בפני תובענה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת לטענתה, עת החליקה ביום 18.8.15 בעת שעברה ליד דוכן ירקות בשוק עירוני, על שאריות ירקות ופירות. הנתבעות הינן העיריה מחזיקת המקום, וחברת הנקיון שזכתה במכרז לניקוי השוק.

הצדדים הסכימו כי פסק הדין בתיק זה יינתן על בסיס החומר שבתיק בלא חקירת עדים בבית המשפט, כאשר ככל ותתקבל התביעה, סכום הפיצוי שייפסק לא יעלה על 30,000 ₪, ואילו אם תדחה התביעה לא תחויב התובעת בהוצאות.

טענות הצדדים לעניין שאלת האחריות:

1. התובעת טוענת כי יש לקבל את גרסתה לאירוע התאונה, וכי אין תיעוד או עדים הסותרים את גרסתה. לטענתה מדובר במקום מועד לנפילה, ועל כן עובר הנטל לנתבעות להוכיח שדאגו כנדרש לניקיון השוק. לטענתה, משלא הוכיחו הנתבעות את שיטת העבודה לעניין הניקיון, יש להטיל עליהן אחריות. התובעת טוענת כי אין מקום להטלת אשם תורם על התובעת מאחר ואין לצפות כי תלך וראשה מופנה לקרקע.

2. הנתבעת מס' 1, טוענת לעומת זאת כי התובעת כלל לא הוכיחה את אירוע התאונה, וקיומה כלל לא דווח למוקד העירוני וכי החובה להעיד עדים המוכיחים את התאונה רובצת על התובעת. עוד טוענת התובעת כי בכל מקרה אין להטיל עליה אחריות בשל נפילה מסוג זה, שכן הנתבעת 1 מפעילה שירות ניקיון באמצעות נתבעת 2, אך אין לצפות שבכל רגע נתון תוכל למנוע נפילת ירק או פרי כלשהו לאדמה, וכי עסקינן בסיכון טבעי ורגיל. לחילופין טוענת הנתבעת 1, כי האחריות הינה של הנתבעת 2 שנשכרה על ידה ליתן שירותי ניקיון.

3. הנתבעת מס' 2 טוענת אף היא כי אירוע התאונה לא הוכח. עוד הינה טוענת כי לא הוכחה רשלנות כלשהי והימצאות ירקות על אדמת השוק אינה מטילה אחריות מוחלטת. הנתבעת 2 טוענת כי ביצעה את פעולות הניקיון בהיקף שנקבע על ידי הנתבעת 1.

דיון והכרעה:

4. בשאלת האחריות במקרים של החלקה על ירק או פרי, דנתי בעבר בת.א. (שלום קריות) 54742-04-15 צמח נ' י. אסלאן שיווק בע"מ [ניתן ביום 2.2.2018] ואחזור על הדברים שקבעתי שם: הפסיקה הבחינה לגבי אחריות מחזיק, בהקשר להחלקה, בין סכנות שהן טבעיות נוכח טיבו של המקום, כגון החלקה עקב סבון בבית מרחץ, סכנות שהן באחריותו של המוזמן, לבין סכנות שהינן בלתי טבעיות למקום. באשר לאחרונות, האחריות הינה של המזמין, לפעול על מנת למונען (ראה למשל: ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר, פ"ד טו (1) 1789 (1961)). עם זאת, גם לגבי האחרונות, יש להוכיח רשלנות כגון הנהגת שיטת עבודה לא בטוחה, שכן מחזיק הנכס אינו מבטח כלפי מוזמן, ואינו אחראי בגין החלקה, אשר סיבותיה אינן נובעות מהתרשלותו (ראה: ע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב יפו, פ"ד לד (1) 157 (1979)).

