התובע הגיש כנגד הנתבע ושלושה אחרים (אלו לא הגישו התנגדות) תביעה על סכום קצוב בסך 34,310.00 ₪.

עפ"י כתב התביעה הנתבעים 1 ו-2 שכרו נכס מן התובע והנתבעים 3 ו-4 ערבים לחיובי השוכרים עפ"י הסכם שכירות שצורף כנספח א' לכתב התביעה.

בחלוף חודשיים מתחילת תקופת השכירות חדלו השקים שמסרו השוכרים למשכיר להיות מכובדים בידי הבנק הנמשך.

ביום 1/8/2015 חזר שיק מס' 3 "חתימת המושך" אינה בסדר, כך היה גם ב-1/9/2015 והשקים החמישי והשישי מ-1/10/2015 ו-1/11/2015 חזרו בשל, "מתן הוראת ביטול".

תצלומי השקים צורפו כנספח ב'.

שקים נוספים לא הוצגו לפירעון והם בחזקתו של התובע.

בסמוך לחזרת השיק הראשון פנה התובע טלפונית למבקש.

זה הודיעו, כי עזב את הנכס וכי הנתבע 1 הוא השוכר היחיד בנכס וכי על המשכיר לפנות אליו ביחס לקבלת המשך דמי השכירות.

התובע פנה אל הנתבע 1 והאחרון הבטיח לו כי הנושא בטיפול וכשראה שההבטחות אינן מתממשות הגיע המשכיר לנכס וחשכו עיניו: הנכס היה ריק מאדם לא נעול וקומת המרתף מוצפת במים עקב חסימת משאבת הביוב באמצעות מזרון ישן שהיה מוטל שם.

בנסיבות אלו, החל מיד בפעולות להקטנת הנזק, רכש משאבת ביוב חדשה בעלות 3,510 ₪, המתין להתייבשות המרתף, צבע והחליף קירות גבס בעלות של 3,800 ₪. העתקי חשבוניות בגין שני הסכומים הנ"ל צורפו כנספח ג'.

לאחר שהסתיימו עבודות התיקון פרסם הנכס להשכרה ואכן למן 1/1/2015 הושכר הנכס לאחרים, זולת הנתבעים.

התובע עותר לתשלום שלושה חודשי שכירות בהם היה הנכס מושכר ולא שולמו דמי השכירו, בסכום כולל בן 27,000 ₪ וכן החזר הוצאותיו המפורטות מעלה.

כאמור לעיל, אך הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להתגונן הנסמכת בתצהירו מיום 7/9/2016.

המבקש מצהיר, כי שכר יחד עם שני שותפים נוספים את הנכס נשוא התביעה כשהוא לא היה ראוי למגורים ולמעשה רק קומת הכניסה והקומה הראשונה היו ראויים למגורים.

הוא ושני חבריו עדכנו את התובע בגין הליקויים כמפורט בסעיף ג' של התצהיר: קומת המרתף הייתה מלאה מי ביוב, מוצפת מים, הצפתה אירעה פעמים בחודשי השכירות הראשוניים, אנשי מקצוע שהגיעו הציעו להחליף רק משאבה והתריעו כי אם לא תוחלף ימשיך להיגרם נזק. עלות החלפת המשאבה הייתה כ 7000 ₪ והתובע לא היה מוכן לשלם זאת כמצופה מבעל הנכס.

כתוצאה כך מצהיר המבקש, ניזוק קיר הגבס.

כחודש לאחר תחילת מגורי של המבקש במושכר הוצף גם הגג בקומה השנייה. התובע הזמין בעל מקצוע שחתך את הגג ובעקבות זאת נגרם נזק לקיר הגבס.

באותה עת הקומה השנייה לא הייתה מיועדת למגורים.

המבקש מצהיר, כי כחודש לאחר תחילת השכירות ביקש הוא ואחרים לבטל את הסכם השכירות ולהחזיר למשכיר את הנכס, נוכח בהיותו בלתי ראוי למגורים האחרון ענה להם כי עליהם למצוא דיירים תחתיהם וכל מי שהגיע לראות את הנכס אותה עת סירב להתקרב לבית נוכח הבעיות המתוארות לעיל, מחד והתובע לא הסכים להשקיע כסף במשאבה החדשה בתיקון הגז והמזגן בקומת הגג, מאידך.

באוגוסט 2015 עזב המבקש את המושכר והתגורר בדירה אחרת בת"א ,אך התובע המשיך להפקיד את השקים במשך 4 חודשים לאחר שדייר אחר כבר נכנס לדירה והוא קיבל הודעה כי השקים מבוטלים.

ביום 4/12/2016 עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו.

בראשית הדיון הודיעה ב"כ המבקש, כי תגיש ייפוי כוח לתיק בתוך שבוע וזה אכן הוגש יחד עם הסיכומים.

בראשית חקירתו אישר המבקש, כי הוא חתום על חוזה השכירות וכי האחרים החתומים עליו הם חבריו.

המבנה בגודל 250 מטר, שלוש קומות התאים לצרכיהם ולדרישות הפרטיות של כל אחד מהם.

