם כפי שפורטו בהרחבה בתסקירי שירות המבחן, והעובדה כי כיום הינו חסר בית.

הודאתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו והחיסכון בזמן שיפוטי יקר.

עמדת המתלוננת כפי שנמסרה לשירות המבחן לפיה היא אינה חשה מאוימת עוד. יצוין כי המתלוננת התייצבה בבית-המשפט בדיון שהתקיים בחודש מרץ 2017, ומסרה כי היא והנאשם מתגוררים בנפרד, הנאשם מקיים הסדרי ראייה עם ילדיו ומסייע לה מבחינה כספית. המתלוננת מסרה כי היא מבקשת שהנאשם לא יישלח למאסר מאחר שהיא רוצה שימשיך להיות בקשר עם ילדיו.

השתתפותו של הנאשם בטיפול במסגרת אשפוזית למשך כשלושה שבועות, ולאחר מכן בקהילת "אילנות" למשך כחודש וחצי, עד לפרישתו ממנה, בשל האירוע המתואר בתסקיר שירות המבחן ולנוכח סיבות כלכליות ואחרות המפורטות במכתב שהגיש מטעמו.

הנאשם משתתף כיום במרכז תמיכה וסיוע למכורים נקיים, הולך לפגישות N.A, ומצוי בטיפול פרטני וקבוצתי של גורמי הרווחה בראשון לציון ונמצא נקי מסמים ומאלכוהול.

קשייו של הנאשם לקחת אחריות על מעשיו, נטייתו להשליך את הבעייתיות ביחסיו על המתלוננת, והערכת שירות המבחן כי גורם המוטיבציה העיקרי לפנייתו לטיפול גורמי הרווחה בראשון לציון הינו חששו מתוצאות ההליך המשפטי וכי טיפול שאינו אינטנסיבי יתקשה להפחית את הסיכון הגבוה הנשקף מהנאשם.

אציין כי לאחר מועד הטיעונים לעונש, ובטרם בית המשפט גיבש דעתו בדבר העונש ההולם, ועל מנת שמלוא אופציות הענישה יעמדו בפני בית המשפט בעת מתן גזר דינו, תוך שהודגש בפני הנאשם כי אין בכך כדי להצביע על עמדת בית המשפט ביחס לאופן סיום ההליכים המשפטיים או כדי לטעת בלבו תקווה בנוגע לכך, נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס.

הממונה הגיש לבית המשפט הודעה כי הנאשם לא התייצב בפניו, לשתי פגישות אליהן זומן בתאריכים 3.10.17 ו-15.10.17, למרות שהזימונים נשלחו לבא כוחו.

אשר לעתירת המאשימה להשית על הנאשם קנס ופיצוי כספי למתלוננת, אציין כי לנוכח מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם והעובדה כי כיום הוא דר רחוב, ומאחר שהנאשם מסייע למתלוננת מבחינה כספית, החלטתי שלא להשית עליו ענישה הכוללת פן כלכלי ולהסתפק בהטלת התחייבות כספית, שכן ברי כי הטלת ענישה כספית תביא, בסופו של יום, לפגיעה ביכולתו של הנאשם לשלם מזונות ראויים עבור ילדיו הקטנים.

סוף דבר

8. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר בפועל.
2. מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.
3. מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת אלימות מסוג עוון.
4. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ להימנע מלעבור במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר את העבירה בה הורשע. לא תיחתם ההתחייבות תוך 10 ימים ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות בשב"ס.

טיפול במוצגים ייעשה בהתאם להוראות החוק והדין.

זכות ערעור לבית המשפט מחוזי מרכז-לוד תוך 45 ימים.

<#6#>

ניתן והודע היום כ"ט תשרי תשע"ח, 19/10/2017 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל לצורך שקילת הגשת ערעור והן לצורך כניסה בדרך של מיון מוקדם. בשני התיקים בהם בית המשפט דן יש הפקדות, אחת 500 והשנייה 2,500 וגם ערבויות צד ג' בשני התיקים.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות. אבקש צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכון.

ב"כ הנאשם:

אין התנגדות. אבקש להפקיד את הדרכון עד יום א' הקרוב.

<#9#>

החלטה

ב"כ הנאשם מבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר לצורך שקילת הגשת ערעור או מיון מוקדם.

אני מעכבת את ריצוי המאסר בפועל עד יום 3/12/2017, וככל שערכאת הערעור לא תאריך את המועד, הנאשם יתייצב במועד זה בבית מעצר הדרים עד השעה 10:00 או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787336, 08-9787377.

לשם הבטחת התייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר, ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנאשם. כמו כן, הערבויות שהופקדו במסגרת הליכי המעצר בתיקים שבכותרת, ישמשו להבטחת התייצבות הנאשם לריצוי מאסרו.

על הנאשם להפקיד דרכונו במזכירות בית המשפט עד ליום 22/10/2017 בשעה 12:00.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק ההחלטה למשטרת הגבולות.

<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"ח, 19/10/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ליאת אבזו