1. לפני תביעה כספית ע"ס 24,763 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובע בתאונה מיום 24.5.16 בה היה מעורב רכב נהוג ע"י הנתבעת 1 ומבוטח ע"י נתבעת 2.
2. התובע טוען כי בעת נסיעה חש חולשה כללית ולכן עצר את רכבו בצד ימין של הכביש, הפעיל 4 אורות מהבהבים ולחץ על הבלם. בעוד רכבו עומד כאמור, כאשר רכבים חולפים על פני רכבו, חש חבטה עזה בחלק האחורי של הרכב אשר כתוצאה ממנה הועף רכבו למרחק של כ-6 מטרים לנתיב הנגדי של הכביש. בדיעבד הסתבר כי רכב הנתבעת פגע בו מאחור.
3. הנתבעת טוענת כי נסעה ישר בנתיבה כאשר לפתע הגיח רכב התובע מדרך צדדית המצויה בצד ימין של הכביש וחסם את נתיב נסיעתה. הנתבעת ניסתה למנוע את התאונה באמצעות סטיה ימינה לדרך הצדדית אולם לא הצליחה למנוע את התאונה כליל ופגעה עם רכבה ברכב התובע.
4. העידו לפני הנהגים המעורבים והוצגו לפני תמונות הרכבים לאחר התאונה.
5. לאחר שעיינתי בחומר שהובא לפני ושמעתי את הנהגים והצדדים, באתי לכלל מסקנה כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על כתפי התובע.
6. התובע סימן בנ/1 ובת/1 את המקום בו העמיד את הרכב בצד הכביש - בצד ימין של הכביש, במקביל לנתיב נסיעת רכב הנתבעת, סמוך לאי תנועה בנוי המפריד בין שני נתיבים בדרך הצדדית אשר הינה ללא מוצא. לשיטתו בעודו עומד כאמור, נחבט החלק האחורי של רכבו וכתוצאה מחבטה זו רכבו נזרק לצד שמאל לעבר הנתיב הנגדי. אלא שבתמונות שצילם התובע מיד לאחר התאונה (ת/1) נראים שברים רבים של רכבו, כולל המגן האחורי, על הכביש בהמשך לכביש הצדדי באופן התואם יותר את גרסת הנתבעת לפיה הרכב הגיח מהנתיב הימני של הכביש הצדדי. יתר על כן, אם אמנם רכב התובע עמד בצד ימין של הכביש ונזרק קדימה כתוצאה מהפגיעה, לא ברור מדוע נראה רכבו בצד שמאל בנתיב הנגדי. מקום המצאו של רכב התובע לאחר התאונה ומיקום השברים בכביש מתיישב טוב יותר עם גרסת הנתבעות לפיה רכב התובע הגיח מהנתיב הימני של הדרך הצדדית לעבר נתיב נסיעתה.
7. גם מיקומי הנזק ברכבים – פינה שמאלית אחורית ברכב התובע ופינה שמאלית קדמית של רכב הנתבעת - מתיישבים היטב עם גרסת הנתבעת לפיה בעת שרכב התובע חתך את נתיב נסיעתה, ניסתה למנוע את התאונה באמצעות פניה ימינה לדרך הצדדית.
8. בנסיבות אלו, מקום שהתובע יוצא מדרך צדדית לדרך ראשית שאינה פנויה, תוך שהוא חותך את נתיב נסיעת רכב הנתבעת, עיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחו.
9. עם זאת, הנתבעת העידה כי הבחינה לראשונה ברכב התובע כשחלקו האחורי חוסם את נתיב נסיעתה וברובו כבר חלף על פניה. גם מיקומי הנזק כאמור מלמדים כי רכב התובע חלף ברובו את נתיב נסיעת הנתבעת. בנסיבות אלו, ניתן לקבוע כי היה על הנתבעת להבחין ברכב התובע קודם לכן ויתכן כי בכך ניתן היה למנוע את התאונה.
10. בשקלול האמור לעיל מצאתי לקבוע כי התובע נושא ב-80% מהאחריות לתאונה ואילו נתבעת 1 נושאת ביתרה.
11. אשר לנזק. התובע הציג חוו"ד של שמאי אשר בדק את הרכב מיד לאחר התאונה (ת/3). רכב התובע נפגע בתאונה נוספת כשבוע קודם לכן במוקד אחורי ימני וגם בגין תאונה קודמת זו הוצג דו"ח שמאי (ת/2). חוות הדעת גם צורפו לכתב התביעה. בגין התאונה הראשונה לא נקבעה ירידת ערך ועלות התיקון הוערכה בסך 4,188 ₪ כולל מע"מ. התובע העיד כי לא תיקן את הרכב לאחר התאונה הראשונה. בגין התאונה הנדונה, נקבעו נזקי הרכב בסך של 21,406.55 ₪ ו-4% ירידת ערך בסך 1,558 ₪. הנתבעות לא הציגו חוו"ד נגדית והאמור בחוות הדעת לא נסתר. בנוסף, צרף התובע חשבון שכ"ט שמאי בסך 1,300 ₪.
12. בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע 4,853 ₪ תוך 30 ימים מעת קבלת פסק הדין. בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו.
13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד תוך 15 ימים.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.