לפניי תביעה ותביעה שכנגד שמקורה בסכום של 5,000 ₪ שהעביר התובע לנתבעת בתקופה בה ניהלו מערכת יחסים.

לטענת התובע, הוא הלווה לנתבעת במהלך תקופת החברות שלהם סך של 5,000 ₪ כאשר הנתבעת התחייבה להשיב אליו סכום זה. הנתבעת מצידה טענה כי לא היה מדובר בהלוואה שכן מעולם לא ביקשה אותה ולא נזקקה לה וממילא התובע מיוזמתו, במסגרת מערכת היחסים בניהם, ולאחר שנסעו יחד לחו"ל ביקש להעביר לה את הסכום האמור ואף הפקיד אותו בחשבון הבנק שלה.

לטענת הנתבעת, התובע ניסה לסחוט אותה תמורת השבת רכושה עד כדי שנכנעה ללחץ שהופעל עליה, למרות שאין מדובר בחוב וזאת על מנת שתוכל לקבל אליה חזרה את ציודה האישי שבסופו של יום לא הוחזר לה עד היום.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהן ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעות להתקבל בחלקן.

כך או כך, באשר תהיה הסיבה להעברת הכסף מהתובע לנתבעת, הרי שבפועל לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע העביר לנתבעת סך של 5,000 ₪ בתקופה בה ניהלו מערכת יחסים קצרה. כמו כן, למעשה לא הייתה מחלוקת כי הנתבעת ביקשה להשיב לתובע סכום זה אלא שלטענתה הסכום לא הועבר מאחר והתובע סירב להשיב לה את ציודה האישי שנשאר אצלו וממילא בהמשך נאלצה לרכוש את מרביתו מחדש. בעניין זה, הצדדים הציגו תכתובות מסרונים לפיהם הנתבעת מבקשת להשיב לתובע את הכסף בין אם באמצעות העברה בנקאית ובין אם באמצעות שיק. עוד התייחסות המסרונים לכך כי הנתבעת דורשת מהתובע שבמעמד התשלום יושבו לה חפציה שנשארו אצלו.

מעדויות הצדדים שהעידו לפניי נוכחתי כי התובע למעשה ביקש להחזיק את חפציה האישיים של הנתבעת שנותרו אצלו לאחר פרידתם "כבני ערובה" ולשאלת בית המשפט מדוע לא הושב הציוד ענה התובע "כי נפגעתי ממנה ברמות מה שהיא עשתה לי, ביישה אותי, ריסקה אותי". (פרוטוקול עמ' 4 שורה 9).

אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה בסופו של יום ולאחר שסירב התובע להשיב לה את חפציה האישיים שנשארו אצלו, היא נאלצה לרכוש את מרבית החפצים מחדש ולמעשה "קיזזה" את הסכום אותו העביר לה בעבור רכישת אותו ציוד אישי חדש, לאחר שנשארו אצל התובע חפצים בבחינת "חצי בית" של הנתבעת. בין היתר נאלצה לקנות שמיכה, בגדים, תמרוקים, 3 מעילים וכדומה. הנתבעת תמכה רכישות אלו מחדש בקבלות אשר צורפו לכתב התביעה שכנגד.

לאחר שנתתי דעתי לכך כי סכום הקבלות שהוצגו על ידי הנתבעת אינו מגיע לכדי 5,000 ₪ ובהינתן כי לטענת התובע כל ציוד התובעת שמור אצלו כפי שהושאר על ידי הנתבעת ובהינתן כי הנתבעת לאחר כשנה וחצי לא הייתה מעוניינת עוד בציוד לאחר שנאלצה לרכוש חדש ולאחר שלטענתה אינה יודעת באילו תנאים ואם בכלל נשמרו חפציה, אני מוצאת כי על הנתבעת להשיב לתובע סך של 1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מעבר לכך, יתר טענות הצדדים הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד דינן להידחות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.