לבקשת התובע ניתן ביום 11/12/2016 פס"ד כנגד הנתבע, בהעדר הגנה.

ביום 23/2/2017 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסה"ד ולעיכוב ביצועו, על גבי 21 עמודים.

הבקשה נסמכת בתצהיר הנתבע המצהיר (בסעיף 3), כי מעולם לא נודע לו אודות פתיחת ההליך עד אשר קיבל ביום 18/2/2017 אזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסה"ד הנ"ל.

בסעיף 4 מוצהר, לאחר עיון באישור המסירה, כי אין הוא נושא את חתימתו או את חתימת מי מבני המשפחה.

בסעיף 5 מצהיר המבקש בזו הלשון: "על פי יעוץ משפטי שקיבלתי אינני מחויב לחשוף הגנתי בשלב זה הואיל ובקשת הביטול הינה מחובת הצדק".

למרות הייעוץ הנ"ל מוצא לנכון המצהיר בסעיף 6 להצהיר, "...כי האחריות בתאונה הנטענת הינה רובצת על הנתבע..."

תשובת התובע מציינת, כי כתב התביעה נמסר לתובע באמצעות דואר ישראל.

טענת הנתבע, כי התאונה לא נגרמה באשמתו נסתרת מן ההודעה ששלח בזמן אמת למבטחת שלו, שם הוא מציין...אז לא שמתי לב ופגעתי ברכב צד ג' שנסע ממול (ההודעה צורפה כנספח א' לתשובה).

העובדה, כי ישנה חברת ביטוח ברקע התאונה נשוא התביעה אינה יכולה לשמש עילה לביטול פס"ד.

תגובת הנתבע לתשובת התובע הוגשה ביום 15/3/2017 על גבי 11 עמודים.

רוב רובם נספחים שזה להם המופע הראשון בתיק, כגון, פוליסת ביטוח של הנתבע.

ההתייחסות עצמה קובעת, כי אין כתב התביעה מגלה עילה כנגד הנתבע, כי המסירה באמצעות הדואר

יוצרת חזקה רק במקרים בהם המסירה הייתה לנמען עצמו. משבוצעה מסירה לאדם אחר שזהותו אינה ידועה למבקש, אין קיימת כל חזקה.

עוד מציינת התשובה^[1], כי מוטל היה על התובע לאחר שקיבל פס"ד בהעדר הגנה לשלוח עותק ודרישת תשלום בדואר רשום ורק לאחר מכן לפתוח תיק הוצל"פ, אך דבר כזה לא אירע (זו טענה כנגד קבילות פתיחת תיק ההוצל"פ אשר לא לי לעסוק בה – ש.ר).

בחנתי את מכלול הכתבים.

שבתי ובחנתי את בקשת התובע למתן פס"ד בהעדר הגנה וכן את ב קשת התובע מיום 21/11/2016 שהוגשה על דעתו ועל דעת הנתבעת 2 (על רקע העדרו של כיסוי ביטוחי תקף לשיטת חברת הביטוח במועד בו התרחשה התאונה).

התוצאה הייתה שמנורה חברה לביטוח נמחקה מכתב התביעה בהחלטה מאותו יום, כאשר ביום 5/12/2016 התבקש פס"ד בהעדר הגנה כנגד הנתבע.

כתב התביעה והזמנה לדין נשלחו אל מענו של הנתבע ואישור המסירה נושא הן את שמו והן את מספר הזיהוי שלו ואף את ת.ד באום אל פחם.

עפ"י אישור המסירה שמקורו בדואר ישראל בהעדר הנמען נמסר הכתב לאחד בשם נאיל מחאג'נה, בן משפחה הגר עם הנתבע, עפ"י רישומי הדוור והוא אף חתום כמקבל.

הנטל לסתור את נכונות העובדות העולות מאישור המסירה שביצעה רשות הדואר רובץ לפתחו של המבקש ואין די בהכחשת המסירה בלבד.

המבקש בניגוד לרשות הדואר לא מציין מי הוא אותו נאיל מחאג'נה, האם בן משפחתו הוא הגר עמו, אם לאו, ולכן, לא עלה בידו לסתור את עובדות המסירה.

על מנת לסתור את עובדות המסירה מוטל היה על הנתבע לפעול לקבלת תעודת עובד ציבור מרשות הדואר וככל שהיה עומד על דעתו לאחר מכן להמשיך בהכחשת עובדות המסירה.

רק אם ולאחר שתעודת עובד ציבור של הדואר תחזור על עובדות המסירה ניתן לאמת את שתי הגרסאות, זו של עובד הציבור וזו של המבקש.

חזקה בדבר נכונות ההמצאה ע"י הדואר, הקבועה בסעיף 57ג בפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971, לא נסתרה בהתאם למבחנים הקבועים בסעיפים קטנים 1 ו-2 של סעיף 57 הנ"ל.

קביעת המבקש בתצהירו, כי לא הוא אשם בתאונה אינה בגדר עובדה להצהיר עליה, אולם מכל מקום, היא סותרת את ההודעה שמסר למבטחיו המוליכה למסקנה אפשרית אחרת, שכן המבקש הוא אשר כתב בהודעה, כי תוך כדי נסיעה החל לפנות שמאלה ולא הבחין ברכב שנסע מולו.

הנה כי כן לא מצאתי כי נפל פגם בביצוע המצאת כתב התביעה והזמנה לדין למבקש, ולכן, איני סבור, כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.

באשר לביטול עפ"י שיקול דעת, אף כאן העובדות שהונחו בפני מוליכות לעבר מסקנה, כי גם אם יבוטל פסה"ד תהא התוצאה אותה תוצאה נוכח כל האמור לעיל.

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב לשכ"ט עו"ד בסך 1,170.00 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

1. במרץ 2017 נכנס לתוקפו תיקון תקנה 241 בתקדס"א ומאותה עת ואילך יש מבקש, משיב ולמבקש יש זכות להגיב על תשובת המשיב. שימוש במונחים אחרים מן הסתם יהא בניגוד למותווה בתקנות. ראה סעיפים 241(ג9 וג1 וה' בתקסד"א. ↑