08 מרץ 2018

התובע טוען לזכאות לדמי לידה לאב לתקופה שמתום ששת השבועות הראשונים שלאחר לידת בתו, שנולדה במזל טוב ביום 29.5.15, עת אשתו שבה לעבודתה.

רקע נדרש

1. אשת התובע, הגב' שרה פינטו (להלן: הגב' פינטו) ילדה ביום 29.5.15, ושהתה בתקופת לידה והורות מיום זה ועד ליום 8.7.15- ששה שבועות.
2. התובע פוטר מעבודתו ביום 4.6.15 ושהה בחופשה עד למועד סיום עבודתו בפועל ביום 4.7.15. אין חולק למעשה על כך שהפיטורין לא נגעו ללידת הבת.
3. הגב' פינטו שבה לעבודתה ביום 9.7.15 ועבדה עד סוף אוקטובר 2015 כשאז פוטרה. בהקשר זה העיד התובע, ועדותו לא נסתרה, כי היה חוסר יציבות במקום עבודתה של הגב' פינטו והחשש כי תפוטר עמד לנגד עיני בני הזוג עת הוחלט על שובה לעבודה בתום 6 שבועות מיום הלידה.
4. התובע התייצב בלשכת התעסוקה החל מחודש ספטמבר 2015, וכן הגיש תביעה לדמי אבטלה החל מחודש זה ביום 22.10.15. , קרי , התובע לא ביקש לקבל ולא קיבל דמי אבטלה בתקופת הלידה וההורות שבה שבה אשתו לעבודה עד ספטמבר.יוער כי תום תקופה זו הוא ביום 8.9.15.
5. אין חולק כי התובע לא עבד ולא עסק במשלח יד כלשהו בתקופת הלידה וההורות המזכה בדמי לידה שמאז שוב הגב' פינטו לעבודתה.
6. עוד מוסכם כי הגב' פינטו עבדה ימים מעטים במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2015 , וזאת שלא כנגד נטילת חופשה שנתית (ניטלה בעודף)-15 ו-12 יום בהתאמה. לטענת התובע (עליה לא חלק הנתבע) נבע הדבר מכך שעבודתה עסקה בקשרים מול לקוחות צרפתיים המצויים בעונה זו של השנה בחופשה שנתית, והדבר צמצם ביותר יכולת העסקתה.
7. ביום 15.7.15 הגיש התובע בקשה לדמי לידה לאב. במכתב מיום 28.10.15 נדחתה תביעתו,(להלן: החלטת הדחיה) החלטה זו היא נשוא הליך זה.

המחלוקת

1. בהחלטת הדחיה וכן בכתב ההגנה, נטען כי התובע אינו זכאי לדמי לידה שכן אינו עומד בתנאי סעיף 49 (ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: סעיף 49(ב), החוק) – שכן הפסקת עבודתו לא נעשתה בשל הצורך לטפל בבתו . התובע מצידו טען כי לכך אין רלבנטיות שכן בפועל ההחלטה המשפחתית היתה כי הוא זה שלא יחפש מקום עבודה חלופי אלא יטפל בבת.
2. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 11.1.18, הוסיף הנתבע וטען כי התובע אינו עומד בתנאים הנדרשים לפי ס' 6(ח) לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: ס' 6 לחוק עבודת נשים), לזכאות לדמי לידה בתקופת לידה והורות, אשר ס' 49(ב) מפנה אליו. לדבריו, לפי לשון הסעיף לא יכולה להינתן הגמלה מקום שבו לא היו יחסי עבודה בעת שיצא התובע לחופשת לידה והורות, התובע באותו שלב כבר לא היה עובד- ולא היה מעסיק שאצלו עבד כדרישת סעיף זה.

הכרעה

1. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים ובמסמכים שצורפו על ידם, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. אלו טעמינו לכך:

ההוראות הרלבנטיות

1. על פי הוראת סעיף 49(ב):

"המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקימים כל אלה:

(1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;

(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;

(3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(1);

(4) פרק הזמן שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו כאמור לא יפחת משבעה ימים, ובלבד שפרק זמן זה הוא בסוף פרק הזמן שבעדו משולמים דמי לידה לפי סעיף 50(א) ובטרם סיומו, ובת זוגו חזרה לעבוד לפי הוראות סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים." (ההדגשות אינן במקור וכך להלן אא"כ צוין אחרת).

