1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט דן קירס) מיום 6.8.16, אשר ניתנה במסגרת ת.א. 21339-08-14, בה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה ולהוספת משיבים 3-4 כנתבעים.

רקע

1. עסקינן בתביעה אשר הוגשה, בראשית ההליך, בחודש אוגוסט 2014, נגד נתבעים 1-2 בלבד (להלן, בהתאמה: "הבנק" ו- "כונס הנכסים"), במסגרתה טען התובע כי הנתבעים הפרו הסכמים אשר נערכו עם הבנק, הפרו את חובות הנאמנות שלהם, הבנק כלפי התובע בהיותו לקוח הבנק וכונס הנכסים את החובות המוטלות עליו, התנהלו בחוסר תום לב וגרמו במעשים או במחדלים להתפחת חוב ההלוואה של התובע כלפי הבנק.

התובע עתר בכתב התביעה להפחתת חובו לבנק בגובה סכום דמי השכירות אשר לדבריו, בשל מחדליו של הבנק, לא נגבו מדיירים וכן להפחתת החוב בהתאם לגובה הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מפינויה של דיירת אחרת. כמו כן, עתר להפחתת גובה החוב בהתאם לעלות תיקון הנזקים שנגרמו לדירות בשל התנהלות הבנק, נזקים אשר ייאמדו במסגרת חוות דעת שמאי אשר תוגש. כך גם טען התובע כי חולק הוא על גובה החוב, אך משעה שטרם הומצאו לידיו מלוא הדו"חות, נבצר ממנו להגיש חוות דעת מטעמו. התובע הוסיף ועתר לפיצוי בגין הפרת ההסכמים ועגמת הנפש שנגרמה לו בגין כך וכן עתר לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל של הדירה.

טענות המבקש כלפי הבנק הופנו גם כלפי כונס הנכסים, בהיותו, כך לטענת המבקש, שלוח של הבנק.

1. בדיון קדם המשפט הראשון, אשר התקיים בפני מותב אחר בבית משפט השלום בחיפה, הודיע המבקש כי ככל הנראה, לא יהיה מנוס מהזמנת משיבה 3 אשר היתה כונסת הנכסים מטעם הבנק עד למינוייה לרשמת בכירה בבית משפט השלום במחוז חיפה, לעדות בתיק זה. בהתאם, נדרש הוא להודיע לבית המשפט, האם אכן בכוונתו לעתור לכך, שאז יכול ויידרש להעביר את התיק למחוז שיפוט אחר. כשנה לאחר שהוגשה התביעה, הובא התיק בפני כב' נשיאת בית המשפט העליון אשר הורתה, לאור הצהרת המבקש כי בכוונתו לבקש את העדת המשיבה 3 ואף שוקל הוא לבקש לצרפה להליך, כי התיק יישמע בבית משפט השלום במחוז צפון.
2. התיק הועבר לשמיעה בפני מותב זה, בבית משפט השלום בנצרת ואף התקיים דיון קדם משפט אחד, במהלכו, בין היתר, עתר המבקש לקבלת ארכה להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. לאחר ארכות אשר ניתנו לבקשת המבקש, הוגשה לבסוף, רק בחודש אפריל 2016, הבקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת סעדים והוספת הנתבעים 3-4.

בין לבין, בשל מינויו של מותב זה לבית המשפט המחוזי, הובא התיק לשמיעה בפני כב' השופט קירס, אשר גם הכריע, לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, בבקשה.

1. בהחלטתו, הבהיר בית המשפט קמא כי המבחן לצירופו של אדם כנתבע הוא האם המדובר בבעל דין דרוש לצורך הכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות הכרוכות בתובענה אשר הוגשה. בית המשפט קמא ציין כי בכתב התביעה המקורי אין כל סעד אשר התבקש ונוגע למשיבים 3-4 ואלו אינם דרושים כבעלי דין לצורך בירור והכרעה בסעדים שהתבקשו כנגדם, על כן אין מקום להוסיפם כצדדים לתיק, גם אם יכול שיידרשו כעדים בו.

