1. לפנינו תביעה של התובע לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות והלנת שכר.

התובע עבד בחברת דואר ישראל (להלן - הנתבעת) החל מחודש יוני 2009. התובע עבד במועד הגשת התביעה כדוור בסניף הדואר המרכזי בראש העין.

התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת כעובד של חב' אורטל בע"מ מיום 28.1.2007 ועד לחודש מאי 2009.

החל מיום 1.6.2009 מועסק התובע ישירות אצל הנתבעת ועובד בישוב אלעד על פי אזור החלוקה שהוקצה לו, בחמישה רחובות : רשב"ם, בן קיסמא, בן זכאי (ברובו), רבינו בחיי ושמעון הצדיק. הרחובות האלה הוגדרו על ידי מחלקת הנדסת הייצור של הנתבעת כאזור חלוקה מלא ובגינם קיבל התובע שכר כעובד במשרה מלאה.

2. בין התאריכים 21.1.2009 ועד 20.3.2011 נדרש התובע לחלק דואר באזור חלוקה נוסף בישוב אלעד. התובע דרש תשלום של שכר עבודה בגין שעות נוספות עבור חלוקת הדואר הנוספת בתקופה האמורה.

התובע קיבל תשלום של שעות נוספות בקביעות בגין עבודה של מיון דברי דואר ללא קשר ונוסף על התשלום בגין חלוקת הדואר.

3. התובע טען שבתקופה מיום 21.9.2009 ועד ליום 20.3.2011 נדרש על ידי מנהל הדוורים, מר שלומי צברי (להלן – מר צברי), לחלק דברי דואר באזור החלוקה הנוסף באלעד בארבעה רחובות שהם: המאירי, קארו, רשב"י וחיי"א (להלן - אזור החלוקה הנוסף). ואולם, מחלקת הנדסת הייצור של הנתבעת סירבה להכיר באזור החלוקה הנוסף כאזור חלוקה מוגדר בטענה שתוספת תקן של דוור תהיה בעלות גבוהה יותר מתשלום שעות נוספות לדוור הקיים.

4. התובע טען בתביעתו כי הוא נאלץ להחתים כרטיס נוכחות בסניף בראש העין בסוף כל יום עבודה ולאחר החתמת הכרטיס הוא המשיך לחלק דברי דואר באזור החלוקה הנוסף. התובע טען שלא קיבל תשלום בגין עבודתו באזור החלוקה הנוסף.

ביום 21.3.2011 הוכר אזור החלוקה הנוסף לראשונה כאזור חלוקה ובעקבות ההכרה, הוקצה תקן של דוור עבור מר גבריאל קמחי.

5. התובע טען כי הוא פנה אל הממונה עליו, מר צברי, וביקש לקבל תשלום בגין עבודתו הנוספת באזור החלוקה הנוסף. בקשתו נענתה בשלילה ומר צברי אמר לו שהוא "יכול להניח את תעודת הדוור אצלו על השולחן" וכך סיים את השיחה. כל בקשותיו של התובע מהממונים לקבל תשלום בגין עבודתו הנוספת לא נענו. מר חיים שמש (להלן – מר שמש), מנהל הרובע דאז, אשר שימש כיו"ר ועד העובדים, אף אמר לו בנוכחות מר צברי שאם התובע לא רוצה לקחת את האזור שלא ייקח. דברים אלה נאמרו "בנימה של איום".

לגישת התובע, מר שמש היה מודע לעובדה שהתובע היה אמור לקבל שכר בגין עבודתו הנוספת. התנהלותו הייתה מתוך כוונה לחבור למר צברי ולהציג מצג שווא שלפיו הוא מצדד בעמדתו של מר צברי אשר פעל בדרך של התנכלות, הפחדה ואיומים כלפי התובע שהוא מפרנס יחיד ואב ל-5 ילדים. התובע המשיך לעבוד בלית ברירה ולא התפטר מעבודתו.

כל פניותיו של התובע לקבל את השכר המגיע לו לא נענו ועל כן הוא נאלץ להגיש את תביעתו לבית הדין. התובע אף טען כי לא קיבל הודעה בדבר תנאי העבודה בתחילת עבודתו, אלא רק ביום 30.11.2009, כחצי שנה לאחר תחילת עבודתו וכ-3 חודשים לאחר שהונחה לחלק דואר באזור החלוקה הנוסף. על כן, התובע ביקש פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד).

התובע ביקש בתביעתו תשלום בגין שעות נוספות עבור עבודה נוספת באזור החלוקה הנוסף, לפי 4 שעות נוספות ביום, שהוא חישב על פי תעריף של 150 אחוז מהשכר הרגיל, (נספח יב' לכתב התביעה).

