הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. רכב התובעת פגע ברכב שהיה לפניה, ולטענתה, האחריות לתאונה מוטלת על נהג הרכב הקודם, או לחלופין, על נהגת נוספת שהתפרצה לנתיב הנסיעה.

לטענת הנהגת ברכב התובעת (להלן: הנהגת), היא נסעה מאחורי רכבו של מר דמיטרי אליאסוב ז"ל (להלן: המנוח) ושניהם התקרבו לצומת, כאשר הבחינה ברכבה של הנתבעת 3 (להלן: ברזילי) מתפרץ לנתיב מצד שמאל. המנוח, שככל הנראה נבהל מרכבה של ברזילי, סטה סטייה חדה ימינה, והתנגש במשאית שחנתה בצמוד למדרכה מימין. הנהגת, לדבריה, לא הספיקה לבלום, ולכן פגעה ברכבו של המנוח, אולם לגישתה, המנוח הוא האחראי לתאונה בשל הסטייה וההתנגשות במשאית, שהביאו לחסימת נתיב נסיעתה.

המבטחת של רכב המנוח טענה כי יש לדחות את התביעה נגדו, שכן פעל להימנע מתאונה שהיתה בלתי נמנעת בשל התפרצות ברזילי לנתיב, וממילא, הנהגת לא שמרה מרחק ראוי ועל כן יש לראותה כאחראית באופן מלא, ולמצער במידה משמעותית, לפגיעה שנגרמה לה.

ברזילי טענה כי הגיעה בנסיעה איטית, הבחינה שנתיב נסיעתה פנוי, השתלבה בנתיב הנסיעה בכביש, אז הבחינה ברכב המנוח מופיע לצדה הימני ומתנגש במשאית החונה ולאחר מכן, התנגש רכב התובעת ברכב המנוח. בכתב ההגנה טענה ברזילי כי המשאית חנתה במקום אסור בניגוד לדין, אולם הוברר במהלך הדיון, מעיון בתמונות שצולמו מיד לאחר התאונה, כי במועד האירוע לא נצפה תמרור או מדרכה צבועה המעידים על איסור לחנות במקום.

כתב התביעה המתוקן הוגש כנגד המנוח והמבטחת שלו, אולם המנוח נמחק מהתביעה (לנוכח פטירתו לאחר הגשת התביעה) וברזילי - שהיתה במעמד של צד שלישי - צורפה כנתבעת. בהכרעה זו יש לבחון את מידת האחריות של כל אחד מהנהגים, כדי לקבוע על מי (אם בכלל) מוטל לפצות את התובעת בגין הנזק לרכבה.

דיון והכרעה

2. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני קובעת כי מירב האחריות לאירוע מוטל על ברזילי, כאשר המנוח והנהגת נושאים כל אחד באחריות בשיעור של 20% לתאונה ולתוצאותיה. ואנמק.

אחריותה של ברזילי

3. אין מחלוקת כי ברזילי הגיעה לדרך בה נסעו המנוח והנהגת, לאחר פניה שמאלה. אין מחלוקת כי היה על ברזילי לתת זכות קדימה לרכבים החוצים בדרך לפניה - בשל תמרור האט ותן זכות קדימה, או בשל תמרור עצור בצומת. ברזילי העידה כי בדקה את הדרך והבחינה ברכב המנוח אולם לטענתה, הרכב היה מרוחק מספיק כדי לאפשר לה להשלים את הפנייה ועל כן ביצעה את הפנייה והשתלבה בנתיב.

אין בידי לקבל את גרסתה של ברזילי, בשל אלה:

ראשית, הנהגת העידה כי הבחינה ברכבה של ברזילי מתפרץ לצומת. לא מצאתי סיבה להטיל ספק בעדותה של הנהגת בעניין זה. אמנם, בעניין אחר (אליו אתייחס בהמשך) לא היתה הנהגת עקבית, אבל לא מצאתי כי בשל כך נפגמה מהימנותה, שכן מדובר היה בנושא שדרש ממנה למסור עדות סברה, שמשקלה נמוך וזעום, והתשובה שלה היתה בגדר הערכה בלבד, ולא נגעה לשאלה עובדתית.

שנית, התאונה התרחשה כ- 10-15 מטרים מנקודת ההשתלבות של ברזילי (לפי מקום עצירת הניידת כפי שניתן להבחין בת/1, תיאור העדים, והתמונה של הצומת שאף היא נכללה במסגרת התמונות ת/1). ברזילי תיארה כי "בזמן שאני פה בצומת אני רואה ממש רכב לידי נכנס במשאית". מכאן, כי טרם השלימה את הפנייה וההשתלבות בנתיב הנסיעה, דהיינו, לא היתה לה שהות ומרחק מספיקים מרכב המנוח, על מנת להשלים את הפנייה ולהשתלב בנתיב הנסיעה.

