1. התובע, שהוא משווק של פירות קפואים, שכר מחסן מאת הנתבע לצורך אחסנת מקררים המשמשים לקירור מוצריו.

אין מחלוקת שהנתבע שהוא בעלים של המחסן, ביקש לפנות פסולת ברזל מאותו מחסן ולצורך כך הזמין פועלים. ביום 29/6/16 ניתק אחד הפועלים את המקרר של הנתבע מהחשמל, ככל הנראה לצורך עבודתו ולא חיבר אותו מחדש. התובע גילה הדבר רק בבוקר שלמחרת והפירות שהיו במקרר הפשירו.

בנסיבות אלה הגיש התובע תביעה לפיצוי בגין הסחורה שהתקלקלה בשווי מוערך של כ- 4,500 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש.

1. הנתבע אישר כי פועלים שהזמין לצורך פינוי הברזל הגיעו למחסן, הגם שטען שלא ידע שהגיעו במועד הספציפי. הנתבע אישר שלא היו צריכים לנתק את המקררים מהחשמל וכי מאחר שלא ידע שאותו פועל עשה כן, לא חשב לבדוק אם המקררים נותקו מהחשמל.

לעניין גובה הנזק טען הנתבע שמשהודיע לו התובע על המקרה הגיע למחסן והמקררים היו מחוברים לחשמל ולא כל הסחורה הופשרה. בנסיבות אלה טוען כי הנזק לו טוען התובע מופרז. הנתבע הדגיש כי לאורך כל ההתקשרות עם התובע הבהיר לו שהוא אינו אחראי על הסחורה המאוחסנת במחסן.

המחלוקת היא אם יש להטיל על הנתבע אחריות לנזק שנגרם לסחורה של התובע; ומה גובה הפיצוי לו זכאי התובע.

על פי הוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. אין מחלוקת שפועלים מטעמו של הנתבע עבדו במחסן ביום המקרה וניתקו את המקררים מזרם החשמל.

לא הוכחשה גירסת התובע (עמ' 1, ש' 17) שההסכם בין הצדדים כלל גם ביקורים תכופים של הנתבע במחסן – פעמיים ביום לגירסת התובע – לצורך בדיקת תקינות התיפעול השוטף של המחסן. הנתבע עצמו מכיר באחריותו לבדיקת תקינות התיפעול במחסן שהרי טען בכתב ההגנה שהוא נוהג לבקר במחסנים מספר פעמים ביום ואף העיד כי שאל את הפועל שלו אם הכל בסדר במחסן בסיום העבודה (עמ' 1, ש' 25) ואף אישר למעשה שלא בדק בעצמו את תקינות תיפעול המחסן מאחר שלא סבר שהפועל מטעמו ינתק את המקררים מהחשמל (עמ' 1, ש' 26).

מכל האמור אני מוצא שמאחר שמדובר בפועל מטעמו של הנתבע ומאחר שהנתבע לא עמד במחוייבותו לבדוק את תקינות תיפעולו השוטף של המחסן, התרשל הנתבע כלפי התובע וחב בנזקיו בשל ניתוק המקרר מהחשמל והפשרת המוצרים.

1. הצדדים חלוקים באשר להיקף הנזק. לטענת התובע הופשרה סחורה בשווי של כ-4,500 ₪. מנגד טען הנתבע שלא כל הסחורה הופשרה.

מר נוף הרוכש פירות קפואים מאת הנתבע העיד כי יום לאחר המקרה ביקש לרכוש סחורה מהתובע אלא שזה לא יכול היה למכור לו סחורה לטענתו משאמר לו שהמקרר היה מנותק כל הלילה והפירות הפשירו (עמ' 3, ש' 15). מר נוף לא ידע לומר מה כמות הסחורה שנזרקה (עמ' 3, ש' 24), הגם שהעיד שראה שהתובע זרק סחורה (עמ' 3, ש' 17).

עדותו של מר נוף מחזקת את גירסתו של התובע כי ניזוקה סחורה בשל ניתוק המקרר מהחשמל. למעשה הנתבע עצמו לא שולל הדבר הגם שטוען להיקף נמוך יותר של נזק.

היקף הסחורה שניזוקה ניתן להערכה בהתאם לכמות הסחורה החדשה שהזמין התובע לאחר זריקת הסחורה שהופשרה.

5. על-פי עדותו של התובע הוא מקבל סחורה אחת לשבוע בימי שלישי (עמ' 4, ש' 28). הנתבע אישר הגירסה (עמ' 4, ש' 9). התובע הציג תעודות משלוח מיום שלישי באותו שבוע – בתאריך 28/6/16 (סומן ת/2).

יום לאחר מכן נותק המקרר מהחשמל.

התובע הציג תעודת משלוח נוספת מאותו שבוע מתאריך 1/7/16, שהוא יום שישי באותו שבוע (סומן ת/1). מועד החשבונית הנוספת, יש בו להעיד לכאורה על משלוח חריג באותו שבוע המבסס גירסת התובע כי נדרש להזמין סחורה נוספת תחת זו שנזרקה.

בהעדר ראייה ישירה להיקף הנזק, תעודת המשלוח (ת/1) תהווה איפוא בסיס לפיצוי, באשר במידת הסבירות הנדרשת יש בה להוכיח סחורה נוספת שהיה צריך להזמין התובע באותו שבוע תחת זו שנזרקה.

יושם לב שאין חפיפה מלאה בין הסחורה לפי תעודת המשלוח של ת/2 (מיום 28/6/16) לבין זו של ת/1 (מיום 1/7/16). יש בכך כדי לאשש גירסתו של הנתבע שלא כל הסחורה נפגמה ונזרקה וכי התובע הצליח לשווק את חלקה.

6. תימחור החשבונית יעשה בהתאם לחשבוניות ת/3 שיש בהן פירוט של מחיר המוצרים.

מכל האמור אני מוצא שהתובע הוכיח נזק בהיקף של 1,181 ₪ שיש לחייב בו את הנתבע.

מעבר לכך לא מצאתי כי במערכת היחסים העסקית שבין הצדדים ו/או הנזק המינורי שנגרם יש מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

התוצאה:

7. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 1,181 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ז, 14 יוני 2017, בהעדר הצדדים.