על כך ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 64,303 ₪.

6. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע אכן עבד אצלה החל מיום 28.1.2007 ועד ליום 31.5.2009 באמצעות חב' כ"א "אורטל", וביום 1.6.2009 נקלט כעובד ארעי בנתבעת בתפקיד דוור בבית הדואר המרכזי בראש העין.

דוור בנתבעת מועסק בהיקף משרה שנקבע עבורו בהתאם לשיטת "זמן מוקצב" (להלן - זמ"ק). מחלקת הנדסת ייצור בנתבעת אחראית על קביעת התקינה ותשומות העבודה הנדרשות ביחידות התפעול השונות, לרבות מערך חלוקת הדואר. במסגרת זאת קובעת מחלקת הנדסת ייצור את מכסת העבודה לכל דוור. מכסה זו כוללת את הזמן המוערך לחלוקת דברי הדואר, הן רגילים והן רשומים, וכן את הזמן המוקצב לגישה וחזרה לאזור והליכות בתוך האזור. זאת, בהתאם לפרמטרים שונים, לרבות מספר הבתים שבאזור החלוקה, סוג הבתים (פרטיים או משותפים), המרחק מבית הדואר לאזור החלוקה, קושי טופוגרפי, מדרגות וכו'.

הזמן המוקצב מחולק במקדם יעילות בשיעור 133% (להלן - הזמן המושקע). הזמן המושקע מהווה את מכסת שעות העבודה לתשלום.

הזמן המוקצב של אזור החלוקה שבו חילק התובע דואר בתקופה הרלבנטית לתביעה (אזור 25 בישוב אלעד), עמד על 10.26 זמ"ק ליום.

בגין עבודה זו קיבל התובע תשלום בעבור זמן מושקע של 7.7 שעות ליום על פי נוסחה: 10.26/1.33 = 7.7 שעות וכן תשלום נוסף עבור מיון דואר על פי דיווח יומי ובגין שכר עידוד הנקבע לפי נוסחאות הנדסת ייצור.

נוסף על כך, התובע קיבל תשלום עבור שעות נוספות, הן כאשר ביצע מיון דואר אשר חרג ממסגרת הזמ"ק למשרה מלאה והן במקרים שבהם התבקש לבצע עבודה נוספת (לדוגמה כאשר התבקש לחלק דואר באזור נוסף או חלק ממנו). דהיינו, מעבר לנדרש בעבודתו הרגילה.

הגמול בגין עבודה בשעות נוספות אשר שולם לתובע בהתאם לשיטת הזמ"ק שולם גם במקרים שבהם סיים התובע את עבודתו בפחות מהזמן המושקע שהוגדר לאזור שלו (7.7 שעות) וגם כאשר סיים בזמן ארוך יותר מכך.

הנתבעת טענה כי כל התשלומים לכל הדוורים בכל הארץ נעשית לפי אותה שיטה ובאופן ממוחשב.

7. לשיטת הנתבעת, בתקופה הרלבנטית לתביעה, התובע חילק דואר בישוב אלעד המסונף לבית הדואר בראש העין. חלוקת הדואר לא הורחבה אלא שכל דוור נדרש לעתים לחלק דואר באזור נוסף תמורת תשלום נוסף.

נוסף על החלוקה של 100% באזור החלוקה של התובע, לעתים נדרש לבצע חלוקת דואר בחלק מאזור נוסף וגם עבור חלוקה נוספת זו קיבל התובע תשלום מלא.

דוור שעובד בנתבעת מחתים כרטיס נוכחות בתחילת כל יום עבודה ובסיומו.

הנתבעת הכחישה את טענת התובע שלפיה הוא הונחה להחתים כרטיס נוכחות ולהמשיך בחלוקת הדואר באזור הנוסף לאחר מכן.

הנתבעת צירפה דוחות פרמיות ששולמו לתובע בתקופת התביעה (מחודש 9/09 ועד לחודש 3/11).

לגישת הנתבעת התובע קיבל הודעה על תנאי עבודה ביום 30.11.09 (נספח י' לכתב התביעה). הודעה אשר כוללת פירוט של כלל תנאי עבודתו.

הנתבעת טענה כי התובע קיבל את כל השכר המגיע לו בגין עבודתו, כולל עבודת החלוקה באזור החלוקה הנוסף ודין התביעה על כל רכיביה להידחות.

8. הוכחות שנשמעו בהליך

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בהליך ונחקר על תצהירו.