1. על פי הוראת סעיף 6 (ח) לחוק עבודת נשים אליו מפנה כאמור ס' 49(ב):

"(ח) (1) עובד שאשתו ילדה, ייתן לו מעסיקו תקופת לידה והורות חלקית, בתקופת הלידה וההורות שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה, אם התקיימו כל אלה:

(א) אשתו זכאית לתקופת לידה והורות והיא הסכימה בכתב לוותר על חלק מתקופת הלידה וההורות המגיעה לה בתקופה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה, וזאת על אף הוראות סעיף קטן (ב)(2) , ולעניין אישה שהיא עובדת עצמאית – היא זכאית לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, והסכימה בכתב לחזור לעסוק במשלח ידה בתקופה שנותרה כאמור, שהיתה מגיעה לה אילו היתה זכאית לתקופת לידה והורות;

(ב) אשתו עבדה או עסקה במשלח ידה בתקופה האמורה בפסקת משנה (א).

(1א) תקופת הלידה וההורות החלקית של עובד לגביו הוראות פסקה (1), לא תעלה על חמישה עשר שבועות, בתוספת הארכות, אם התקיימו לגביו גם כל אלה:

(א) הוא עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה פחות משנים עשר חודשים עד יציאתו לתקופת לידה והורות;

(ב) אשתו עבדה שנים עשר חודשים לפחות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה לפני יציאתה לתקופת לידה והורות, ולעניין אישה שהיא עובדת עצמאית – עסקה במשלח ידה שנים עשר חודשים לפחות לפני המועד שבו היתה יוצאת לתקופת לידה והורות, אילו היתה זכאית לתקופת לידה והורות;"

1. שני קשיים מעוררת גרסתו של התובע נוכח הוראותיהם של שני הסעיפים דלעיל: האחד: העובדה שעליה אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו וחדל הימנה שלא לשם הטיפול בבתו הנולדת. בכך רואה הנתבע קושי נוכח לשון רישת סעיף 49(ב) הדורשת כי העדר העבודה יהיה "לרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו איננו עובד.." השני: הדרישה הגלומה בסעיף 6 לחוק עבודת נשים המתיחסת ברישא שלה ל "עובד שאשתו ילדה", כשבהמשך לכך , לפי חלופה 1- "יתן לו מעסיקו תקופת לידה והורות חלקית" – משמע ישנו מעסיק שנדרש ליתן החופשה . ולפי חלופה 1א "תקופת הלידה וההורות החלקית של עובד ... והיא מותנית בין היתר ב" הוא עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה פחות משנים עשר חודש עד יציאתו לתקופת הלידה וההורות"- קרי עדיין עסקינן בקיומו של מקום עבודה/ מעסיק. כאמור, התובע לא עבד בעת יצא לתקופת הלידה וההורות החלקית. משכך לא היה לו מעסיק ולא נדרש כי אותו מעסיק "יתן לו" תקופת לידה והורות.

לכך נוסיף גם את רישת סעיף 49ב) (1) אשר אף היא מתנה הזכאות לפי סעיף 49(ב) בהיות ההורה "עובד".

1. בטרם נעמוד על קשיים אלה , נסיר מן הדרך המחלוקות המקוריות אשר בפועל שוכנענו כי אינן מתקימות בין הצדדים : כך, טען הנתבע כאמור, כי התובע התייצב בלשכת שירות התעסוקה החל מספטמבר 2015 ואף דרש דמי אבטלה עבור תקופה זו. תום הזכאות לדמי לידה הוא ה8.9.15 ואולם הנתבע לא פרט החל מאיזה תאריך מדויק התייצב התובע בלשכת התעסוקה ולא טען כי התובע קיבל דמי אבטלה בתקופה החופפת לתקופת תביעתו לדמי לידה. משכך מניחים אנו כי מבחינה עובדתית לא היה התובע בגדר "מחפש עבודה" בטרם תמה תקופת הזכאות לדמי לידה.

