רקע

1. לפני תביעה, במסגרתה עתר התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו פיצויים בסך כולל של

13,696 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו, עקב פגיעת משאית של נתבעת 1 בתאונה שאירעה ביום 13/6/16, ברח' יצחק רבין, פינת לוי אשכול, בקריית אונו.

2. אמש (18/9/17) התקיים לפני דיון במסגרתו שמעתי את עדויות הנהגים: התובע ונהג המשאית של נתבעת 1 מר רז רחמים וכן את מר דוד זבורוב, נציג נתבעת 2, מבטחת המשאית של הנתבעת 1. ( ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון להלן, אינן מופיעות במקור והן שלי א.ד )

הדיון בתביעה

התובע העיד

3. "אני נהגתי ברכב שלי מסוג ניסן טידה נסעתי ממשה דיין לרח' לוי אשכול בקרית אונו... הפנייה ממשה דיין ללוי אשכול היה פס לבן המפריד בין הנתיבים, קו לבן רצוף. בהמשך הנסיעה, המשאית של הנתבעת החלה לסטות מלוי אשכול לכיוון הצומת ואז הוא סגר אותי... אני המשכתי ישר במסלול, כשהמשאית החלה לסטות לצד ימין וסגרה אותי. כשאני נוסע ישר אחרי הקו הלבן, מתחיל קו מקוטע אני רואה את המשאית סוגרת עליי. בצד ימין הייתה מדרכה עם מעקה בטיחות, לא יכולתי לברוח ולעלות על המדרכה ואז הוא נתקל בי. "( ש' 1-8 ע' 2 לפרוטו')

נהג הנתבעת

4. "אני נהג משאית משנת 89. מדובר במשאית 15 טון, מוביל ירקות וסחורה של סופר. במועד התאונה הייתי באמצע חלוקה, המשאית הייתה טעונה בחלקה. מדובר בצומת שבה נמצאת כיכר, יצאתי הכיכר והמשכתי ישר בצד ימין ישנו אי תנועה משולש מימין לכיכר בו משתלב הרכב מימין, דהיינו התובע הוא שמשתלב, אני בנתיב שלי והוא בנתיב שלי. יש קו הפרדה הלבן ואני טוען שהתאונה קרתה בעת שהקו הלבן הרציף הפך לקו מקוטע שבו ניתן היה לעבור מנתיב לנתיב. משאית על פי חוק צריכה לקחת נתיב ימיני, אחרי שעברנו את הצומת, כ- 50 עד 100 מטר אחרי הצומת, רציתי להימין לנתיב הימיני, את הרכב של התובע לא ראיתי כי הוא נמצא ליד הגלגל הימני ושם יש שטח מת כך שלא יכולתי לראות גם בגלל הפרשי הגובה את הרכב הפרטי של התובע. אחרי שעברנו אתה צומת, התובע לא היה בצד ימין, הוא עקף אותי מצד ימין. " ( ש' 15-23 ,שם)

דיון והכרעה.

5. כידוע על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו ראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003).

6. לאחר שעיינתי בכובד ראש בכתבי הטענות, שהגישו הצדדים וכן התרשמותי הישירה מעדויות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, אני סבור כי לפנינו מקרה של "גרסה מול גרסה". הצדדים חלוקים באשר לאופן התרחשות התאונה כאשר כל אחד מהם סבור כי האחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה, מוטלת על הצד שכנגד.

7. כל צד העלה את גרסתו לקרות האירועים ושתי העדויות מהימנות בעיניי באופן שווה. התובע הגיש חוות דעת שמאי לתמיכה בתביעתו אולם לא צירף את תמונות נזקי התאונה ברכבו. לא הובא לעדות עד חיצוני, ניטראלי או ראיה אובייקטיבית שיש בהם כדי להטות את הכף לטובת צד זה או אחר. המדובר במקרה קלאסי של סטייה מנתיב כאשר כל אחד מן הצדדים טוען כי הצד האחר הוא זה שסטה לנתיב נסיעתו.

סוף דבר

8. לאור כל האמור לעיל, כשנתתי משקל שווה לעדויות ולראיות מטעם הצדדים, אזי כפות המאזניים מעויינות. המשמעות היא שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח בשיעור של 51% לפחות כי נהג הנתבעת 1 אחראי לקרות התאונה ולנזקים שלטענתו נגרמו בגינה. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התרשמותי היא כי אף גרסת הנתבעות מעלה ספקות, אולם במקרה שלפניי לא הוגשה תביעה שכנגד מטעמן, כך שלפניי תביעת התובע בלבד והחלטתי לדחותה מבלי שהעדפתי את גרסתו של מי מהצדדים. לפיכך, אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי- מרכז בלוד בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.