<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד מאיה השילוני.

מטעם הנאשמת: בעצמה, ע"י עו"ד רינת גלעד פרל – מטעם הסנגוריה.

פרוטוקול

התובעת: אבקש להגיש כתב אישום מתוקן.

הנאשמת: לאחר שבית המשפט קרא בפני את כתב האישום והסביר לי את תוכנו, תשובתי לאישום היא: מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

התובע: אבקש להרשיע את הנאשמת על סמך הודאתה.

<#3#>

הכרעת דין

<#5#>

על סמך הודאתה של הנאשמת, אני מרשיע אותה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן, הטרדה באמצעות מתקן בזק, איומים (שתי עבירות).

<#4#>

ניתנה והודעה היום א' ניסן תשע"ז, 28/03/2017 במעמד הנוכחים.

התובעת טוענת לעונש: אין הרשעות קודמות. הנאשמת הורשעה בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות דנן. האינטרס עליו נקרא בימ"ש להגן הינו הרגשת הביטחון של הציבור והמתלונן בתיק זה מפנה לכתב האישום מדובר במספר נפגעים שנפגעו ממעשי הנאשמת. מדובר באירועים שהתרחשו לאורך מספר חודשים שכשנאשמת פותחת מספר פרופילים בפייסבוק ושולחת הודעות למתלונן, לעובד שלו. מפנה את בימ"ש לכך שמדובר במתלונן שהינו מי שמכהן בתפקיד ציבורי, קבלת איומים והטרדות מסוג זה מטילת אימה, מאוד מפחידה, תחושה שיש מישהו שאין לך מושג מיהו, יודע על חייך, ועוקב אחריך, מפרסם פרטים אישיים על המתלונן ובת זוגו באותה עת, כל אלה מטילי אימה. מתחם הענישה בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק הינה בין של"צ למספר חודשי מאסר. לעניין עבירת איומים, מתחם הענישה מאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל. כתב האישום מפרט את כל ההודעות שנשלחו והאיומים שנאמרו, כדי לתת את התחושה של הפגיעה שנגרמה. הנאשמת עד היום לא הביעה חרטה על מעשיה. העובדה שפתחה מספר חשבונות בפייסבוק, ידעה למי לשלוח את ההודעות, מצביעה על תכנון מוקדם. אני סבורה שבתוך מתחם הענישה יש להטיל על הנאשמת ענישה של מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות, אבקש להפנות לממונה, בנוסף, מאסר מותנה. אבקש לקבוע פיצוי למתלונן, עד תביעה מס' 1, וכן עדת תביעה מס' 3. אם בימ"ש יסבור שאין מקום להטלת פיצוי, אבקש להטיל קנס.

ב"כ הנאשמת טוענת לעונש: הנאשמת באה לבימ"ש ואומרת מודה ועוזב ירוחם. זו הזדמנות ראשונה שניתנה לה אפשרות לומר שמצטערת שטעתה, ולהסביר מדוע עשתה את העבירות. אני די מסתייגת מדברי חברתי שהרבה מטיעונים שלה לחומרא נסובו דרך דברים שלא נרשמו בכתב אישום כמו החששות של המתלונן. כתב האישום עומד בפני עצמו. למעשה היום אנו מצויים בחלוף זמן מאוד כשלמאשימה לא אצה הדרך להגיש את כתב האישום בשעתו. הנאשמת היום היא אישה אם לארבעה ילדים, ונורמטיבית ואין לה עבר פלילי, היא אישה עובדת, את הקשר עם המתלונן זה למעשה קשר זוגי שהייתה בו כשהמתלונן עזב אותה לטובת אישה אחרת, והיא הקימה אתו מערכת יחסים לאחר גירושין הרגישה פגועה, וניתן לראות שהדברים שנאמרו הם אמוציונליים של מי שחשה פגועה, אין בכך כדי להצדיק את המעשים אך כן להסביר את הרקע לביצועם, דהיינו פעולה ללא תכנון מיוחד שנעשית בסערת רגשות באופן שלא מאפיין לחלוטין שמעולם לא דרכה רגלה בהליך פלילי, היא נמצאת פה יותר מבוישת מכל דבר אחר. כיום לטעון כפי שחברתי מנסה לומר לעבודות שירות בחלוף הרבה זמן, הזמן מוציא את העוקץ מהטענה. אני סבורה כי עבודות שירות לא משתפות את רף הענישה בנסיבותיה. מגישה פסיקה, של הפרת הוראה חוקית, הטרדה במתקן בזק וכו', נאשם שהפר צווי הגנה, אובססיבי התפרץ לתוך בית ותקף מתלונן, בימ"ש השית עליו 5 חודשי מאסר על תנאי, ערעור נדחה. כמו כן פסיקה נוספת שמתארת מקרים בסדר גודל של תיק זה וחמור יותר, מדיניות הענישה הקיימת מאפשרת לבימ"ש להשית ענישה צופה פני עתיד, אישה ללא עבר פלילי, שדרך החיים העבריינית אינה מאפיינת אותה. האישה מפרנסת את עצמה וארבעת ילדיה ממשכורת של מזכירה רפואית, ומשתכרת שכר נמוך. ברור כי לגבי טענת חברתי המתלונן ידע מי מכוון את ההודעות.

