תביעה כספית ע"ס 20,182 ₪ בגין שירותי מנוף, שינוע והובלה. מדובר במספר עסקאות המפורטות בשתי חשבוניות- 7934 ו 7972 שצורפו לכתב התביעה.

הנתבעת הכחישה באופן גורף את טעונת התובע ונאותה לפרט אך ורק טענה הכחשה אחת המתייחסת לחשבונית 7972. בקשר לאותה חשבונית טענה הנתבעת כי היה איחור בביצוע ההובלה והיא בוצעה בשתי פעימות במקום בפעימה אחת.

התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית תמלילים של מספר שיחות שהתנהלו בין נציגתה ובין נציג הנתבעת . יש לציין כי בכתב התביעה הכריזה התובעת על קימום של תמלילים אלה בידיה.

תצהיר העדות הראשית של הנתבעת לא היה מפורט יותר מכתב התביעה וההוא נשאר עמום כאשר רב הנסתר בו על הגלוי.

בחקירה הנגדית נאות נציג הנתבעת ,)להלן: "אמיר"), להציג בפעם הראשונה את גרסתו המלאה ולהלן מה שטען- דברים ככתבם:

"לפי חשבונית 7934 הסכום שאתה צריך לשלם לפני מע"מ הוא 14,400 ₪. כמה לפי טענתך על החשבונית 7934 אתה צריך לשלם

ת: 1,400 ₪ במקום 1,500 ₪. עברון-בית שאן 1,900 ₪ במקום 2,000. כפר מנחם-בית קמה 1,600 ₪ במקום 1,700 ₪. צריפין – צומת אפיק 3,000 ₪ במקום 3,100 ₪. צריפין-גוש עציון 1,700 ₪ במקום 1,800 ₪. אכסאל-ניצני עוז-שומרת 2,800 ₪ במקום 4,300 ₪.

ש: אם כך, אלה כל הטענות שלך, ההפרשים בין הסכומים שכעת העדת עליהם לסכומים שחויבת

ת: נכון

ש: ואין לך טענות נוספות, זו כל המחלוקת כפי שהעדת עליה כעת

ת: נכון והביטולים."

התובעת טענה בסיכומיה כי מדובר בשינוי חזית. אני דוחה טענה זו. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את כל הטענות בהכחשה טוטאלית וגורפת. ברור שהכחשה זו אינה ראויה שכן הכחשה צריכה להיות מפורטת. אלא שהתגובה להכחשה שכזאת היא בדרישת –פרטים נוספים או בהצגת שאלון לאחר קבלת רשות . בדרך זו ניתן לכפות על בעל דין לחשוף את גרסתו בשלבים מוקדמים ובכך למקד את חזית המריבה. משלא עשתה התובעת שימוש בכלים חשובים אלה רכשה הנתבעת יתרון בדמות חזית מריבה רחבה.

כך או אחרת, דבריו של אמיר בתשובתו הנ"ל צמצמו ו למעשה ,אם כי באיחור, ניכר את חזית המריבה לשלוש נקודת מוגדרות וספציפיות:

האחת -הפרשים של 100 ש"ח בכל הובלה מאלה שמנה בתשובתו- סה"כ 500 ₪.

השנייה- איכסאל ניצני עוזר שומרת לטענתו צריך לשם 2,800 ₪ ולא 4,300 ₪.

השלישית- ההובלות שבוטלו- לטענתו הוא לא צירך לשלם.

לאחר שבחנתי את תצהירי הצדדים וקראתי פעמיים את התמלילים באתי למסקנה כי התובעת הצליחה להרים את נטל ההוכחה וכי עלי לקבל את התביעה במלואה. מסקנתי זו מתבססת על תצהירה של הג' אורית שלא נסתר ואשר נתמך בתמלילים . להלן נדון בכל אחת מהטענות בנפרד:

א. הפרשים בסך של 500 ₪:

גרסת הנתבעת בעניין זה היא גרסה כבושה שלא פורטה בתצהיר הנתבעת. אני מעדיף את עדותה של אורית בה אני נותן אימון ושמלכתחילה הוצגה כגרסה מפורטת וברורה , על עדותו של אמיר שהיא עדות כבושה וכללתי שנחשפה בשלב החקירה הנגדית.

ב. שתי הובלות שבוטלו-

מדובר בהובלות נשוא חשבונית 7972 (זה המקום לציין כי הנתבעת בכתב ההגנה בלבלה בין החשבוניות ושייכה את טענתה לגבי הובלה שבוצעה באיחור ,( אכסאל -ניצני עוז- שומרת) לחשבונית 7972 כאשר הנכון הוא שמדבור בהובלות שנכללו בחשבונית 7934 ללמדך עד כמה רצינית הנתבעת בהגנתה).