כך באשר לנסיון הנתבע להסתמך על העדרותה של הגב' פינטו ממקום עבודתה בפועל ימים רבים בחודשי יולי ואוגוסט 2015. הסברו של התובע לכך לא נסתר כאמור. מכל מקום , עסקינן בהעדרות לתקופה מוגבלת בתוך כדי תקופת הלידה וההורות, כאשר אין חולקת כי באותם ימי חופשה ללא תשלום היתה מוגדרת כעובדת. בנסיבותהענין בהעדרותה מעבודה, גם לו היה מדובר בהעדרות מרצון, לא היתה כל אינדיקציה לכך שהתובע היה באותם מועדים בגדר "מחפש עבודה" ואין בכך כדי לשלול טענתו כי לא עבד בתקופת לידה והורות לשם טיפול בילדתו.

1. עוד יאמר כי דומה שאין חולק באשר לרציונאל שביסוד הוראות הסעיפים האמורים. מתן אפשרות לחלוקת תקופת הלידה וההורות בין ההורים, נועד לאפשר להורים לבחור מיהו שיטפל ברכ/ה הנולד/ת ומי שישוב לעבודתו. לחקיקה זו יש משמעות רבה באשר מעודדת נשים לחזור למעגל העבודה, מחד גיסא, וגם מעודדת גברים לעשייה וחלק משמעותי בבית ובמשפחה מאידך גיסא .שינוי חברתי זה, משמעויות רבות לו כשהעיקריות הן צעד נוסף ליצירת שוויון בשוק העבודה בין גברים ונשים וכן רווח משפחתי של אבות פעילים, על כל המשתמע מכך. וכך הובהר בדברי ההסבר להארכת תוקף הוראת השעה שחלה לכתחילה בנדון : "הארכת הוראת השעה תמשיך ותאפשר לנשים המעונינות בכך לוותר על חלק מחופשת הלידה שלהן לטובת בן זוגן, תוך מתן ביטוי לעקרון השויון בחלוקת הנטל ההורי בין בני זוג." (הצ"ח ממשלה 102י"ט באיר תשס"ד, 10.5.2004)
2. אין גם חולק למעשה כי עניינו של התובע נופל בדיוק בגדר אותם רציונלים להם כיוון המחוקק: התובע הוא אשר פוטר מעבודתו מיד בסמוך לאחר לידת הבת, ולמעשה לא היתה כל חשיבות מבחינתו להמשך עבודה רציפה על מנת לשמר הקשר עם מקום העבודה, ואילו רעייתו, אשר החזיקה במקום עבודה בפועל, ואולם חששה (וכפי שהובהר בדיעבד , בצדק) כי אין מקום עבודה זה מובטח לה- העדיפה לעשות על מנת לשמר את מקום העבודה שלה. שילוב הנסיבות האלה אפשר לתובע לשאת בנטל ההורי,לשהות בבית ולטפל בבתו , לנסות לצמצם החשש להעדר תעסוקה לשני בני הזוג, ואף למקסם את ההכנסה המתאפשרת עקב הסיטוצאיה שנוצרה. התובע, כאמור, לא תבע ולא קיבל דמי אבטלה בגין התקופה הרלבנטית.
3. האם די ברציונל שביסוד הוראות הסעיפים הרלבנטיים ותחולתו על הענין דכאן כדי להתגבר על הקשיים העולים מלשונם של הסעיפים? נבחן זאת.

האם דורש סעיף 49(ב) כתנאי לזכאות לדמי לידה – הפסקת עבודה "לצורך הטיפול בילד"?

1. לטעמנו, התשובה לשאלה זו שלילית. אף אם לשון הסעיף מורה , במבט ראשון , כי יש לבחון את הגורם להפסקת העבודה ("לרגל"="מהי הסיבה?"),הרי עיון מדוקדק יותר מלמד כי הסעיף אינו עומד על השאלה מה הגורם שהביא לכך שפלוני אינו עובד , אלא בוחן את מטרת "פרק הזמן" של העדר העבודה ("לרגל" ו"לצורך"= "מהי המטרה?") דהיינו התנאי לזכאות הוא כי בפרק הזמן בו אינו עובד הוא אינו עושה כן " (ש)לרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו". גם אם פלוני פוטר או התפטר מסיבות אחרות במהלך תקופת הלידה וההורות ואולם לרגל היות מועד הפיטורין/התפטרות חל במסגרת תקופת הלידה וההורות הוא בוחר שלא לעבוד (ולחלופין שלא לדרוש דמי אבטלה) אלא לטפל בילדו- הרי שעומד בתנאי רישת הסעיף. צמצום לשון הסעיף רק למקרים בהם עצם הפסקת העבודה נועדה לכתחילה לשם הטיפול בילד לא זו בלבד שאינו נדרש ואף חוטא לרציונל שביסוד הסעיף, אלא שאף יכול להביא למניפולציות שלא לצורך שישליכו גם על יחסי העבודה עם המעסיק ומשמעותם.

