העותרת, אזרחית ישראלית, נישאה לעותר, תושב שטחי הרשות הפלסטינית. מאז נישואיה היא פועלת להסדרת מעמדו של העותר בישראל, ולשם כך הגישה בקשה לאיחוד משפחות. פנייתה האחרונה למשיב נעשתה בחודש ינואר ואחר כך בחודש אפריל 2016. בחודש יוני 2016 כתב המשיב לעותרת, כי הוא שוקל לסרב לבקשתה, בשל מידע שנתקבל אצלו, ולפיו אחיו של העותר סוחר באמל"ח. העותרת הוזמנה במכתב הנ"ל ליתן את תגובתה, וכך היא עשתה, במכתב ששלחה למשיב בחודש יולי 2016. העותרת המתינה עוד כחודשיים, שאז הגישו העותרים את עתירתם שלפניי, ובה הם קובלים על כך שהמשיב איננו מקבל החלטה בבקשה לאיחוד משפחות שהגישה העותרת כאמור. הם מבקשים, בעתירתם, לצוות על המשיב ליתן טעם מדוע לא יסיים את הטיפול בעניינם, ומדוע לא ייענה בחיוב לבקשה לאיחוד משפחות.

בחודש דצמבר 2016 ניתנה החלטתו של המשיב, שדחתה את הבקשה לאיחוד משפחות. סמוך לאחר מכן פנה המשיב בבקשה לסלק את העתירה על הסף, כיוון שבעקבות קבלת ההחלטה כאמור, היתה העתירה למיותרת, שכן הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות נסתיים מבחינתו. הוסיף המשיב וטען, כי ככל שהעתירה מכוונת לטעמים שביסוד ההחלטה, טעמים אלו נפרשו (בעתירה) בטרם נתקבלה החלטת המשיב, משמע העתירה היתה מוקדמת בעת הגשתה. מכל מקום, על החלטת המשיב יש בידי העותרים לערור לבית הדין לעררים היושב בירושלים. לכך מוסיף המשיב, כי אף אם נראה את העתירה כמכוונת כנגד החלטת המשיב, הרי שזו ניתנה בירושלים, ולכן הסמכות המקומית לדון בתקיפתה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. לכל אלה מוסיף המשיב, כי את העתירה יש לדחות גם משום שהעותרים לא מיצו הליכים, משמע הגשתו של ערר על החלטת המשיב לבית הדין כאמור.

בתשובתם לבקשת המשיב עמדו העותרים על עתירתם. כיוון שכך – נתקיים דיון בעתירה, ובה ביקש בא כוחם כי בית משפט זה יעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת המשיב, ויקבל את העתירה כנגד החלטת המשיב לאיחוד משפחות.

דין העתירה להימחק, מכל אחד מן הטעמים שמנה המשיב בבקשתו הנ"ל:-

העתירה נשענה על שני יסודות:

היסוד האחד מקורו בכך שהמשיב לא קיבל החלטה, אף שחלף זמן סביר (לטעמם של העותרים) לתיתה. מכאן הסעד הראשון שביקשו העותרים, משמע להורות למשיב ליתן טעם מדוע לא יסיים את הטיפול בבקשתם. יסוד זה של העתירה, ובתוכו הסעד שנתבקש, היה למיותר לאחר שניתנה החלטת המשיב בבקשה לאיחוד משפחות.

היסוד השני בעתירה מכוון לגופה של החלטה, ובה מבקשים העותרים לשכנע מדוע יש להיענות לבקשתם לאיחוד משפחות. יסוד זה שבעתירה היה בבחינת עתירה מוקדמת, כיוון שבעת שהוגשה העתירה טרם ניתנה החלטה על ידי המשיב, ולכן לא היה מה שיעמוד לביקורת שיפוטית. העובדה שבין לבין, משמע לאחר שהוגשה העתירה, ניתנה החלטתו של המשיב, אינה מכשירה יסוד זה שבעתירה, ואינה נותנת בידי בית משפט זה להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית את החלטתו של המשיב, שבעת שהוגשה העתירה טרם נתקבלה. מכל מקום, על מכשול הליכי זה הייתי עשוי למחול, אילולא עמד בפני העותרים מכשול אחר, והוא בעיניי מהותי מאוד, בדמות אי־מיצוי ההליכים על ידי העותרים, והדברים מכוונים לזכותם לערור על ההחלטה בפני בית הדין לעררים. המחוקק התווה את הדרך לתקוף את החלטותיו של המשיב בנושא בו עסקינן, ולשם כך הוקם בית דין לעררים, שעיסוקו והתמחותו בנושא זה. העותרים מבקשים, הלכה למעשה, לעקוף את דרך המלך שהתווה המחוקק, על ידי פניה לבית משפט לעניינים מינהליים כשהם תוקפים החלטה שטרם נתקבלה בעת הגשת העתירה. דרך עוקפת זו אינני יכול לקבל. על העותרים לפנות לבית הדין בערר, בטרם יוכלו לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים.

משום כל האמור, דין העתירה להימחק.

בטרם סיום אומר, כי סבור הייתי, בעת שהוגשה בקשת המשיב לסילוק העתירה בטרם דיון, כי תבוא הסכמתם של העותרים לבקשה, ובכך לייתר את הדיון בעתירה, שכן בידיהם לפנות בערר לבית הדין לשם מיצוי ההליכים. אלא שהעותרים עמדו על עתירתם, ולכן גם נתקיים דיון בעתירה.

דברים אלו הנני מציין על מנת לומר, כי יכולים היו העותרים לטעון, כי בעת הגשת עתירתם טרם נסתיים ההליך בפני המשיב, והגשת העתירה היא שזירזה אותו במתן החלטתו. לכן אפשר והיו עומדים על פסיקת הוצאות, אך לא על קיומו של דיון בעתירה, שאין בו כל טעם לאחר שכבר ניתנה החלטת המשיב (במאמר מוסגר אציין, כי הוצאות הייתי פוסק לחובת המשיב, רק אם הייתי משתכנע כי פעולתו לא נעשתה בתוך זמן סביר, דבר שלא נתברר לפניי). משעמדו העותרים על עתירתם, וזו נמחקה כאמור, לאחר דיון ולאחר שלא קיבלתי את עמדתם כי יש לבחון את סבירות החלטתו של המשיב בלא לעבור תחילה דרך בית הדין, אין מקום לזַכותם בהוצאות בעתירה.

סוף דבר העתירה נמחקת, בלא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ז, 27 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.