1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת קולנדר אברמוביץ) מיום 11.8.2016, בו חויבו המערערים בפיצוי ה"ה אבישר בגין נזקים שנגרמו לבית מגוריהם בגין תכנון, פיקוח וביצוע לקוי של העבודות לבניית הבית.

התביעה בבית משפט קמא הוגשה על ידי ה"ה אבישר (להלן: "אבישר") כנגד המערער בערעור אזרחי 19021-10-16 הוא המהנדס, בן נפתלי (להלן: "המהנדס") וכנגד המערערים בערעור אזרחי 36194-09-16 הם הקבלנים, ציון וחנניה וקנין (להלן: "הקבלנים").

רקע

2. אבישר התקשרו עם אדריכלית בשם עדי בלאנק לשם תכנון אדריכלי והנדסי של בית מגורים במושב עולש (להלן: "האדריכלית" ו"הבית" בהתאמה). האדריכלית המליצה בפניהם על המהנדס כמהנדס בנין והם שכרו את שירותיו. לא נערך הסכם בכתב עם המהנדס.

בהמשך התקשרו אבישר עם הקבלנים בהסכם בכתב לביצוע שלד מיום 21.5.04 (להלן: "ההסכם").

כשנתיים וחצי לאחר אכלוס הבית, התגלו בבית סדקים ומאוחר יותר גם שברים בקירות.

אבישר הגישו תביעה נגד המהנדס והקבלנים בה עתרו לפיצויים בסכום של 1,581,500 וטענו כי יש להרוס את הבית ולבנותו מחדש. הם תמכו את התביעה בחוות דעת של ד"ר אברהם בן עזרא לפיה עסקינן בכשל קונסטרוקטיבי וכי אין מנוס אלא לפרק את המבנה ולבנותו מחדש. ד"ר בן עזרא ציין בחוות דעתו כי תכנון המבנה נעשה ללא סקר קרקע . הכלונסאות תוכננו לעומק של 8 מ' ואולם משהקבלנים נתקלו בקושי תוך כדי הקידוח, המהנדס אישר טלפונית להיעצר בעומק של 3.5 מ' ולהגדיל את קוטר שטח הכלונס.

המהנדס הכחיש כי הכין את הבקשה להיתר בניה או את תכנית העבודה. לטענתו לא חתם על תכנית העבודה, לא לקח על עצמו להיות מהנדס אחראי, לא נפגש כלל עם אבישר ולא ערך עימם כל הסכם, והם או האדריכלית זייפו חתימותיו על גבי התוכניות שהוגשו לצורך קבלת היתר בניה. לטענתו, הוא היה אחראי לביקורת יציקת רצפה, תקרה וחדר בטחון בלבד.

הקבלנים טענו, כי עבדו בהתאם לתוכניות וכי לאחר שחלק מהקידוחים לא צלחו להגיע לעומק הנדרש התקשרו למהנדס וזה הורה להם לקדוח ככל הניתן ולהרחיב את הכלונסאות לקוטר של 60 ס"מ. עוד טענו כי המהנדס הגיע למקום, בדק את השינויים ואישר את העבודה.

בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את המהנדס אריה קצור שקבע בחוות דעתו שהתכנון בוצע שלא בהתאם לתנאי הקרקע, שנדרשו כלונסאות בעומק של 10 מטר וכי בשל התכנון הלקוי נגרמו הנזקים ושאין מנוס מהריסת הבית ומבנייתו מחדש.

תמצית פסק הדין של בית משפט קמא

3. המהנדס פעל כמהנדס אחראי על ביצוע השלד. טענתו כי חתימתו על הבקשה להיתר שהוגשה על ידי אבישר זויפה, נדחתה. המהנדס טען בכתב הגנתו כי אבישר זייפו את חתימתו על הבקשה להיתר בניה, ואילו בעדותו טען כי האדריכלית חתמה על הבקשה להיתר במקומו. עם זאת, המהנדס לא הגיש תלונה נגד האדריכלית ואף לא זימנה לעדות , לפיכך הטענה לזיוף חתימת המהנדס על הבקשה להיתר בניה , נדחתה.