אם כן, סבורים אנו כי יש לדחות את ה"קושי" הראשון שהציב הנתבע מכח לשון סעיף 49(ב) על קבלת התביעה.

האם נדרש כי בעת היציאה של בן הזוג לתקופת לידה והורות יהא הוא בגדר "עובד" , קרי שיש לו מעסיק?

1. הן לפי לשון סעיף 49(ב)(1) המתנה הזכאות בכך שהזכאי הוא"עובד", והן לפי לשון סעיף 6 לחוק עבודת נשים (אליו מפנה רישת ס' 49(ב) ) העוסק ב"עובד"- ברי כי תנאי לזכאות לדמי לידה בתקופת לידה והורות חלקית לבן הזוג, הוא כי הוא "עובד".
2. כאמור, התובע לא היה בגדר "עובד" עת יצא לחופשת הלידה וההורות שכן ימים ספורים קודם לכן הסתימה עבודתו- הוא סיים לעבוד ב4.7.15 ואילו הגב' פינטו שבה לעבודה ב9.7.15 – ולא יכולה היתה לשוב קודם לכן שכן רק אז הסתימו 6 השבועות הראשונים מאז הלידה – כמצוות סעיף 49 (ג) לחוק. אם כן, בעת שתמה תקופת הלידה וההורות שנטלה הגב' פינטו, לא היה התובע בגדר "עובד".
3. ואולם נשאלת השאלה האם המועד הרלבנטי לקביעת היותו של בן הזוג בגדר "עובד" הוא אכן המועד שבו מבקש בפועל לצאת לתקופת לידה והורות? ניתוח הסעיפים השונים מלמד כי אין פרשנות זו הפרשנות היחידה האפשרית. יותר מכך, מסקנה לפיה כך הוא אינה מחויבת המציאות גם מבחינה מהותית , שכן כאמור, נועדה תקופת לידה והורות חלקית לאפשר לבן הזוג של היולדת לשהות בבית כדי לטפל בנולד/ת באופן שיתקבלו במשק הבית דמי לידה כנגד טיפולו בילדו (בכפוף לתנאי הזכאות ובכלל זה אי קבלת דמי הלידה עבור אותה תקופה ע"י היולדת אשר מצדה חייבת לעבוד). תכלית זו מושגת גם ככל שנמצא כי הדרישה לכך שפלוני הוא "עובד" אינה נבחנת דווקא ביחס למועד יציאתו לחל"ד.
4. ואכן, עיון בהוראות סעיף 6 לחוק עבודת נשים מעלה כי הוא נפתח במילים "עובד שאשתו ילדה"- קרי ניתן לקבוע כי המועד הרלבנטי לבחינת היות פלוני "עובד" הוא המועד שבו ילדה אשתו. דומה אם כן, כי לכלל צרכי הוראות סעיף 6, על שתי חלופותיו (ולענינו של התובע רלבנטית, כך נראה, החלופה הראשונה שבסעיף 6(ח)(1))- אין כל מניעה לראות בתובע עובד, שכן כאשר ילדה הגב' פינטו, ב29.5.2015, היה בגדר עובד (ואף טרם קיבל ההודעה המוקדמת לפיטורין).