טענות הצדדים

1. המבקש מלין על החלטה זו. לטענתו, המדובר בהחלטה אשר לא נומקה כמתחייב, באופן שבית המשפט קמא לא הכריע לגופו של עניין בטענות. המבקש טען כי כאשר הובא העניין בפני נשיאת בית המשפט העליון, לא נשמעה התנגדות כלשהי מצד המשיבים 1-2 לצירופם של משיבים 3-4 כנתבעים בתיק, יתרה מכך, עמדתם הברורה של משיבים 1-2 בפני בית המשפט קמא, היתה כי מתנערים הם מכל מעשה או מחדל טרם מינויו של משיב 2 לכונס הנכסים, כך, שלכאורה, האחריות למעשים רובצת על כתפיה של משיבה 3 ועל כן צירופה להליך דרוש. המבקש טען גם כנגד חיובו בהוצאות משיבה 3 בבקשה לתיקון כתב תביעה, שכן משיבה זו, כך לטענת המבקש, לא הגישה תגובה כלשהי לבקשה ועל כן לא נגרמו לה הוצאות כלשהן. גם כנגד חיובו בהוצאות משיבים 1-2 יצא המבקש.

בית המשפט קמא, כך טען המבקש, שגה כאשר לא בחן את התיקון המבוקש לכתב התביעה, אשר כלל גם עילות חדשות ועצמאיות נגד משיבים 3-4 ואף לא בחן את מערכת היחסים בין המבקש למשיבים 1-2 אשר זהה לזו שבין המבקש למשיבים 3-4.

המדובר במערכת יחסים זהה ואותן עילות, המופנות כלפי משיבים 1-2, הן אלו שקיימות גם נגד משיבים 3-4. ועוד, מאחר שטענות המבקש מופנות גם לפעולותיה של המשיבה 3, יידרש בית המשפט להכריע בטענות אלו ומכאן החשיבות בצירופה של משיבה 3 כבעלת דין ולא רק כעדה.

1. המשיב 1, אשר בקשת הערעור הנוגעת אליו מתייחסת לעניין חיוב המבקש בהוצאות משיב 1, טען כי אין מקום להתערב בהחלטה שעניינה הוצאות בגין תיקון כתב תביעה.

אכן, בהתאם לסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו".

משעה שהבקשה הנוגעת למשיב 1 אכן מתייחסת להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, אשר הוטלו במסגרת ההחלטה, אזי לא תינתן רשות ערעור וחלק זה של הבקשה נדחה, כבר בשלב זה.

1. המשיבים 2-3 טענו כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בעיקר משום שמרבית טענות המבקש כלל לא הועלו בפני בית המשפט קמא במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה ועל כן גם לא נבחנו על ידו ואין מקום, בשלב זה, להתייחס לטענות חדשות אלו.

המשיבים 2-3 הוסיפו וטענו כי משיבה 3 הגיבה לבקשה לתיקון כתב תביעה, בתגובה משותפת עם משיב 2, ואין ממש בטענה כאילו לא טרחה להגיב.

המשיבים 2-3 טענו כי עסקינן בהחלטה של בית משפט קמא הנוגעת לאופן ניהול הדיון ובעניינים אלו, שיקול הדעת של הערכאה המבררת הוא רחב ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור, אלא במקרים חריגים. בית המשפט קמא נימק כיאות את החלטתו ואכן, משיבה 3 אינה בעלת דין דרושה בהליך. כידוע, עצם העובדה שצד שלישי כלשהו מחזיק במידע הרלוונטי להליך, אין בה די כדי להצדיק צירופו כבעל דין, שהרי אין מניעה להעידו במשפט.

הטענות המופנות כלפי משיבה 3 הן כי לא פעלה לגביית דמי שכירות בתקופה שמאז מינויה ועד לסיום תפקידה ככונסת נכסים, כי לא יידעה את הלווה השנייה, אשת המבקש אודות הליכי הכינוס, כי פעלה כשלוחתו של המשיב 1 ולא בהתאם להוראות ראש לשכת ההוצאה לפועל וכי לא פעלה להקדמת הפינוי. המשיבים 2-3 טענו כי חלק מן הטענות סותרות וכולן אינן מתיישבות עם החלטות ראש ההוצאה לפועל.

כך, למשל, המבקש הוא שהחזיק בנכס עד לפינויו, מועד אשר חל לאחר שכבר סיימה המשיבה 3 תפקידה ככונסת נכסים, ועל כן, לא ברור מכוח מה יכולה היתה משיבה 3 לגבות דמי שכירות.