המהנדס חתם בנוסף על תצהיר אחראי לביצוע שלד. חתימתו זו אומתה על ידי עו"ד קמפלר. המהנדס חתם על מסמך דיווח למועצה המקומית על עריכת ביקורת באתר ועל ההודעה למינוי אחראי ביקורת.

המהנדס ניסה להרחיק את עצמו מקשר עם אבישר. ואולם נקבע כי הוסכם בין המהנדס לאבישר שהוא ישמש כמהנדס אחראי על שלד המבנה.

על פי תקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה) התשנ"ב -1992 (להלן: "התקנות") על מתכנן השלד לבצע פיקוח עליון. כן עליו לערוך ביקורת על האלמנטים הראשיים של שלד הבניין לרבות ביסוס (תקנה 5) ולערוך ביקורים במועדים הדרושים (תקנה 6). גם מומחה בית המשפט העיד שעל מתכנן השלד לבצע פיקוח עליון.

המהנדס אישר טלפונית חפירה לעומק פחות משמונה מטר והגדלת קוטר הכלונסאות, הגיע לאתר הבניה במהלך היציקה של הכלונסאות, ואישר את המשך ביצוע העבודה מבלי שהעלה כל תהיה לגבי עומק הכלונסאות.

המהנדס חתום על תעודת הגמר למבנה ובכך נטל אחריות גם ביחס לשלבים מוקדמים יותר.

המהנדס לא פעל כמצופה ממהנדס אחראי לביקורת שלד, והפר חובות שנקבעו בחוק והתרשל. הוא חתם באופן רשלני על כל ההצהרות והמסמכים הקשורים ליציבות המבנה.

באשר לעומק הכלונסאות, נקבע על בסיס חוות דעת מומחה בית המשפט, כי תכנון היציקות לעומק 8 מטר היה לקוי ורשלני ולא תאם את תנאי הקרקע, ואת הדרישות התכנוניות ולא היה עומד בבחינת העומסים בבניין.

אשר לקבלנים, נקבע כי לא היה בידם רישיון קבלן בעת שנחתם ההסכם והם השתמשו ברישיון קבלן של אחר (מר אוחיון). הקבלנים הפרו את הוראות ההסכם ופעלו ברשלנות כשביצעו את הביסוס המהווה אלמנט ראשי של שלד הבניין ללא נוכחות המהנדס. זאת בניגוד לחובתם על פי ההסכם לפיו עליהם לקבל את אישור המהנדס לעומק היסודות כשהמהנדס נוכח באתר ולבצע את כל היציקות באישור המהנדס ובחתימתו כאשר המהנדס נוכח באתר (ס' 14, 19 בהסכם). עם זאת נקבע כי הקבלנים קיבלו מהמהנדס אישור טלפוני לעומק היסודות ופעלו בהתאם להנחייתו.

לאור קביעת מומחה בית המשפט כי היה צורך בכלונסאות בעומק 10 מטר וכי אף כלונסאות בעומק 8 מטר בהתאם לתכנון לא היה בהן להתאים לתנאי השטח, נקבעה חלוקת אחריות בין המהנדס לקבלנים – 85% המהנדס ו-15% הקבלנים.

הנזק נפסק בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט בסכום של 1,350,000 ₪ עבור הריסת הבית ובנייתו מחדש, נפסק פיצוי בגין דיור חילופי, בסכום של 50,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪. בנוסף חויבו המהנדס והקבלנים בשכר טרחה ובהוצאות.

תמצית טענות המהנדס

4. הוא לא ערך את תכנית הקונסטרוקציה ולא חתם על התכנית האדריכלית.

היה מקום לקבל טענתו כי חתימתו על היתר הבנייה זויפה.

לא היה מקום לקביעה כי החתימה על תעודת גמר מכילה אחריות ביחס לשלבים קודמים מאחר שמדובר בשלבים אוטונומיים.

המהנדס לא היה אחראי לשלב יציקת היסודות. לא פנו אליו בעניין זה והוא לא נכח בשלב זה.