ושמא ישאל השואל הכיצד ניתן לסבור שהמועד הרלבנטי הוא מועד הלידה? והרי על המעסיק, כאמור בהמשך אותה רישת סעיף, ליתן לו תקופת לידה והורות חלקית רק החל מתום ששת השבועות הראשונים- ומכאן שבהכרח אז חייב להיות עובד ולא די בכך שהיה עובד בעת הלידה? נשיבנו כי אין הכרח לסבור כן, שכן לו יצויר שהעובד אכן מתפטר עם תום ששת השבועות - הרי ברי , גם אליבא דנתבע (ור' לענין זה עמדת ב"כ הנתבע בעמ' 4 ש6-8),כי אז אין המעסיק נדרש "ליתן לו" תקופת לידה והורות חלקית, שהרי כבר אינו מעסיקו בתקופה זו. אם כן מתבררכי לשון הסעיף לא כוונה לשאלה האם יש לו לפלוני מעסיק בתקופת הלידה וההורות החלקית דווקא ,אלא לשאלה האם הוא עובד בעת הלידה, שהיא הארוע המכונן היוצר לו את הזכות לבחור שלא לעבוד בתקופת הלידה וההורות החלקית.

1. ואולם,כאמור הדרישה כי פלוני המבקש לקבל דמי לידה והורות חלקית יהא "עובד" מופיעה לא רק בהוראות סעיף 6 לחוק עבודת נשים אליו מפנה רישת סעיף 49(ב), אלא כחלק מתנאי סעיף 49(ב) עצמו, בס"ק 1.

איננו רואים טעם שלא לקבוע כי העיתוי שבו נבחן האם פלוני בגדר "עובד" לצרכי סעיף 49(ב) הוא אותו עיתוי שקבענו לצרכי פרשנותו של סעיף 6 לחוק עבודת נשים כדלעיל.

הדבר מתבקש נוכח העובדה כי עסקינן למעשה במאטריה זהה ואף בהוראות חוק השלובות זו בזו. עוד מתבקש הדבר נוכח העובדה שהתנאים המפורטים בסעיף 49(ב) (1)-(4) הם תנאים המצטברים ומתווספים לאמור ברישת אותו סעיף , קרי "המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, ..., דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקימים כל אלה".

1. ערים אנו לכך כי גם לענין סעיף זה ואולי אף ביתרשאת בהשוואה אל מול סעיף 6 לחוק עבודת נשים, אין הפרשנות לפיה בחינת היות פלוני בגדר "עובד" נעשית בעת הלידה הפרשנות ההכרחית ואולי אף לא הפרשנות היחידה האפשרית. עם זאת סבורים אנו כי פרשנות כזו אפשרית מתוך לשון החוק, ואין בה כדי לחטוא למטרותיו ואף לא כדי להרחיבן ולהחילן מעבר לאשר כיוון לו המחוקק. כך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק בנדון":מוצע לאפשר חופשת לידה גם לאב שאשתו ילדה,באופן שבו החופשה תתחלק בין ההורים. בשום מקרהלא יוכלו שני בני הזוג להיעדר באותו פרק זמן מן העבודה, אך אם יחפצו בכך, תוכל האם לשוב לעבודתה ילוד בטרם חלפו השבועות המוכרים לה בחוק כחופשה לידה, והאב יוכל אז להחליף אותה במלאכת הטיפול בתינוק. מובן מאליו שאם תרצה האשה לנצל בעצמה את בל ימי חופשת הלירה תוכל להמשיךולעשות זאת". (הצ"ח תיקון עבודת נשים (תקון מס' 13, חופשת לידה לאב, התשנ"ו-1996, הצעות חוק 2474 , י"ח בטבת התשנ״ו).
2. פרשנות זו מתיישבת היטב גם עם הדרישה שבסעיף 49(ב)(2) לתקופת הכשרה שבה שולמו עבור אותו בן זוג דמי ביטוח משכרו כעובד. התנאי הכלול בסעיף זה נועד להבטיח כי הזכאות לדמי לידה לבן הזוג לא תצמח למי שעבד תקופה קצרה מדי (ושלם מעט מדי דמי ביטוח כעובד) בתקופה שעובר לתקופת הלידה וההורות, ויש בו משום סייג מספק על מנת למנוע זכאות לתשלום ממי שאינו בגדר "עובד" תקופה מספקת. ודוק לענין זה כי "היום הקובע" לצרכי ס"ק זה מגדיר תקופת הכשרה רלבנטית את התקופה שמתחילה במועד תום ששת השבועות שלאחר הלידה, (ולא את יום הפסקת העבודה של האשה כפי שנקבע בסעיף 48 לחוק). בכך נמצא ביטוי מספק להתיחסות למועד היציאה בפועל לתקופת הלידה וההורות ע"י בן הזוג. יותר מכך, העובדה ש"היום הקובע" הוגדר רק לצרכי ס"ק זה, מלמדת כי אין הכרח לפרש כי הוא היום הקובע לכל יתר תתי סעיפי ס' 49(ב) ויש מקום לקבוע כי המועד הרלבנטי לשאלת היות בן הזוג עובד, הוא מועד הלידה .
3. למען הזהירות נוסיף כי אין הכרח לומר שבחינת היות פלוני "עובד" חייבת להעשות דווקא ביחס ליום הלידה, אלא יש מקום לשקול אם ראוי כי בחינה זו תעשה באופן חלופי לבחינת היותו עובד ב"יום הקובע" כפי שהוגדר בס"ק 49(ב)(2).
4. תוצאה זו אליה הגענו, אין בה כדי ליצור חשש לניצול הוראות החוק שלא למטרתן, אלא הפך הדבר נכון והיא תאפשר לתובע דכאן, כמו גם במקרים יחידאיים אחרים בהם תווצרנה סיטואציות יחודיות כדוגמת ענינינו שבהן ניתן ביטוי לאוטונומיה של התא המשפחתי לשקול את שיקוליו המשפחתיים והכלכליים לענין האופן בו יזכה לקבלת דמי לידה באופן הרחב ביותר כשעדין נשמר הכלל כי הזכאות לדמי לידה היא לאחד מבני הזוג בלבד בכל נקודת זמן.
5. פרשנות זו מתחייבת גם נוכח הכלל הפסיקתי אשר מצא ביטויו בין היתר בדב"ע (ארצי) ש"ן/ 107 – 0 יפה טוויג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ב 38 (1990):