5. במשפט המשווה, במיוחד במשפט האמריקאי, קיימת פסיקה רבה במקרים של החלקות עקב פרי או ירק המצוי על רצפת מרכולים. פסיקה זו, שאני סבור כי ראוי לאמץ את גישתה גם בענייננו, קבעה כי הימצאות ירק או פרי על רצפת מרכול אינה מספיקה ליצור חזקת התרשלות, או להוכיח התרשלות. על התובע להוכיח כי למחזיק היתה ידיעה ממש או לפחות ידיעה קונסטרוקטיבית על המפגע. יש לפחות להוכיח כי המפגע בו מדובר היה מונח במקום זמן מספיק, שיש להניח על פי נסיבות העניין שמחזיק החנות היה מבחין בו אם היה פועל בזהירות סבירה. כדי לא להלאות את הקורא אסתפק בשני ציטוטים מהפסיקה האמורה:

כך אמר למשל בית המשפט, תוך ציטוט מפסק דין אחר בעניין Martin v. Wal-mart Stores Inc, 956 F. 2d 238 (10^th. Cir. 1992):

"When a shopper has shown that circumstances were such as to create a reasonable probability that a dangerous condition… would occur, the invitee need not also prove that the business proprietor had notice of the specific hazard… in order to show the proprietor breached his duty of due care to the invitee"

הוסיף בית המשפט והסביר בעניין Drousselle v. Wal-Mart Louisiana LLC, 701 Fed. Appx. 349 (2017), את התנאים שיש להראות לעניין זה:

"…that the merchant either create the condition or have constructive or actual knowledge of the condition. To demonstrate constructive notice a claimant must prove that the condition existed for such a period of time that it would have been discovered if the merchant had exercised reasonable care"

לפסיקה קנדית בנושא ראה: Van Slee v. Canada Safeway Ltd., 2008 BCSC 107.

6. גישה זו שנפסקה לגבי מרכולים, נפסקה גם לגבי האחריות בשוק עירוני פתוח (ראה: Keen v. City of St. Louis, 189 S.W. 2d 139 (1945)).

7. יישום גישה זו לענייננו מחייב את דחיית התביעה. ראשית, ספק בעיני האם התובעת הוכיחה את אירוע התביעה. התובעת לא הביאה עדים כלשהם לנסיבות נפילתה. בסעיף 6 לתצהיר עדותה הראשית, אף מודה התובעת כי בעל הדוכן שמול מקום נפילתה הנטענת כלל אינו זוכר את נפילתה.

8. שנית, גם אם אניח כי התובעת הוכיחה את נסיבות נפילתה, לא הובא בפני שמץ של ראיה להתרשלות כלשהי. הימצאות שיירי ירקות ופירות הינה טבעית בשוק פתוח בעל דוכנים, אך בכל מקרה, גם אילו לא היה מדובר בסיכון טבעי, היה על התובעת להוכיח כי שיטת ניקוי השוק הייתה לא נכונה וגרמה לנפילתה או שהנתבעות ידעו על קיום המפגע הספציפי בגינו נפלה התובעת אך לא טיפלו בו, או כי הייתה להן ידיעה קונסטרוקטיבית נוכח משך הזמן שהמפגע הספציפי שהה במקום. במקרה דנן, לא הובאה כל ראיה לידיעה כלשהי של הנתבעות על הימצאותו של הירק הספציפי עליו נפלה התובעת או על משך הזמן שאותו ירק היה מונח במקום. גם לא הובאה כל ראיה כי שיטת הניקיון שנקטו בה הנתבעות לא הייתה מספקת וכי בשל כך נפלה התובעת. למעשה, בהחלט יתכן שירק זה נפל לאחד הקונים בשוק זמן קצר קודם נפילת התובעת. בנסיבות האמורות לא ניתן לייחס אחריות כלשהי לנתבעות.

9. נוכח מסקנתי דלעיל, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. נוכח העובדה כי פסק הדין ניתן בהליך מקוצר ללא צורך בקיום הוכחות, ולאחר קיום ישיבת קדם משפט אחת בלבד, אני פוטר את הצדדים מיתרת אגרה בתביעה העיקרית ובהודעה לצד שלישי.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג אדר תש"פ, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.