הקביעה כי תכנון כלונסאות בעומק 8 מטר היא רשלנית בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, מהווה הרחבת חזית שכן המומחה מטעם התובעים לא קבע זאת בחוות דעתו ולא ניתנה למהנדס הזדמנות להתגונן בפני טענה זו.

תמצית טענות הקבלנים

5. שגה בית משפט כשקבע כי הקבלנים הטעו את אבישר לחשוב כי קיים רישיון קבלן, אבישר הודו בצורה ברור כי ידעו וכי היה מקובל עליהם במועד החתימה על ההסכם, שהקבלנים השתמשו ברישיון הקבלן של אוחיון אשר עבד יחד עמם ולאחריו הוחלף רישיון הקבלנים. קביעה זו היא בגדר הרחבת חזית שכן אבישר לא טענו מעולם בעניין זה.

לא היה מקום להטיל עליהם אחריות שכן פעלו על פי הוראות המהנדס שאישר את השינויים בעומק הכלונסאות בשיחה טלפונית והגיע לאתר מאוחר יותר באותו יום.

לא היה מקום להטיל עליהם אחריות שכן על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט גם אם היו מבצעים כלונסאות בעומק של 8 מטר היה נגרם הנזק הנטען.

בקשה להבאת ראייה

6. המהנדס הגיש בקשה להבאת ראייה חדשה בערעור – תצהיר האדריכלית מיום 14.9.16 לפיו שירותיו לא נשכרו על ידי האדריכלית, האדריכלית לא מסרה הוראות בשמו, הוא היה קורבן לזיוף, שמו הוסף לתכנית הקונסטרוקציה ללא ידיעתו או הסכמתו והוא עצמו לא חתם על התכנית.

דין הבקשה להידחות. שאלת החתימה על התכניות הייתה שנויה במחלוקת מתחילת ההליכים. אין בפי המהנדס כל הסבר מדוע לא הזמין את האדריכלית לעדות בשלב הבאת ראיותיו. יתרה מכך, המהנדס נשאל בחקירתו האם זימן לעדות את האדריכלית והשיב "לא, בשביל מה?" (עמ' 28 שורה 32 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

7. במעמד הדיון הצענו הצעת פשרה. עם זאת, משזו לא התקבלה על ידי הצדדים, אין מנוס מלהכריע בערעור.

לאחר ששבנו ושקלנו את טענות הצדדים, מצאנו לדחות את שני הערעורים ונפרט טעמנו:

אשר לערעור המהנדס – אמנם יש ממש בטענת המהנדס כי משטען לזיוף חתימתו על היתר הבניה על ידי התובעים לכאורה, הנטל להוכיח את אמיתות החתימה היה על התובעים. ואולם, משבחקירתו הנגדית העיד המהנדס כי האדריכלית "חתמה במקומו" על הבקשה להיתר (עמ' 28 לפרוטוקול ), עליו הנטל להוכיח כי הדבר לא נעשה על דעתו והיה עליו לזמנה לעדות.

לאור האמור, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לאותן מסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא. זאת נוכח אחריותו של המהנדס כפי שהיא עולה ממסמכים אחרים או אפילו מעדותו שלו. כך מודה המהנדס שהיה אחראי לביקורת (עמ' 27 לפרוטוקול שורה 27), שערך את החישובים הסטטיים (עמ' 28 שורה 4), שתכנן את השלד (עמ' 28 שורה 24), שהיה אחראי לביקורת ומונה למפקח עליון (עמ' 30 שורה 7) ושחתם על תעודת גמר (עמ' 30 שורה 20).

לכך נוסיף כי על הקבלה המאשרת תשלום שכר טרחתו כתב המהנדס בכתב ידו שאינו שנוי במחלוקת, כי השכר התקבל עבור "פיקוח הנדסי עליון על בית מגורים" (נספח 7 לתיק המוצגים מטעם אבישר).

עוד אין מחלוקת, כי המהנדס חתם על תצהיר האחראי לביצוע השלד שהוגש למועצה המקומית ביום 9.6.2005 וכן על דיווח על עריכת ביקורת באתר.