הנאשמת: אני מאוד מתנצלת על מה שקרה ומבקשת סליחה. כל זה קרה ממצב של פגיעה נפשית, הייתה לי אהבה נכזבת קשה, נפגעת מאוד, פגיעה אישית, רגשית, נפשית, היה לי מאוד קשה. אני אם לארבעה ילדים וזה לא מאפיין את האופי שלי, הייתי בסערת רגשות, כל מי שראה אותי במקרה הזה לא ידע מה קורה לי, ולא סיפרתי לאף אחד, וכל זה קרה פנימית ונפגעתי מאוד קשה. לא ידעתי מה לעשות.

<#5#>

גזר דין

הנאשמת הורשעה לפי הודאתה במיוחס לה בכתב אישום המתוקן.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן בשלהי שנת 2014, סמוך לאחר סיום קשר רומנטי בין הנאשמת למתלונן, שלחה הנאשמת למתלונן ולנהגו, מספר הודעות הכוללות תכנים בין היתר מאיימים וכן דברים אשר אינם הולמים בלשון המעטה.

באשר למתחם הענישה הראוי, הרי שיש לבחון הן את נסיבות ביצוע העבירה ואת מדיניות הענישה הנהוגה. באשר לנסיבות התרשמתי כי אכן מדובר בדברים שנאמרו מתוך סערת רגשות לנוכח נסיבות הפרידה בין הנאשמת למתלונן. אין להקל ראש בדברי האיום שנאמרו ואף בתכנים האחרים הכוללים אמירות פוגעניות למדיי, אך דווקא מן התכנים הללו ניתן ללמוד אודות סערת הרגשות הקשה בה הייתה שרויה הנאשמת באותה תקופה, כפי שאף ציינה היום כאן באולם בימ"ש.

מדיניות הענישה במקרים מסוג זה כוללת ענישה במנעד רחב, החל מאי הרשעה וכלה במספר חודשי מאסר אותם ניתן לרצות בעבודות שירות, בהתאם לנסיבות המקרה ונסיבות הנאשם. סבורני כי נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה כשמדובר בשליחת הודעות על רקע קשר רומנטי קודם מתוך תחושה של נבגדות וכעס, אינם מחייבים ענישה ברף הגבוה של מתחם הענישה אשר אינו דומה למדיניות הענישה כפי שציינתי לעיל.

באשר לעונש הראוי, הנאשמת הודתה במיוחס לה, הביעה צער על מעשיה, מדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2014 וכתב האישום הוגש בספטמבר 2016. לא מצאתי כל הסבר לשיהוי משמעותי זה בהגשת כתב האישום זה ולנוכח האמור לא ברורה לי עתירתה של המאשימה לעונש מאסר אף אם ירוצו בעבודות שירות.

בחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות לא נטען כי נפתחו כנגד הנאשמת תיקים נוספים, עברה עובר למתואר בכתב האישום נקי לחלוטין. התרשמתי כי מדובר באישה נורמטיבית אשר זו מעידה אשר אינה מאפיינת את אורחות חייה ולכן לא מצאתי כל הצדקה להחמיר עמה כפי שעותרת המאשימה.

לא מצאתי לנכון להטיל עליה אף רכיב כספי לנוכח חלוף הזמן. הטלת פיצוי כספי והעברתו למתלונן בנסיבות מקרה זה מיותרת לחלוטין ועלולה לפתוח "פצעים" אשר ייתכן וכבר הגלידו מזמן.

עמדת הסנגורית מקובלת עליי, ולכן אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים שנים החל מהיום לא תעבור אחת העבירות בהן הורשעה בתיק זה.

ב. הנאשמת תחתום על התחייבות להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך שנתיים החל מהיום. ההתחייבות תהא על סך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; אם לא יחתום ייאסר למשך 7 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום א' ניסן תשע"ז, 28/03/2017 במעמד הנוכחים.