1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 14.11.2015, בין כלי רכב, מ"ר 52-953-09, שבעת התאונה היה נהוג בידי צד ג' שאינו צד לתובענה (להלן: "רכב צד ג"), ובין כלי רכב, תוצרת מאזדה, מ"ר 62-824-71 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב המאזדה") לבין כלי רכב, מסוג ג'יפ יונדאי, מ"ר 49-977-66, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הג'יפ") לבין כלי רכב, תוצרת יונדאי, מ"ר 13-544-32, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 3 ובבעלות הנתבעת 4 (להלן: "רכב היונדאי") (ולהלן: "התאונה").

מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה היו מעורבים ארבעה רכבים, כאשר רכב צד ג' הוא הרכב הראשון מבין הארבעה, ואינו צד לתובענה (להלן: "הרכב הראשון"), רכב המאזדה היה הרכב השני, הג'יפ היה הרכב השלישי ורכב היונדאי היה הרכב הרביעי והאחרון.

2. התובעת טוענת כי הג'יפ פגע ברכב המאזדה מאחור והדפו לעבר הרכב הראשון. לחילופין, טוענת התובעת כי רכב היונדאי פגע בג'יפ מאחור והדפו לעבר רכב המאזדה אשר כתוצאה מכך נהדף לעבר הרכב הראשון. בגין התאונה נגרמו לרכב המאזדה נזקים הן בחלקו האחורי והן בחזית, שהוערכו על ידי שמאי מטעמה ועל בסיס הערכתו ובהתאם לתנאי הפוליסה שילמה למבוטחה תגמולי ביטוח שבתובענה זו תובעת את השבתם.

מנגד, טוענים הנתבעים 1 ו-2, כי הג'יפ נפגע מאחור על ידי רכב היונדאי אשר הדפו לעבר רכב המאזדה, ומשכך כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב היונדאי. כמו כן, מכחישות הנתבעות 1 ו-2 את היקף הנזק הנטען שנגרם לרכב המאזדה.

הנתבעות 3 ו-4 טוענות כי רכב היונדאי נכנס לתאונה קיימת, דהיינו כי עובר לפגיעת רכב היונדאי בחלקו האחורי של הג'יפ פגע האחרון בחלקו האחורי של רכב המאזדה. כמו כן, מכחישות הנתבעות 3 ו-4 את היקף הנזק שנגרם לרכב המאזדה.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה, קרי בשאלת האחריות לקרות התאונה, ובאשר להיקף הנזק.

3. נערכה לפני ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה טופס הודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1), הודעה על התאונה שנמסרה למשטרה על ידי נהג רכב המאזדה (ת/2), הודעה על התאונה שנמסרה למשטרה על ידי נהגת רכב הראשון (ת/3), תמונות הנזק לרכב המאזדה (ת/4), טופס הודעה על התאונה מטעם הנתבעת 2 (נ/1), הודעה על התאונה שנמסרה למשטרה על ידי נהג הג'יפ (נ/2), ותמונות חלק מן הרכבים המעורבים בתאונה בזירת התאונה (נ/3).

כמו כן, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, לרבות נהגת הרכב הראשון.

4. לאחר חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה ועתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעים 1 ו-2, ודין התביעה נגד יתר הנתבעים להידחות, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. נהגת הרכב הראשון בשיירה, שאינה צד לתביעה, שאינה בעלת אינטרס בקשר לתוצאות הליך זה, ועל כן נתפשת כניטרלית בעדותה, העידה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי היא עצרה את רכבה לפני הכניסה לצומת מאחר שסברה כי האור ברמזור שבכיוון נסיעתה עומד להתחלף לאדום, ראתה שגם הרכב שמאחוריה, רכב המאזדה גם עצר בעקבותיה מבלי לפגוע ברכבה, ואז שמעה רעש של שתי מכות ואז הועפה קדימה (עמ' 7, שורות 10-7 לפרוטוקול). בהמשך מעידה כי הרגישה מכה אחת ושמעה רעש של שתי מכות (עמ' 7, שורות 20-19 לפרוטוקול).

יש לציין כי עדותה של נהגת רכב הראשון התיישבה עם גרסתה בהודעתה למשטרה (ת/3).

נהג רכב המאזדה גם הוא העיד כי הוא הבחין ברכב הראשון עוצר לפתע גם הוא עצר את רכבו בעקבותיו מבלי לפגוע בו כלל וכלל, ומיד לאחר מכן הרים נהג רכב המאזדה את ראשו למראה שבתוך הרכב והבחין בג'יפ מתנגח בחלקו האחורי של רכב המאזדה ואז שמע עוד רעש של מכה שהוא מניח שהוא תוצאה של התנגשות רכב היונדאי בג'יפ (עמ' 8, שורות 17-14 לפרוטוקול). נהג רכב המאזדה העיד כי רכבו נהדף כתוצאה מפגיעת הג'יפ בחלקו האחורי של רכבו (עמ' 8, שורות 24-23 לפרוטוקול). נהג רכב המאזדה אף שולל כי נהדף מספר פעמים לעבר רכב הראשון (עמ' 9, שורות 5-3 לפרוטוקול). העיד כי הפגוש הקדמי של הג'יפ היה מתחת לחלקו האחורי של רכב המאזדה (עמ' 9, שורה 10 לפרוטוקול).

