טוען...

פסק דין שניתנה ע"י איתי רגב

איתי רגב30/10/2018

בפני

כב' הרשם הבכיר איתי רגב

תובעת

טיב שתיל בע"מ

נגד

נתבע

גיל פלץ

פסק דין

  1. לפני תביעה על סך כ-23 אלף ₪.
  2. יוזכר כי בתום ישיבת ההוכחות נקבע כי שהצדדים יוכלו להגיש סיכומים – סיכומי התובעת הוגשו ביום 3.7.18 וסיכומי הנתבע הוגשו ביום 29.8.18. התובעת לא הגישה סיכומי תשובה ומשמע כי ויתרה על זכותה לעשות כן.
  3. בכתב התביעה (שהוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר) נטען שהנתבע התקשר עם התובעת לרכוש ממנה מוצרים חקלאיים – כאשר במועדים שונים רכש ממנה שתילים, תמורתם חויב בהקפה. הנתבע קיבל סחורה לשביעות רצונו, חתם על כך – אך לא הסדיר את חובו לתובעת ונותר חייב בגין סחורה שקיבל.
  4. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן (שהתקבלה בהסכמה בתום דיון שנערך ביום 11.6.17) ובה טען כי אין הוא חב דבר לתובעת. לגרסתו גידלה עבורו התובעת שתילים מחומר ריבוי שמסר לה. לאחר שגודלו השתילים לגודל רצוי לשתילה, העבירה אותם אליו במגשים – אולם נהגה לעשות כן באופן שבמגשים חסרים שתילים בכמות ניכרת, תוך חיובו בכל כמות השתילים שניתן לשתול במגשים. הנתבע טען כי דרש מהתובעת לשלוח לו מגשים "מלאים" וכי תשלח נציג מטעמה שיספור את השתילים שנשלחו בפועל, על מנת שיחוייב בהתאם. באוגוסט 2013 נערכה הספירה (על ידי אחיו של מנהל התובעת) ולאחר מכן נערך חשבון בהתאם למספר השתילים שסופקו בפועל והנתבע מסר שיקים לכיסוי חובו (באותו מעמד נערך חשבון גם עם חקלאי נוסף, מר אוזן). לטענת הנתבע, לאחר אותו מועד לא קיבל שתילים נוספים ולכן אין הוא חייב עוד דבר לתובעת.
  5. הנתבע חזר על טענות בקשת הרשות להתגונן גם בתצהיר העדות הראשית שהגיש לתיק. מנהל התובעת חתם על תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת וטען, בין היתר, כי הנתבע לא הלין על טיב או על איכות הסחורה, טען כי בכל מגש נשתלו לפחות 10% שתילים ביתר (על מנת שלא יהיו חוסרים) ושלל את הטענה כי השתילים נספרו ונמצאו חסרים באוגוסט 2013 – שכן במועד זה כבר נשתלו ונעשה בהם שימוש, כך שכל עוד לא נראו השתילים כשהם עדיין במגשים אין רלבנטיות לספירה הנטענת.
  6. בדיון העידו מנהל התובעת, הנתבע ומר אוזן.
  7. הצדדים, כאמור, סיכמו טענותיהם.
  8. התובעת טענה בסיכומיה כדלקמן:
  9. הנתבע אישר שקיבל את החשבוניות עבור השתילים שיוצרו עבורו ואף הזדכה עליהן. בנוסף, קיבל הנתבע תעודות משלוח ואישר כי אלו נחתמו על ידו או על ידי פועלים מטעמו. הנתבע אישר, לפיכך, כי קיבל את מלוא הסחורה בגינה חויב. בדיון אף אישר כי "אף אחד לא אומר שלא קיבלתי. נאמר שלא חתמתי. סביר להניח שקיבלתי" (ס' 10 לסיכומים).
  10. השתילים שקיבל הנתבע הספיקו לו לשטח הגידול והוא אף מכר חלק מהם לאחר (למר אוזן) – ומשמע, כי קיבל מספר רב של שתילים מכפי שהזמין (כעולה גם מתצהיר מנהל התובעת). הנתבע גם אישר כי "לא אמרתי שיש לי חוסרים" (הפניה בס' 19).
  11. הבלבול של הנתבע נובע מכך שסבר שהוא צריך לשלם עבור "מגש מלא בשתילים ולא בעבור מספר השתילים" (ס' 14), כאשר בתעודות מצוין מספר השתילים והמגשים הם רק האמצעי להעברת השתילים (שהם המוצר).
  12. באשר לבדיקת הטענה בדבר החוסרים הרי שהנתבע סתר את עצמו – בתצהירו טען כי זו נעשתה במגשים ובחקירה התברר כי נבדקו השתילות שנעשו בשטח (ואף זאת באופן חלקי בלבד).
  13. הנתבע לא הציג ראיות ומסמכים שהיו בהישג ידו – תיעוד של רישום הספירה, אישור מהתובעת על מחילה על החוב או עדים שיכול היה לזמנם (מר אשר עמר, הגב' אילנית אסולין).
  14. הנתבע טען בסיכומיו כדלקמן:
  15. עדות מנהל התובעת היתה חמקמקה ורווית סתירות (ס' 4 לסיכומים). בין היתר, הודה כי הנתבע הודיע על חסר בשתילים וכי מר אשר עמר אכן נשלח לשם בדיקת האמור (ס' 8).
  16. לעומת זאת, טענות הנתבע פשוטות וברורות – בכל מגש היו אמורים להיות מאה שתילים ובפועל היו המגשים ריקים בחלקם.
  17. החשבון עליו מסתכמת התובעת בטענתה ליתרת חוב של הנתבע – שגוי. בהתאם לפירוט החשבון שנערך על ידי הנתבע בסיכומיו (ס' 11 ואילך) היה אמור הנתבע לקבל כ-75,000 שתילים ובפועל נספרו רק כ-54,000 שתילים (על ידי מר אשר עמר, מטעם התובעת).
  18. עדותו של מר אוזן, שנכח גם בפגישה בה ספר מר אשר עמר את השתילים, תומכת בגרסת הנתבע באשר למספרי השתילים. נטען גם כי בדיעבד התברר לנתבע שהעד התבקש על ידי התובעת שלא לשתף פעולה ולא להעיד אמת, והגיש על כך תלונה במשטרה. נתון זה לא נכלל בעדותו של מר אוזן והוא לא נחקר אודותיו בחקירה נגדית, אולם התובעת אף לא סתרה אותו בסיכומיה התשובה (שלא הגישה).
  19. התובעת, ולא הנתבע, היא שנמנעה מהעדתם של עדים רלבנטית – מר אשר עמר, אחיו של מנהל התובעת, והגב' אילנית אסולין, עובדת התובעת. המנעות זו מחלישה את גרסת התובעת.
  20. הנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפי התובעת. המוציא מחברו – עליו הראיה.
  21. מצאתי כי התובעת הרימה נטל זה באופן חלקי בלבד, ומשכך – דין התביעה להדחות.

