1. התובעת הינה בעלים של רכב (להלן: רכב 1) שניזוק במהלך תאונת דרכים שאירעה עם רכב אחר שבו נהג הנתבע 3 (להלן: רכב 2). מכאן התביעה שבפניי לחייב את הנתבע 3 לשפות את התובעת בגין נזקיה.

2. מטעם התובעת העיד נהג רכב 1 אשר לטענתו בעת שנסע בנתיב הימני בכביש שיש בו שני נתיבים, רכב 2 שנסע בנתיב השמאלי נצמד אליו ושפשף את רכב 1 בחלקו האחורי מצד ימין. הנתבע 3 טען שדווקא רכב 1 הוא זה שנצמד לרכב 2 וסטה אל תוך הנתיב השמאלי.

3. לאחר שמיעת עדותם של שני הנהגים ולאחר בחינת הראיות שהוצגו בפניי, הנני קובע כי האחריות המלאה לגרם התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 3. להלן נימוקיי:

א. עדותו של נהג רכב 1 לגבי אופן קרות התאונה מתיישבת היטב עם מיקום הפגיעה ברכב 1, קרי נזקי שפשוף בחלק האחורי שמאלי של רכב 1.

ב. לעומת זאת, קיים קושי משמעותי לקבל את גרסתו של הנתבע 3 לגבי אופן גרם התאונה. הנתבע 3 ערך שרטוט שצורף לכתב ההגנה לגבי אופן נסיעת שני הרכבים עובר לרגע המגע ביניהם (להלן: השרטוט). על פי השרטוט, רכב 2 נסע בנתיב השמאלי לפני רכב 1, אשר נסע בנתיב הימני. לפי השרטוט, רכב 2 נפגע בפינה האחורית ימנית שלו. אילו מיקום הרכבים עובר לתאונה אכן היה כפי שהנתבע 3 סימן על גבי השרטוט, אזי רכב 1 היה אמור להיפגע בחלקו הקדמי השמאלי, כאשר בפועל הנזקים ברכב 1 היו רק בחלק האחורי השמאלי שלו. ללמדך, שהשרטוט שערך הנתבע 3 אינו מתיישב עם הראיות האובייקטיביות שהוצגו בדמות התמונות של מיקום הנזקים ברכב 1. ללמדך, שאין לקבל את גרסתו של הנתבע 3 לגבי אופן קרות התאונה לפי השרטוט שערך. די בכך על מנת לקבוע שיש להפחית ממשקל עדותו של הנתבע 3 לגבי אופן קרות התאונה וגם להפחית ממשקל השרטוט שערך.

ג. הנתבע 3 לא הציג תמונות של רכבו לאחר התאונה ולטענתו לא נגרם לו כל נזק. קיים קושי לקבל טענה זו. בעת ששני רכבים משתפשפים אחד כנגד השני, אזי השכל הישר וניסיון החיים מלמדים שנגרמים נזקים לשניהם, וזאת גם אם לאחד מהם יהיה נזק מינורי ובעוד שלאחר ייתכן וייגרם נזק משמעותי יותר. בנסיבות אלה, קשה לקבל את הטענה של הנתבע 3 שלא נגרם נזק כלשהו לרכב 2. לפיכך, יש לזקוף לחובת הנתבע 3 את אי הצגת התמונות של רכב 2 מיד לאחר קרות התאונה. התמונות היו יכולות לתמוך בטענתו של הנתבע 3 לגבי מיקום הפגיעה ברכב 2 בפינה האחורית ימנית כפי שטען בשרטוט. מאחר ולא עשה כן, הדבר מפחית אף יותר ממשקלו של השרטוט.

4. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שלא נסתרה על ידי הנתבע 3. בנוסף, לכתב התביעה צורפו גם חשבוניות תיקון. לפיכך, אני מקבל את הערכת הנזקים כפי שהוצגה בכתב התביעה, וזאת למעט ימי ההשבתה של רכב 1 שלא הוכחו.

5. לפיכך, הנתבע 3 ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. 3,080 ₪ בגין הנזק לרכב 1.

ב. 250 ₪ בגין דמי השמאות.

ג. 500 ₪ בגין שכר העד מטעם התובעת.

ד. 376 ₪ בגין אגרת בית משפט.

ה. 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין.

6. כל הסכומים שצוינו לעיל ישולמו לא יאוחר מיום 30.10.17 ולאחר מכן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק וזאת עד למועד התשלום בפועל.

זכות הערעור תוך 45 ימים.

המזכירות תשגר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ז, 18 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.