בעניין שתי הובלות שבוטלו ( חשבונית 7972) שני הצדדים בקשו להסתמך על התמלילים כאשר כל צד טוען כי התמלילים תומכים בגרסתו דווקא. כפי שיובהר להלן- הצדדים לא התעמקו כלל בתמלילים והעדיפו להשאיר מלאכה זו לבית המשפט.

מבדיקת התמלילים עולה תמונה שהצדדים לא התייחסו אליה. מהשיחות בין אמיר ואורית עולה כי אמיר ביצע את ההובלות עבור צד ג'. אמיר התנגד לתשלום עבור שתי ההובלות שבוטלו מאחר שלא היה ברור לו אם הוא יקבל מצד ג ' תשלום בגינן. עמ' 3 שורה 19-12: "תשאירי את זה פתוח ננסה להכניס את זה לחשבון שלהם שמה אם הם יאשרו את זה אז בכיף מה הבעיה?"

אורית ניסתה לשכנע אותו בכל זאת שהיא תוציא עבורו חשבוניות תוך שהיא מבטיחה לבצע זיכוי אם צד ג' לא ישלם לאמיר. עמ' 3 שורה 27-28: " אתה לא מעדיף שאני אשים? מקסימום אני אוציא זיכוי על חלק מזה אחר כך".

השאלה הקובעת היא ,אפוא, האם צד ג' שילם או לא שילם לאמיר בגין אותן שתי הובלות שבוטלו. אמיר לא הוכיח, ולא העלה אפילו, את הטענה כי צד ג' לא שילם לו על שתי הובלות אלה ואף לא טען ,וממילא לא הוכיח, כי לא התקזז מול רשויות המס בגינן. מדובר בראיה שנמצאת באמתחתו של אמיר. משלא הביא ראיה (ולא טען) כי צד ג' לא שילם לו, פועל הכלל שאי הבאת ראיה מהווה ראיה כנגד הצד שצריך להביאה. המסקנה המתבקשת היא שאמיר קיבל תשלום מצד ג' בגין שתי ההובלות שבמחלוקת ועל כן דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

ג. ההובלות לאכסאל -ניצני עוז ושומרת-

אורית טענה בתצהיר כי לגבי הובלות אלה סוכם על 2,500 ₪ לכל הובלה. כזכור , הנתבעת לא העלתה גרסה ברורה מלבד זאת שטענה כי במקום ביצוע ההובלה ביום אחד בוצעה היא בתוך יומיים כלומר בשתי פעימות.

גם כאן עדותה של אורית לא נסתרה והיא נתמכת בתמלילים. בתמלילים יש ויכוח מפורט לגבי הובלות אלה. אמיר מסכים בסופו של ויכוח לשלם 2,500 ₪ עבור הפעימה הראשונה. אך לגבי הפעימה השנייה הוא נשמע אומר שהוא לא מוכן לספוג את זה. עמ' 2 שורה 16 :" לא את היום אבל אתה סוגר לי את הפינה את ה 2,500" אמיר:" בסדר בסדר אין בעיה את תקבלי את הכסף ממני מה זה קשור אלייך?"

לגבי הפעימה השנייה הוא נשמע אומר שהוא לא מוכן לספוג את זה. וכי הוא יעשה את ההובלה באופן עצמאי. עמ' 2 שורה אורית : " אני יודעת תעשה את זה 2,900 ". אמיר " לא לא יכול" .אורית: "מה?" אמיר" לא לא יכול אני אשלח אותם עם האוטו שלי ".

ובעמ' 3 שורה 10 : "כמה אתה יכול לספוג? 2,800 בסדר?" "אמיר לא , לא יקר יקר עזבי אני לא אני אשלח את זה לא בעיה".

העובדה שהוא הסכים לשלם עבור הפעימה הראשונה וגם לעשות את השנייה באופן עצמאי על חשבונו מהווה ראשית הודיה שאם הפעימה השנייה תבוצע על ידי התובעת כי אז יהא עליו לשאת בתשלום בגינה. בסופו של יום אין חלוק כי הפעימה השנייה בוצעה על ידי התובעת ולא עוד אלא שבתמליל העוקב נשמע אמיר מסכים לשלם 2,500 ש"ח כאשר מרוח הדברים ניתן להבין כי הסכמה זו מתייחס לפעימה השנייה. עמ' 1 שורה 6-8 : אורית : " אבא אמר בשבילך 2,500 אתה יכול להסתדר עם זה?" אמיר:" כן כן טוב בסדר אין בעיה".

לפני סיום אעיר כי מחלוקת לגבי סכום של כ - 5,000 ₪ מתוך סכום של כ - 20,000 ₪ לא מהווה עילה להלנת כל הסכום. הנתבעת לא ביקשה באף שלב לשלם את הסכום שאינו במחולקת והדבר מדבר בעד עצמו.

סוף דבר:

סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 20,182 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ז, 02 יולי 2017, בהעדר הצדדים.