להלן נימוקי:

  1. שוכנעתי כי, כטענת התובעת, ההסכם בין הצדדים היה לרכישת מספר נתון של שתילים וכי אין חשיבות לשאלה אם אלו סופקו במגשים מלאים או בעלי חוסרים, ובלבד שבסך הכל קיבל הנתבע את מלוא כמות השתילים שהזמין.
  2. לו כל שהיה טוען הנתבע הוא שבמגשים שסופקו לו היו חוסרים לא היה בכך די על מנת לקבוע שהוא פטור מלשלם לתובעת את מלוא מחיר השתילים.
  3. לא מצאתי, עם זאת, כי עלה בידי התובעת לסתור את טענת הנתבע שבפועל גם מספר השתילים שסופק לקה בחסר. ראשית, התובעת לא השיבה לאופן בו הדגים הנתבע בסיכומיו את הטעות שנפלה בחישוב מספר השתילים על ידה, ולא סתרה טענה זו.
  4. שנית, ואולי חשוב יותר, התובעת נמנעה מהצגת עדותם של עדים שהיה בה כדי לתמוך בגרסתה ולסתור טענת הנתבע. אירוע ספירת השתילים אצל הנתבע הוא אירוע מרכזי לשם הכרעה במחלוקת בין הצדדים. באירוע זה נכחו הנתבע, שהעיד על גרסתו להשתשלשות האירועים בו, מר אוזן (שתמך בגרסת הנתבע, בתצהירו) ומר אשר עמר – אחיו של מנהל התובעת ששימש כנציג התובעת. למעשה, מנהל התובעת והעד היחיד מטעמה ציין כי הקשר של הנתבע עם התובעת היה באמצעות אחרים – האגרונום, מר סולומון, וסמנכ"לית החברה, הגב' אסולין (עמ' 4, שורות 9 – 10).
  5. מר אשר עמר לא העיד בבית המשפט ולא הגיש תצהיר לתיק.
  6. אמנם, התובעת טענה כי חוסר זה פוגם בגרסת הנתבע, אולם לעמדתי – התובעת היא זו שהיתה צריכה, ובוודאי היתה יכולה, לזמן את מר עמר לעדות. מר עמר, כאמור, שימש כנציג התובעת לשם ספירת השתילים והוא אחיו של מנהל התובעת (שהיה העד מטעמה).
  7. כפי שנקבע, צד שנמנע מלזמן לעדות עד שיכול היה לזמנו עשה כן משום שבעדות (שלא נשמעה) היה כדי לפגום בגרסת אותו צד. חזקה שהעדות שלא הוצגה היתה מחלישה את עמדת הצד שיכול היה לזמן את העד ולא זימנו.
  8. משלא זימנה התובעת לעדות את מר עמר (ובמידת מה נכונים הדברים גם באשר להמנעות מזימונה לעדות של הגב' אסולין – שיכלה, כמי שאמונה על "הגביה וההזמנות" אצל התובעת (כעדותו של מנהל התובעת – עמ' 5, שורה 13), לסתור את טענת הנתבע ששילם את יתרת חובו המוסכם לאחר אירוע הספירה), אין בידה לסתור את גרסת הנתבע – שגם התובעת עצמה, באמצעות נציגה, מצאה שסופקו שתילים בחסר.
  9. אכן, גם הנתבע לא הציג ראיות שהיו יכולות לתמוך בגרסתו, כגון תיעוד רישום הספירה. אין בחולשת ההגנה כדי להשלים החסר והנדרש מטעם התביעה, וזאת בנוסף להסבר של הנתבע מדוע אין בידיו להציג ראיות אלו כעת ("אם היית תובע בזמן אולי היו לי" – עמ' 17, שורה 21).
  10. התוצאה היא שאין בידי התובעת לסתור את טענת הנתבע שלא קיבל את כל השתילים שהזמין ושלאחר ספירת השתילים שקיבל הסדיר את יתרת חובו (וההפניה לעדותו של הנתבע בעמ' 13, שורה 15 (ס' 10 לסיכומי התובעת) מתייחסת רק לאמירה ספציפית באשר לחשבונית מסוימת עמה עומת בדיון) (כך גם באשר להפניה לדברי הנתבע בעמ' 16, שורה 24 (ס' 19 לסיכומים) בה מתייחס הנתבע, על פי ההקשר, לכך שלא היו לו חוסרים שמנעו ממנו למסור שתילים למר אוזן אולם לא חוזר בו מהטענה שקיבל פחות שתילים מכפי שהזמין); כן אין בידה לסתור את טענת הנתבע כי החשבון שהוצג כבסיס לתביעה שגוי.
  11. מאחר שהנטל הוא, כאמור, על התובעת להוכיח תביעתה – התוצאה היא כי דין התביעה להדחות.
  12. התובעת תישא בהוצאות ובשכ"ט הנתבע בסך 5,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"א חשוון תשע"ט, 30 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
30/10/2018 פסק דין שניתנה ע"י איתי רגב איתי רגב צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
תובע 1 טיב שתיל בע"מ אורי נחמיאס
נתבע 1 גיל פלץ גבי דור