בתצהיר האחראי לביצוע השלד ( נספח 5 לתיק המוצגים מטעם אבישר), שחתימת המהנדס עליו אושרה על ידי עו"ד קמפלר. מצהיר המהנדס בין היתר כי "...תכנון היסודות נעשה על פי בדיקות קרקע... ואשר ממצאיו והמלצותיו הועברו אליי...יסודות המבנה הינם כלונסאות ב...50 - 60 ס"מ בעומק 8 מ'..."(סעיף 2 לתצהיר).

בהינתן כל זאת, צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי בכל האמור לעיל בכלל ובחתימה על תעודת הגמר בפרט, נטל המהנדס אחריות גם ביחס לשלבים מוקדמים יותר, היינו גם לשלב יציקת היסודות.

לא מצאנו להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט, לפיהן המהנדס אישר טלפונית את חפירת היסודות בעומק פחות ממה שנקבע בתכניות וכי הגיע לאתר ביום יציקת היסודות ואישר את היציקה כפי שנעשתה. מדובר בקביעה עובדתית שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה והיא מבססת את אחריותו המשפטית של המהנדס.

לא התעלמנו מטענת המהנדס, כי קביעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה נוכח תנאי הקרקע לא די היה בכלונסאות בעומק של 8 מ' ושהיה מקום לבצע כלונסאות בעומק של 10 מ', חורגת מהנטען בתביעה ואף לא נטענה בחוות הדעת של מומחה התביעה. לא מצאנו שיש בכך לסייע למהנדס. ראשית, ד"ר בן עזרא, המומחה מטעם אבישר, ציין בחוות דעתו כי התכנון בוצע ללא סקר קרקע, והמהנדס לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. שנית, לטעמנו, די בקביעה כי המהנדס אישר טלפונית לסטות מהתכנית שבהיתר הבניה ולבצע יציקות בעומק של פחות מ8 מ', כך שהעומק הממוצע של הכלונסאות הוא 6.25 מ', כאמור בחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, כדי לבסס את מסקנת בית משפט קמא כי המהנדס התרשל בתפקידו.

אשר לערעור הקבלנים – לא מצאנו רבותא בטענות כנגד קביעת בימ"ש קמא בעניין העדר רישיון קבלן. אכן, אבישר לא טענו להעדר רישיון וידעו כי בתחילת העבודות הקבלנים עבדו תחת רישיון הקבלן של אוחיון. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את מסקנות בית משפט קמא בדבר אחריותם של הקבלנים, שכן טענת העדר הרישיון אינה הבסיס לחיוב הקבלנים, כלפי אבישר.

לא ראינו להתערב בקביעה כי הקבלנים הפרו את ההוראות המפורשות הקבועות בהסכם, לפיהן היה עליהם לתאם את נוכחות המהנדס באתר הן בחפירות והן ביציקת היסודות (סעיפים 14 ו-19 בהסכם) והם לא עשו כן אלא הסתפקו בהוראות טלפוניות.

לא ראינו לקבל את טענת הקבלנים להעדר קשר סיבתי בין האחריות שיוחסה להם לבין אירוע הנזק, שכן גם אם היו חופרים יסודות בעומק של 8 מטרים היה נגרם הנזק שארע בפועל, זאת נוכח קביעת המומחה מטעם בית המשפט בדבר הצורך ביסודות של 10 מטרים. זאת מהטעם שלא נקבע ולא הוכח שמדובר היה בנזק זהה. מכל מקום, הקבלנים לא ביקשו לתקן כתב הגנתם לאחר קבלת חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט ולא ביססו טענתם להעדר קשר סיבתי בחוות דעת של מומחה מטעמם.

סיכום

8. בסופו של יום, ראינו לדחות את שני הערעורים, הן את ערעור המהנדס הן את ערעור הקבלנים, שרוב טענותיהם הן טענות כנגד קביעות של עובדה ומהימנות.

בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אב תשע"ז, 01 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.