בפני עתירה שהוגשה היום – 20/9/16 – בה מבקש העותר שבית המשפט יורה על הוצאתו לחופשה מיוחדת כדי להשתתף במסיבת החינה והנישואין של אחותו, שאמורים להתקיים היום – 20/9/16 – ומחר – 21/9/16. העותר מציין כי פנה לגורם המנהלי עוד ביום 8/9/16, והמתין לתשובה.

לעתירה צירף העותר העתק של מכתב שהפנה אל המשיבה ביום 8/9/16.

אני סבור שדין העתירה להידחות על הסף ללא צורך בתגובת המשיבים.

לא היה מקום להמתין ולהגיש את העתירה עד היום – שהוא היום שבו העותר מבקש לצאת לחופשה מיוחדת. הגשת העתירה באופן כזה, איננה מאפשרת קיום דיון קודם למועד האירוע שאמור להתקיים, כאמור, היום ומחר.

עתירת אסיר הינה עתירה מנהלית ובהתאם חלים עליה כללי הדיון המנהלי. עותר חייב להגיש עתירתו מיד כשנודעה לו העילה ובאופן שיאפשר דיון לגופו של עניין ובהתאם לסד הזמנים שנקבע בפקודה.

בנסיבות אלה, היה על העותר להגיש את עתירתו זמן סביר לפני מועד החינה והחתונה ולא היה מקום להמתין עד ליום החינה והחתונה עצמן.

הכלל הוא שאין להשתהות ולהגיש עתירה ברגע האחרון, במיוחד כאשר הצד שכנגד נדרש בהגשת תגובה בטרם יינתן או ידון הסעד המבוקש.

מעבר לשיהוי, נפסק כי העותר אינו רשאי להמתין עד לרגע האחרון ולכפות על בית המשפט לוחות זמנים בלתי אפשריים לקיום דיון בעניינו [ראה רע"ב 4073/05 יוסף אסרף נ' מ"י, רע"ב 2669/04 לוי נ' מ"י ועת"א (חיפה) 38837/05/12 סאמר נפעאפאה נ' שב"ס].

חתונת אחות היא מסוג האירועים שבגינם רשאי אסיר לבקש חופשה חריגה ואולם, הלכה פסוקה היא כי אין לו לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה, גם לא חופשה מיוחדת לנוכח אירוע משפחתי (רע"ב 4212/13 אבוטבול נ' שב"ס, רע"ב 571/15 לוי נ' שב"ס).

במקרה כאן, לא רק שבקשת החופשה הוגשה שלא על פי הנהלים הקבועים בפקודה, אלא אף באופן היוצר סד זמנים בלתי אפשרי כמעט לטיפול בה. השוויון בין אסירים המהווה נדבך עיקרי במדיניות השב"ס מחייב הקפדה על הוראות הפקודה.

עיתוי הגשת הבקשה אינו מאפשר למשיב לבחון את התנאים המהותיים ליציאה לחופשה ואף לא להיערך כנדרש לקראת יציאתו של המבקש לחופשה (ראה ר"ב 2440/15 מחמד קבועה נ' שב"ס וכן החלטתי בעת"א 50356/10/15 עלא חסארמה נ' שב"ס).

אשר על כן, אני מורה על מחיקת העתירה.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.