בעניין זה גם הפנו להחלטת בית המשפט בתיק זה, במותבו בבית משפט השלום בחיפה, אשר דחה בקשה לסעד זמני והפנה להודאתו של המבקש במסגרת הבקשה, כי נטל לכיסו את דמי השכירות מאחת הדיירות. מכאן, תלונתו על כי כונסת הנכסים לא גבתה דמי שכירות, אינה יכולה להישמע בכפיפה אחת עם הודאתו כי נטל לכיסו את דמי השכירות מאותו נכס.

המבקש לא טען כל טענה מפורשת וברורה לגבי פעולה כלשהי של המשיבה 3 אשר נעשתה, לטענתו, שלא כדין. מה גם, שעיון בהחלטות ראש ההוצאה לפועל, מלמד כי המשיבה 3 פעלה בהתאם להחלטותיו. לכך יש להוסיף את העובדה כי תפקידה של המשיבה 3 הסתיים עוד קודם שהוגשה התביעה ועל כן לא היתה כל מניעה להגישה, מלכתחילה, גם נגדה, לו היה המבקש סבור כי נפל דופי בפעולותיה.

המשיבים 2-3 ציינו כי טענות המבקש כי ביקש כבר בשלב מוקדם את צירופה של משיבה 3 אינה נכונה, שכן כל שדובר הוא על רצון לזמנהּ לעדות; וטענה זו גם לא נטענה בפני בית המשפט קמא במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה. כך גם טענותיו כי החלטת נשיאת בית המשפט העליון הכשירה את צירופה של משיבה 3 להליך, כי הבקשה לסילוק על הסף שהגישו משיבים 1-2 העמידה במחלוקת את נושא צירופה של משיבה 3 והטענה כי לא היו בידיו מסמכים ולכן התעכב בהגשת הבקשה. מכאן, אין להיזקק לטענות אלו כעת.

1. משיב 4 עתר אף הוא לדחיית הבקשה.

לטענתו, עסקינן בהחלטה שהיא מסוג אלו הדיוניות המצויות בשיקול דעת הערכאה המבררת.

המשיב 4 הפנה לפסיקה אשר ממנה עולה כי כאשר מוגשת בקשה להוספת בעלי דין יש לבחון האם הוספתם נחוצה לצורך בירור הפלוגתאות אשר עלו במסגרת התביעה. מניעת ריבוי התדיינויות יכול להיות תוצאה של התרת הוספת הנתבע, אך אינו יכול להוות התכלית, שכן המטרה היא פסיקה יעילה ושלמה בפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה. הטענות נגד משיב 4 אינן נוגעות למערכת היחסים בין המבקש לבין משיבים 1-2, אלא מדובר בפלוגתאות חדשות המוסיפות עילת תביעה בגין אחריות שילוחית, לכאורה, של משיב 4. מערכת היחסים בין משיב 4 למשיבים 2-3 אינה עולה בכתב התביעה המקורי והלכה למעשה, מדובר בתביעה חדשה ונפרדת.

החלטת בית המשפט קמא, טוען המשיב 4, מתיישבת עם הפסיקה ומיישמת נכונה אותה ואת הוראות התקנות. מדובר בהחלטה מנומקת דייה, אשר מתייחסת לטענות העיקריות והחשובות ואין הכרח כי בית המשפט יתייחס לכל טענה וטענה שמעלה צד, ככל שהיא אינה רלוונטית או מצויה בפריפריה של המחלוקת.

דיון והכרעה

1. עיינתי בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט קמא והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אבהיר הטעמים שביסוד ההחלטה.

1. החלטה שעניינה צירוף בעלי דין הינה החלטה דיונית מובהקת, הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה אלא במקרים חריגים.

בעניין זה, הנוגע לאופן ניהול ההליך, נהנית, ככלל, הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים, בהם יש בה כדי לגרום לנזק בלתי הפיך.

בין ההלכות בעניין, ראו רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ (09.07.15), פסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט סולברג:

"אין לכחד, כי בית משפט זה אינו נוטה, כדבר שבשגרה, להעניק רשות ערעור בנושאים דיוניים מובהקים כגון דא. החלטה בדבר צירופו של תובע או נתבע לתובענה היא החלטה הנוגעת בעיקרה לאופן ניהול הדיון. בעניינים אלה מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, שכן היא זו המצויה בעמדה הטובה ביותר כדי לשפוט האם ניתן וראוי לצרף את בעל הדין בנסיבות הקונקרטיות. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מעין אלה אלא במצבים חריגים...".