יש לציין כי עדותו של נהג רכב המאזדה הייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית והתיישבה עם גרסאותיו בהודעותיו כפי שנמסרו בסמוך לאחר התאונה (ת/1 ות/2).

כלומר, מעדותם של שני הנהגים הראשונים בשיירה עולה כי הג'יפ פגע ברכב המאזדה וכתוצאה מכך האחרון נהדף לרכב הראשון.

5.2. נהג הג'יפ העיד כי בעקבות העצירה של רכב המאזדה גם הוא עצר והוא עצר כשנותר מרווח קטן מרכב המאזדה ולאחר שנייה הרגיש מכה מאחור וכתוצאה נהדף קדימה (עמ' 10, שורות 12-10 לפרוטוקול). למעשה, מדובר בגרסה שאינה מתיישבת עם גרסאותיו הקודמות של נהג הג'יפ. בעוד שבהודעותיו דיווח נהג הג'יפ כי רכב היונדאי פגע בו מאחור במהלך הנסיעה, בעדותו במשטרה מתאר כי רכב היונדאי פגע בו מאחור לאחר שהג'יפ עצר את רכבו מאחורי רכב המאזדה. לא בכדי נשאל נהג הג'יפ על ההבדלים בגרסאותיו, אשר כתשובה תחילה טען כי אין הבדלים בין גרסאותיו ובהמשך החל לתרץ את ההבדלים בין גרסאותיו מאחר שאת טופס ההודעה על התאונה שנמסר לחברת הביטוח מילאה למעשה פקידה של סוכן הביטוח (עמ' 11, שורות 8-4 לפרוטוקול). בגרסה זו איני נותן כל אמון.

יש לציין כי גרסתו של נהג הג'יפ הייתה בלתי עקבית, מהוססת, והתרשמתי כי מדובר בגרסה בלתי אותנטית.

5.3. להשלמת, התמונה נציין כי גם נהגת רכב היונדאי העידה כי אמנם היא לא הבחינה ברכבים שלפניה עוצרים וכשהבחינה בג'יפ היה זה בבחינת "מאוחר מידי" ופגעה בחלקו האחורי של הג'יפ, אולם היא מעידה כי לא הבחינה בג'יפ נהדף קדימה.

5.4. זאת ועוד, מעיון בתמונות הרכבים בזירת התאונה ניתן לראות את רכב המאזדה, הג'יפ ורכב היונדאי דבוקים האחד במשנהו, ובמיוחד ניתן לראות כי חזית רכב היונדאי (עד מחצית החזית) מצויה מתחת לחלקו האחורי של הג'יפ. מצב זה של רכבים בתאונת שרשרת אופיינית לתאונה מסוג "הצטרפות לתאונה קיימת".

רק לאור מסקנה זו אני מקבל את ממצאיו של חוקר התאונות מטעם הנתבעת 4, מר משה וייסמן. אבהיר כי לא מצאתי כל ממש בטענת ב"כ הנתבעים 1 ו-2 כי יש ליתן לחוות דעתו של חוקר התאונות משקל אפסי (עמ' 13, שורות 6-5 לפרוטוקול).

5.5. איני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבעים 1 ו-2 כי גרסת נהגת הרכב הראשון מתיישבת עם גרסתו של נהג הג'יפ. העובדה כי נהגת הרכב הראשון שמעה שני בומים מתיישבת היטב עם פגיעת הג'יפ ברכב המאזדה ופגיעת המאזדה ברכב הראשון שכתוצאה מכך זז הרכב הראשון קדימה.

5.6. למעשה, שוכנעתי כי נהג הג'יפ לא שמר מרווח מרכב המאזדה וגרם ברשלנותו לפגיעה ברכב המאזדה אשר כתוצאה מכך נהדף לעבר הרכב הראשון בשיירה.

5.7. כך למעשה, נהג הג'יפ הפר את הוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), הקובעת:

"(א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

(ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב."

5.8. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקשו לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. על כן, דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעים 1 ו- 2, ודין התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 להידחות, ללא צו להוצאות.

7. הנתבעים 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה, בסך של 21,844 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט (בכלל זה אגרת בית המשפט ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 5,500 ₪.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. הנתבעת 2 תישאה בשכר העדים מטעמה ומטעם הנתבעות 3 ו-4 כפי שנפסק בדיון.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.