"נתחיל ונציין כי קביעתו הגורפת של בית-הדין האזורי, על-פיה הביטוי "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד" - "ראוי להתפרש כפשוטו, היינו כיום בו הפסיקה המבוטחת בפועל לעבוד" (ההדגשה הוספה) אינו מקובל עלינו; ב) כל חוק יש לפרש על-פי מטרתו ותכליתו (ראה למשל:נ דב"ע לא/8- 3[2] בע' 256; דב"ע מה/79- 3[3], בע' 127), ולמותר לציין כי דין זה חל, ואולי ביתד שאת, מקום שבו מדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי (דב"ע מה/73- 04[4], בע' 83) ..

1. לאור האמור אנו קובעים כי התובע זכאי לדמי לידה בגין תקופת הלידה וההורות החלקית ,החל מיום 9.7.15.שכן בעת הלידה היה בגדר עובד והמנעותו מעבודה עם חזרת הגב' טויטו לעבודתה, נעשתה לרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בבתו.
2. בשולי הדברים , ונוכח טענות שהעלה התובע בתגובה מיום 6.2.18 באשר לבסיסחישוב השכר לשם קביעת דמי הלידה נבהיר כי סוגיה זו כלל אינה כלולה בפלוגתאות שבהליך זה ומשכך לא תידון. לא זו אף זו, בשלב זה, בטרם נדרש הנתבע להתיחס לסוגיית בסיס השכר לצורך קביעת שיעור דמי הלידה, אין מקום כי בית הדין ידון בכך.

סוף דבר

התביעה מתקבלת . התובע יהא זכאי לדמי לידה כמוגדר לעיל.

התובע עמד על חיוב הנתבע בהוצאות נוכח העובדה שנדרש להליך ארוך וממושך מאז הגיש תביעתו המקורית לנתבע ועד לסיום הליך זה. לא מצאנו מקום לפסוק לתובע הוצאות. פרשנותו של הנתבע להוראות הסעיפים הרלבנטיים, אף שאינה מקובלת עלינו, הרי שהיא בגדר פרשנות אפשרית ולא מצאנו חוסר תום לב בהתנהלות הנתבע עת עמד על פרשנות זו.

משכך , ישא כל צד בהוצאותיו.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ח, (08 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.