ובפסק דינו של כב' השופט מלצר ברע"א 2444/08‏‏ שופרסל בע"מ נ' אהרון כהן (21.12.08):

"בהקשר זה אעיר כי ערכאת הערעור אינה נוטה ככלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו היא סבורה שראוי היה להחליט לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה איננה מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (עיינו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2)206 (1990). הכללים הנ"ל חלים במיוחד ביחס להתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין תיקון כתבי טענות (ראו: עניין סאן הנ"ל; רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ [פורסם בנבו] (10.8.06); רע"א5698/07)."

הובהר בפסיקה כי התערבות בהחלטות דיוניות של הערכאה קמא תעשה בזהירות רבה תוך שבית המשפט מקפיד שלא להחליף את שיקול דעתם של בעלי הדין בשיקול דעתו שלו. יכול שניתן היה לקבוע גם אחרת בבית המשפט קמא, לשם הבאת כלל המחלוקות בין הצדדים לסופן, במסגרת הליך אחד, אולם שיקול זה אינו עומד ביסודה של תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מתווה את הדרך להוספת בעל דין.

בסופו של יום, כאשר בחנתי את המקרה שבפניי ושקלתי את כל הטיעונים שהועלו על ידי הצדדים, מצאתי כי מקרה זה אינו נופל בגדר אותם חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

1. בענייננו לא מצאתי כי קיים חשש לנזק בלתי הפיך למבקש. ההחלטה שלא להתיר את צירופם של המשיבים 3-4 אינה פוגעת פגיעה בלתי הפיכה במבקש, שהרי דרכו של המבקש פתוחה והוא יכול אף לנקוט בהליך משפטי אחר כנגדם, היום או בשלב מאוחר, הכל בהתאם לדין ועל פי שיקול דעתו.

תשומת הלב תוסב לכך שאחריות המשיבה 3 הנטענת, הינה לתקופה מוקדמת שאינה אותה תקופה המיוחסת למשיב 2. מעבר לכך, הטענות נגד משיב 4 מגבשות עילה שונה ועניינה מערכת היחסים הפנימית בינו לבין משיבים 2-3, עניין שלא הופיע, מטבע הדברים, בכתב התביעה המקורי.

ברור, איפוא, כי אין המדובר בהחלטה שבה פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם למבקש, הינו בלתי הפיך.

1. גם לגוף העניין, לא מצאתי כי נפל פגם החלטת בית המשפט קמא המצדיק התערבות בה.

תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת את המסגרת להוספת בעל דין:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה."

מנוסח התקנה נובע, כי המבחן לצירוף בעלי דין נוספים הוא האם הצירוף דרוש כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור. המבחן לאמור הוא האם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל, בלא נוכחות בעלי הדין שצירופם מבוקש, ובלא שפסק הדין יחייבם (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית, תשס"ט) בעמ' 96).

בענייננו, לא מצאתי כי המבקש הצביע על הצורך בנוכחותם של משיבים 3-4 כבעלי דין בתובענה, לצורך הכרעה בה. כאמור, יש להפריד בין הצורך בזימונו של מאן דהוא כעד לבין הצורך בו כבעל דין.

1. מעבר לצורך, אעיר כי טענות המבקש בדבר משמעות החלטתה של כב' נשיאת בית המשפט העליון ביחס לנחיצותה של משיבה 3 בהליך, אין בהן ממש. אין בהחלטה מעבר להכרעה בשאלה היכן יידון ההליך וטענות המבקש מקורן בפרשנותו שלו בלבד.

כך גם אציין כי המשיבה 3 הגיבה לבקשה בפני בית המשפט קמא וגם טרוניית המבקש בעניין זה, אינה מבוססת.

1. סוף דבר, בקשת רשות הערעור הנוגעת לחיוב המבקש בהוצאות, נדחית, כאמור, לאור הוראת סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009.

הבקשה ככל שהיא נוגעת להוספת משיבים 3-4 כנתבעים להליך, אף היא נדחית, משעסקינן בהחלטה דיונית מובהקת ומאחר שלא נמצא כי מדובר במקרה הנופל למסגרת אותם חריגים המצדיקים התערבות בה.

הבקשה נדחית, איפוא.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים, סך של 1,500 ₪ לכל משיב, אשר ישולמו מתוך הערבון אשר הופקד על ידי המבקש. היתרה תושב למבקש, אפשר באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.