מטעם התובע הוגש תצהיר של מר גבריאל קמחי, אשר לגישת התובע החליף אותו באזור החלוקה החדש, שהוגדר אז כאזור המזכה בתשלום שכר במשרה מלאה. אולם, מר קמחי לא התייצב לחקירה ועל כן תצהירו הוצא מן התיק.

מטעם הנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בדיון מר שמש שהיה מנהל בית הדואר ראש העין ויו"ר ועד העובדים של הנתבעת, ומר יששכר צרפתי (להלן – מר צרפתי) המכהן כמנהל מחלקת הנדסת ייצור בנתבעת.

9. שיטת תשלום שכר לדוורים

על העובדים של הנתבעת חלים הסכמים קיבוציים, וביניהם הסכם קיבוצי מיוחד (מעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים) מיום 7.12.2006 והסכם 2015 (רפורמה) (צורפו כנספח ב לתצהירו של מר צרפתי).

בנספח 11 להסכם 2015 נקבעה שיטת תשלום שכר הדוורים כדלקמן:

"2. עיקרי שיטת הזמ"ק, על שני רכיביה (רכיב השעות ורכיב הפרמיה), הם כדלקמן:

2.1 במסגרת השיטה מוגדרת, בהתאם לתבחינים שיפורטו בסעיף 3 להלן, מכסת שעות עבודה לכל דוור. מכסה זו כוללת את הזמן המוערך לחלוקת דברי דואר רגילים ולחלוקת דברי דואר רשומים (להלן: "זמן קצוב").

2.2 הזמן הקצוב מחולק במקדם יעילות בשיעור 133% (להלן: "זמן מושקע").

2.3 הזמן המושקע מהווה את מכסת שעות העבודה לתשלום: 8.5 השעות הראשונות משולמות כשעות רגילות (ערך שעה 100%) והשעות העוקבות, ככל שקיימות, משולמות בהתאם לכללי תשלום שעות נוספות על פי חוק.

2.4 לרכיב השעות מתווספת פרמיה בשיעור ממוצע של 39.6% (כולל מקדם טיב, כפי שיובהר להלן) משכרו הקובע של הדוור.

3. הערכת הזמ"ק מבוצעת בידי החברה על פי התבחינים הבאים:

3.1 זמן מיון והכנה- משך הזמן הדרוש למיון וסידור דברי הדואר טרם היציאה לחלוקה.

3.2 הגעה וחזרה – משך הזמן הדרוש לצורך הגעה לאזור החלוקה והחזרה ממנו;

3.3 זמן קבוע לאזור – משך הזמן הדרוש לחלוקת דברי דואר באזור מסוים, המשקלל את הנתונים הבאים: מספר דברי הדואר לחלוקה, נגישות ותוואי השטח, זמן החלוקה בתיבות המכתבים ולידי הנמענים (דברי דואר רגילים, דואר "24" ודברי דואר רשומים) מרחקי ההליכה/ הנסיעה בין בתי האב ובתי העסק באזור, תוספות ייעודיות לאזורים מסוימים".

החישוב הספציפי הנוגע לתובע נערך בתצהירו של מר צרפתי. לטענת הנתבעת, שכרו של התובע, בדומה לשכר של יתר הדוורים בנתבעת, נקבע על פי חישוב הזמ"ק כפי שהוסבר בתצהירו של מר צרפתי ולא על פי שעות עבודה שביצע התובע בפועל.

הסדר כאמור מאושר בהסכמים קיבוציים ומתבסס על כך שחל על העובדים החריג שבסעיף 30א(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), שכן אין כל שליטה או פיקוח על עבודה של הדוור מהרגע שהחל את יום עבודתו, לרבות זמני הליכה, הפסקות שלקח ונתונים נוספים שעלולים להשפיע על יום עבודתו.

אנו סבורים שמדובר בשיטה לגיטימית ואין בה פגיעה בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

10. האם התובע הוכיח עבודה בשעות נוספות?

התובע הצהיר לגבי עבודה נוספת באזור החלוקה הנוסף, אך לא הביא נתונים מדויקים לגבי התקופה שבה חילק לטענתו דואר בארבעת הרחובות הנוספים.

התובע עצמו אישר בחקירתו כי אין שום ראיה על כך שביום 21.9.2009 התחיל לחלק דואר ברחובות שלהם הוא טען. לגישתו, מר צברי ביקש ממנו לחלק "בינתיים" עד אשר יינתן אישור מטעם הנדסת ייצור כי מדובר בבניינים חדשים (ראו עמ' 15 ש' 10–12 לפרוטוקול הדיון).