התוכנית לעשות עסק משותף נגוזה בתוך כחודש והשוכרים עזבו את המקום "בגלל שאי אפשר היה להתקיים שם".

כשנשאל, האם זה נכון שעזבו את המושכר כיון שהעסק חדל מלהתקיים שם ענה, כי אין זה כך, שכן העסק המשיך אפילו חצי שנה לאחר מכן ואין קשר בין עזיבת המושכר לעסק.

עוד העיד, כי כל ארון הבגדים שלו "הלך לפח".

העד העיד, כי התובע דאג לניקוי הנכס בטרם נכנסו השוכרים להתגורר בו וכן העיד, כי לא ידועות לו הנחיות ייחודיות ביחס למשאבת הביוב שהנחה אותן התובע.

כשנשאל, מדוע לא תיקנו את המשאבה ענה, כי לא קלקלנו דבר וכשנאמר לו כי כבר בשבוע הראשון התקלקלה המשאבה או במילים אחרות היא הייתה תקינה קודם לכן, ענה: "ממש לא נכון. כבר בימים הראשונים שהתחלנו לאכלס את הנכס התחילה הצפה ובא איש מקצוע לנקות את הביוב".

התובע אמר כי היה זה חד פעמי, אך איש המקצוע אמר, כי אין זה חד פעמי, וכי צריך להחליף את המשאבה.

כשנשאל האם הוא גרם להורדת המים וגרם להצפה ענה כי היה זה מקום מגוריו, ולא היה לו כל אינטרס להציף את המקום.

אח"כ אישר כי בקומה העליונה הייתה נזילה שלא תוקנה עד שקרס כל הגג וצילום נשלח לתובע במסרון.

המשך החקירה אודות פרטי התקלה בגג ותיקונה הוליך לעבר נזילות מהמזגן ונזקי הנזילות שפגעו במחשב נייד.

כמו כן העיד המבקש, כי לסירוגין התגורר ברכב שלו משום שלא ניתן היה לגור במושכר.

סיכומי המבקש מציינים את מועד כריתת הזוכה בין התובע הנתבע ושותפיו של הנתבע ואת שאירע למן השבוע הראשון שהסתיים בשל בעיות במשאבת מים שתוצאתה הצפת מי ביוב בקומה התחתונה וליקויים נוספים כפי שפורט בתצהיר הנתבע.

כל אלו גרמו לנכס להיות בלתי ראוי למגורים.

הסיכומים, על דרך ההפניה, לתצהיר ההתנגדות מפנים אל התצהיר שאף הוא צורף להתנגדות.

תצהיר נוסף צורף להתנגדות הוא תצהיר של חן מסיקה שנעשה ביום 20/12/2016. תצהיר זה צורף לסיכומים בניגוד לכל דין ומן הראוי היה להימנע מכך. מכל מקום, מחובתי להתעלם מתוכנו ולעצם הימצאו.

ההסכם הופר ע"י התובע מציין המבקש, בכך שלא יתאפשר שימוש סביר במושכר ועל כן, אין לחייבו בגין התשלום המגולם בשיק נשוא ההתנגדות.

סיכומי התובע מציינים, כי אין מחלוקת אודות חתימת ההסכם לתקופה של 3 שנים למן 1/2015 וכנגד תשלום דמי שכירות בשיעור 9000 ₪ בחודש.

אין גם מחלוקת לשיטת התובע, כי חודשיים ראשונים שולמו.

התובע, סבור כי השוכרים הם שגרמו לנזק למשאבת הביוב, הם שהיו אמורים לתקנה על חשבון וכן

לשאת בכל ההוצאות שנזקי ההצפה גרמו.

תימוכין לקביעתו מוצא התובע בכך שבעיית הביוב במרתף הבית התעוררה רק כעבור 10 ימי שהות של השוכרים בנכס והוא אף מצרף לסיכומיו העתק תרשומת וואטסאפ (מהנצ'מה).

התובע מצא לנכון לשבץ בסיכומיו את התכתובות הנ"ל ולהסיק מהם מסקנות בדבר האחריות לתקלה במשאבה.

זה המקום לומר, כי התובענה הוגשה כנגד 4 ואולם רק התנגדותו של המבקש בתיק זה נדונה עד כה.

הסיכומים מקדישים פרק שלם להפרות הנתבע את ההסכם ולטעמי הם מחדדים את המחלוקת בדבר על מי מוטלת האחריות להפרת ההסכם.

עפ"י הודעת התובע סיכומיו הועברו לב"כ הנתבע כעולה מהסימוכין שצירף ביום 15/2/2017.

7 ימים שנועדו לתשובה חלפו עברו ותשובת הנתבע לסיכומי התובע לא הוגשה.

בחינת מכלול הכתבים מלמדת ואף מקבלת אישוש מסיכומי שני הצדדים ופרוטוקול הדיון, כי ההסכם השכירות שבין התובע לנתבעים (ובכללם הנתבע) הופר והצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, מי הוא המפר.

הכרעה במחלוקת זו מחייבת המשך דיון הוכחות ועל כן:

נתונה למבקש הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 75,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

אין צו להוצאות, לפי שעה.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ז, 27 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.