רקע

לפני מונחת תביעת נזיקין ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התובעת, ילידת 1974, נפגעה בת.ד. ביום 09.11.10.

מומחה ביהמ"ש קבע שכתוצאה מהתאונה סבלה התובעת מנכויות זמניות ומנכות צמיתה בשיעור 5% בקשר למצב ברך שמאל.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק וכב' הרשמת קצבוי, הכינה להם הצעה המורכבת מפיצוי בסך 9,000 ₪ בגין כא"ס, 17,000 ₪ הפסד השתכרות ו 5,000 ₪ עזרת לזולת.

ההצעה התקבלה ע"י התביעה אך נדחתה ע"י ההגנה.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 07.02.18 שיתפתי את הצדדים בתחושתי לפיה תיק זה – בו לא קיימת הכחשת חבות - לא ראוי להגיע להוכחות. הפצרתי בצדדים שיגיעו לפשרה והוספתי שבהעדר הסדר, לא יהיה מנוס מלקבוע התיק להוכחות וכי במצב שכזה אשקול לנהל את התיק בשלב ההוכחות לפי כללי הסדמ"ר. ב"כ התובעת המלומד הודיע על הסכמתו לכך ואילו ב"כ הנתבעת המלומדת התנגדה לכך כיוון שהיא לא מכירה את הליכי סדמ"ר ואלו לא מקובלים בתיקי בפלת"ד.

דיון והכרעה

כללי "סדר דין מהיר" קבועים בתקנות 214 א' - יב' לתקנות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). ההליך החל דרכו בארץ בתחילת המאה ה- 21 והוכיח עצמו כיעיל מאוד בהעניקו כלים לביהמ"ש לדון בתיק באופן פרופורציונלי לסכום הכספי שבמחלוקת ומורכבות הסוגיה, תוך הבטחת טיפול מהיר והוגן במסגרת המשפט המתנהל בפניו.

בעקבות תיקוני חקיקה ופסיקה שהצטברה בשנים האחרונות, אני ועמיתי ד"ר אביעד איגרא זכינו להוציא מהדורה שלישית לספר, "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" [הוצאת נבו 2017] ונשאלתי רבות, על ידי עמיתיי השופטים האם לא ראוי שאף תיקי נזקי גוף פשוטים יתנהלו לפי עקרונות בסדר דין מהיר.

לדידי התשובה לשאלה זו חיובית כפי שאף ציינתי זאת בעבר (ראו ת.א. (ת"א) 34234-07-10 חיים פלח נ' אפרים משיח (החלטה מיום 19.3.13); ת.א. (ת"א) 22861-05-13 יצחק איליאדזנוב נ' אמיר יוסופוב (החלטה מיום 22.3.14), ת"א (שלום ת"א) 36600-11-13 ע. א נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (החלטה מיום 23.12.2016)).

על אף שתקנות סדר דין מהיר לא חלות ישירות על תיקי פלת"ד (ראו תקנה 214ב(א) לתקנות), אני סבור שההיגיון הפנימי של תקנות 214 א' עד תקנה 214 ט"ז לתקנות, חלות על כל תביעה ששווים עד כ- 75,000 ₪.

תקנות אלו הותקנו בהשראת דו"ח הלורד וולף מאנגליה (Access To Justice,1996) והתקנות האנגליות בעקבותיו (Civil Procedures Rules – PART 28 ). במסגרת הדו"ח מודגשת התובנה לפיה מערכת המשפט צריכה לחלק נכון את משאביה (ובין היתר המשאב של זמן שיפוטי) לפי גובה התביעה ומורכבות העניין המובא בפניה.

מטרת תקנות אלו להעניק כלים לבית המשפט לדון בתביעות באופן צודק עד כמה שאפשר, להבטיח שמעמד הצדדים יהיה שווה, לחסוך בהוצאות, לדון בתיק באופן פרופורציונלי לסכום הכספי שבמחלוקת, למורכבות הסוגיה, תוך הבטחת טיפול מהיר והוגן במסגרת המשפט המתנהל בפני השופט (ראו מנחם קליין ואביעד איגרא, "סדר דין מהיר בבית משפט השלום", מהדורה שלישית, הוצאת נבו, עמ' 16-19).