כמו-כן, התובע לא הוכיח את היקף העבודה הנטען שהוא העריך ב-4 שעות נוספות ליום.

התובע הצהיר שמדובר ב-830 בתי אב שבהם חילק דואר באזור החלוקה הנוסף (אזור 24). בעדותו נשאל אם הוא קיבל תשלום על אזור 24 אשר היה נוסף על אזור 25 שבו הוא חילק באופן קבוע והשיב:

"ש. ואז אתה מקבל תשלום על אזור 24?

ת. אבל זה תשלום יחסי ביותר. עשרים אחוז זה נחשב ביחס לאזור זה בערך 250 בתי אב..."

(ראו עמ' 16 ש' 11 – 14 לפרוטוקול הדיון).

בהתאם לראיות שנשמעו בדיון וביניהן עדותו של מר צרפתי, שהייתה אמינה עלינו, אנו סבורים כי התובע קיבל שכר מלא בגין עבודתו בתקופת התביעה. שכרו לא חושב על פי שעות עבודה בפועל, אלא על פי נוסחה שאושרה בהסכם קיבוצי שנחתם בין ארגון העובדים ובין הנתבעת, אשר מבוססת על היעדר אפשרות פיקוח על שעות עבודה ומנוחה של הדוור, כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה.

התובע לא הביא הוכחה לגבי היקף העבודה הנוספת שבגינה הוא דורש תשלום. טענתו לגבי 4 שעות נוספות ביום בגין העבודה באזור החלוקה הנוסף, אין לה תימוכין ואין לה על מה להתבסס.

התובע הצהיר כי הוא לא תמיד החתים שעון נוכחות בסוף יום העבודה מאחר שהוא ביצע עבודה בשעות הערב המאוחרות ואז לא ניתן היה לחזור לראש העין כדי להחתים כרטיס לדבריו. אולם, גם טענה זו לא הוכחה.

לפי עדותו של מר שמש, "ה"שעונית" היתה בחוץ כל הזמן, שלא יגידו שלא יכולים לחתום" (עמ' 20 ש' 23 - 24 לפרוטוקול הדיון). מר שמש הכחיש שהתובע פנה אליו בדרישה לתשלום נוסף, מאחר שהוא קיבל עבודה נוספת. זאת בניגוד לגרסת התובע (ראו עמ' 21 ש' 2 - 4 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן, טענת התובע שלפיה הוא נדרש לחתום על כרטיס נוכחות ולאחר מכן להמשיך את עבודתו באזור החלוקה הנוסף לא הוכחה כלל.

הנתבעת טענה, וכך אושר בתצהירו של מר צרפתי, כי התובע תמיד קיבל תשלום לפי נוסחת הזמ"ק, גם כאשר נדרש לבצע עבודה נוספת, בין היתר בשל היעדרות של דוורים נוספים או בשל תוספת רחובות לאזור החלוקה.

נוכח כל האמור, אנו סבורים שהתובע לא הוכיח כלל את תביעתו בגין שעות נוספות ודינה להידחות.

11. האם נמסרה לתובע הודעה לעובד כדין?

אין מחלוקת שהתובע קיבל הודעה על תנאי עבודה ביום 30.11.09 (נספח י' לכתב התביעה). ההודעה כוללת פירוט של תנאי העבודה. טענת התובע היא שהוא קיבל את ההודעה באיחור, לאחר שעבד כחצי שנה אצל הנתבעת וכן כי לא נשלחה הודעה מתאימה כאשר השתנו תנאי עבודתו והוסף אזור החלוקה הנוסף.

ראשית נציין כי אזור החלוקה אינו אחד מתנאי העבודה המהותיים שיש לפרט בהודעה לעובד.

אשר לאיחור במסירת הודעה לעובד, צודקת הנתבעת בטענתה שלפיה הסעיף אשר הקנה לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצויים לדוגמה בשל הפרה של חוק הודעה לעובד נכנס לתוקף ביום 11.12.2011, קרי לאחר תחילת העבודה של התובע שהייתה בשנת 2009.

על כן, לא קיימת אפשרות לפסוק בעניינו של התובע פיצוי לדוגמה, פיצוי על נזק לא ממוני, בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד.

12. לסיכום

נוכח האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.

נוכח נסיבות העניין, כאשר התובע סבר כי הוא ביצע עבודה נוספת המזכה אותו בשכר נוסף, אין צו להוצאות.

13. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏23 יוני 2019, ‏כ' סיון תשע"ט, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.