שלישית, וזה העיקר: לו היתה ברזילי משתלבת בנתיב הנסיעה, לא ייתכן שהיתה מבחינה במנוח נוסע מימינה (והיא משמאלו - עמ' 6 שורה 5, וכן עמ' 7 שורות 7-8). זאת, מאחר ולו היתה בנתיב השמאלי והמנוח בנתיב הימני, היה פוגע במשאית פגיעה רגילה של חזית-אחור, קרי, עם כל הפגוש הקדמי בחלקו האחורי של המשאית. למעשה (הדבר עולה בבירור מהתמונות ת/1), רכב המנוח פגע במשאית כאשר הוא בסטייה ימינה ובמרכז הכביש, כאשר חזית הרכב שלו מתנגש בפינה האחורית-שמאלית של המשאית. מעיון מדוקדק בתמונה הראשונה של ת/1 ניתן להבחין בסימני בלימה/ החלקה של רכב המנוח, במרכז הכביש ולא בצמוד למדרכה מימין, ובסימן נוסף (חלש יותר) של החלקה של הצמיג האחורי מימין, שהוסט שמאלה בעת ההתנגשות, ייתכן בשל הכביש הרטוב.

מאחר ורכב המנוח לא היה צמוד למדרכה מימין, אין זה אפשרי כי ברזילי השתלבה באופן מלא בנתיב השמאלי באותו מקום.

אחריותו של המנוח

4. המנוח נבהל באופן קיצוני (על פי התיאור שמסרו הן הנהגת והן ברזילי) וסטה סטייה חדה מאד ימינה, לתוך משאית חונה. הרושם הוא כי המנוח נסע במהירות גבוהה מזו המתאימה לתנאי המקום (צומת) והדרך (כביש רטוב), כך שלא הספיק להגיב באופן ראוי, ולא סטה מעט ימינה כדי לחמוק מברזילי באופן שיאפשר לו להתיישר חזרה לתוך נתיב הנסיעה. בשל הבהלה הקשה והתגובה המוגזמת, אירעה ההתנגשות של המנוח במשאית, באופן שקיצר באופן משמעותי את מרחק העצירה שהיה לנהגת, והקטין באופן משמעותי את סיכוייה לבלום ולהימנע מפגיעה.

אחריותה של הנהגת

5. הנהגת הבחינה לדבריה ברכב של ברזילי חוצה את הצומת ונכנס לנתיב הנסיעה, ועם זאת, הנהגת לדבריה, כאשר שמה לב שברזילי נכנסת לצומת באופן מסוכן "האטתי קצת בנסיעה, התחלתי לצפצף... כבר היה מאוחר מידי." בחקירתה הנגדית הבהירה הנהגת כי "האטתי, לא בלמתי" לא ניתן כל הסבר לכך שלא מצאה לנכון לבלום בלימת חירום, כאשר הבחינה בסכנה ממשית לפניה. מעבר לכך, אין מחלוקת כי מדובר היה בכביש רטוב וחלק, ובשל כך, היה על הנהגת לשמור מרחק משמעותי מהרכב שלפיה, ולבלום כאשר הבחינה בסכנה, במקום להמתין עד שלא יכלה לעצור בלא לפגוע ברכב שלפניה, תוך כדי האטה חלקית וצפירה בלבד.

להשלמת הדיון, אתייחס לכך שהנהגת לא ידעה לומר בוודאות אם המנוח יכול היה להימנע מהתאונה בהמשך נסיעה ללא סטייה (ובמקרה כזה היתה פוגעת בעצמה ברכב של ברזילי). העובדה שאינה יכולה להעריך אם המנוח יכול היה להמשיך בנסיעה ישר בלא לסטות, ולא להיפגע, אם לאו - אינה פוגעת במהימנותה. הערכתה של הנהגת היא (כאמור לעיל) בגדר סברה וניחוש גרידא – ואין בה כדי להשליך על מהימנותה, אלא להיפך, יש בה כדי להעיד כי אינה "נעולה" בדעתה, והיא נכונה לשקול את השאלות המופנות אליה בדעה שלא גובשה מראש, ולמסור תשובות על פי הבנתה. מעבר לכך, חוסר יכולתה של הנהגת להעריך מרחק היתה ברורה מתשובותיה, למשל, כשמסרה שנסעה בין 1 מטר ל- 1.5 מטר מהרכב שלפניה, או שראתה את הרכב המתפרץ משמאל ממרחק של "2 ק"מ אולי".

חלוקת האחריות

6. לאחר ששקלתי את מידת האשמה של הנהגים המעורבים וכאמור לעיל, אני סבורה שיש לחלק את האחריות בין הצדדים כך ש-60% מהאחריות מוטלת על ברזילי, ואילו הנהגת והמנוח נושאים באחריות בשיעור של 20% כל אחד.

הנזק

7. באשר לסכום הפיצוי, התובעת הוכיחה סכום נזק בסך 12,295 ₪ (עלות תיקון, ירידת ערך ושכ"ט שמאי).

סוף דבר

8. התביעה מתקבלת בחלקה. אני מורה לנתבעות לשלם לתובעת סכום כולל של 12,511 ₪, המורכב מסך של 9,836 ₪(80% מהנזק), בצירוף אגרת בית משפט בסך 375 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ ושכר עדת התובעת בסך 500 ₪.

תשלום הפיצוי יחולק כך 9,282 ₪ (שהם 3/4 מהפיצוי – התואם 60% אחריות מתוך 80% אחריות שהוטלו על הנתבעים) ישולמו על ידי הנתבעות 3-4 (באמצעות הנתבעת 4), ו- 3,128 ₪ על ידי הנתבעת 2. הפיצוי ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.