התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכב. במועדים הרלוונטיים לתביעה היא הייתה בעלת רכב יונדאי מס' 24-574-34.

נתבע 1 נהג ברכב מס' 29-585-65. נתבעת 2 הייתה מבטחת של רכב זה. עפ"י הנטען בכתב התביעה ביום 30.3.16 נסע הנהג עם רכב התובעת בכביש מס' 4. לפתע הגיח מהנתיב הנגדי רכב הנתבעים, אשר ביצע פנייה שמאלה בחוסר זהירות ופגע ברכב התובעים.

בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבעים פנה שמאלה לאחר שוידא כי ניתן לבצע את הפנייה. 2 כלי רכב עצרו כדי לאפשר לנתבע לבצע את הפנייה. נהג התובעת עקף את כלי הרכב מצד ימין והמשיך ישר, כאשר נתיב זה מורה על פנייה ימינה בלבד.

לפיכך האחריות מוטלת על התובעת.

נהג התובעת מר אולג ויספפר העיד כי שכח את תג העובד בבית ולכן ביקש לעשות פרסה לחזור הביתה. הוא התכוון לפנות ימינה ורכב הנתבע פנה שמאלה. נהג התובעת התחרט והמשיך ישר למרות שהנתיב הורה ימינה בלבד וכך ארעה ההתנגשות.

נהג הנתבעת מר יקיר זוארץ העיד כי לא יכול היה לצפות כי נהג התובעת יגיח מהנתיב הימני וימשיך בנסיעתו ישר למרות שנתיב זה פונה ימינה בלבד. הוא גם לא יכול היה לראות את רכב התובע, שכן משאית שאיפשרה לו לפנות, הסתירה את הנתיב הימני.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים אליהם ושמעתי את העדים, אני קובע כי נהג התובעת, אשר המשיך לנסוע ישר בנתיב הימני, למרות שזה הראה ימינה בלבד הוא אחראי הבלעדי לתאונה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך בסך 1,500 ₪.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.