משכך, בוטל העיקרון ולפיו "דין פרוטה כדין מאה" (מסכת סנהדרין, דף ח' עמ' א') והתקבלה התובנה ולפיה כפי שתקציב הבריאות הוא מוגבל ולא ניתן להוסיף תרופות אין סוף לסל הבריאות וכפי שתקציב החינוך הוא מוגבל ולא ניתן ליתן מענה לכל הצרכים של כל ילד בביה"ס, וכפי שתקציב הביטחון הוא מוגבל, ולא ניתן לממן אימונים לחיילים ללא סוף, כך גם תקציב מערכת המשפט מוגבל וביהמ"ש אינו יכול לאפשר את אותן זכויות הדיוניות ואותו זמן שיפוטי שמושקע בתיקים של מליוני שקלים לתיקים של עשרות אלפי שקלים.

נכון הוא שתיקי פלת"ד לא הוכללו בקטגוריה של ההליכים עליהם חלים תקנות סדר הדין המהיר, אך זאת לא בגלל שמחוקק המשנה סבר שתיקי פלת"ד חשובים יותר או נהנים מ"מעמד על" מבחינת הזכויות הדיוניות אלא בגלל סדרי דין מיוחדים שבתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1987) כפי שעולה מדברי ההסבר לתיקון מס' 5 לתקנות סדר הדין האזרחי. כמו כן תביעות פלת"ד מוגשות ללא סכום, ולכן עם הגשתן לא ניתן לסווגם כמתאימות לסדר דין מהיר.

אני סבור שלאחר מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, קביעת אחוזי הנכות, הגשת תחשיב נזק ומתן הצעה מטעם ביהמ"ש, ברור, פחות או יותר, מה "שווה התיק" ולכן מדיניות שיפוטית ראויה צריכה ליישם עקרונות תקנות אלו - לפחות בשלב ההוכחות בתיק - גם בתיקי פלת"ד.

כך ייחסך עינוי דין וסחבת לצדדים לדיון וכן למתדיינים אחרים הממתינים לתורם בבית המשפט. כך גם תשתנה המגמה המדאיגה של ירידה באמון הציבור בבתי המשפט המושפע ישירות מבעיית הסחבת (וראו לעניין זה מאמרי בעניין: "אמון הציבור במערכת המשפט ותופעת 'השפיטה המתגוננת'").

בתיק בו עסקינן, שנקבעה בו נכות מזערית, נראה שיש לעשות הכל בכדי לסיימו במהירות האפשרית ולא לאפשר חקירות ארוכות ומתישות לעדים ולמומחה שמינה ביהמ"ש.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהתובעת הסכימה לפשרה בסך כספי הרבה מתחת לסכום של 75,000 ₪.

אינני נוהג לכפות פשרות ומעולם לא זימנתי מנהל מחלקת תביעות של חברת ביטוח (כפי ששמעתי שעמיתים שלי עושים) לדיון בפניי בכדי שיסביר מדוע הוא לא מוכן להתפשר. הנני מאמין באמונה שלימה שזכותו של כל מתדיין לקבל או לסרב לפשרה המוצעת על ידי בית המשפט, מבלי שיופעל לחץ כלשהו כלפיו לקבלה. עם זאת, אסור שזכות זו, כשמדובר בתיק קטן כמו זה, תפגע בזכויות יתר המתדיינים בבתי המשפט ותגרום לנזק מצרפי לציבור.

משכך ולאור כל האמור לעיל הנני קובע שתיק זה יידון החל משלב ההוכחות לפי כללי "סדר הדין המהיר" שבתקנות 214 י"ד (א)-(ג) ומשכך:

1. הנני מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים במקביל עד ולא יאוחר מיום 18/3/018. הנני מקציב 20 דקות לחקירה נגדית של העדים.

2. צד המעוניין לזמן את מומחה בית המשפט לחקירה נגדית על חוות דעתו, יודיע על כך למומחה תוך 10 ימים ויפקיד סך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט תוך 20 ימים.
הנני מקציב 20 דקות לחקירת המומחה.

3. הצדדים יהיו מוכנים לסיכומים בעל פה באותו יום. כל צד יכין סיכומים בעל פה שלא יעבור 20 דקות וניתן יהיה להסתמך על האמור בתחשיבי הנזק.

4. הצדדים יוכלו להגיש רשימת אסמכתאות משפטיות ועיקרי טיעון בכתב עד 7 ימים לפני מועד הדיון בהתאם לתקנה 214 ט"ו לתקנות.

5. פס"ד יינתן, בע"ה, תוך 14 יום מהדיון ובהתאם לקבוע בתקנות 214 ט"ז (א)-(ב) לתקנות.

ההוכחות והסיכומים בע"פ יישמעו, בע"ה, ביום 29/3/018 מהשעה 10:00 , ועד לסיומו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בדואר רשום

ניתנה היום, א' אדר תשע"ח, 16 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.