בפני

כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי

למין ח'לף

המבקש

נגד

מדינת ישראל

המשיבה

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 2.07.17.

1. ביום 3.09.16 קיבל המבקש לידיו דו"ח מסוג הזמנה לדין שמספרו 60210501163 המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב מנועי כשתוקף רישיון הנהיגה פקע ביום 1.06.12 ועברו למעלה מששה חודשים מיום פקיעתו, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה[נוסח חדש] ועבירה של נהיגה ברכב מנועי מבלי שהייתה לו או לאדם אחר פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי(נוסח חדש), תש"ל- 1970.

2. המבקש לא התייצב בבית המשפט ביום הדיון ולאחר מספר ניסיונות המשיבה להביאו אשר לא צלחו הוא נשפט בהעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה למשך 10 חודשים; פסילה על תנאי של שישה חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 3,000 ₪.

טענות הצדדים

טענות המבקש

3. לטענת המבקש, הוא לא קיבל זימון כלשהו לדיון, לכן לא ידע על מועד הדיון ולא התייצב אליו. לטענתו, אין כל אישור מסירה כדין בתיק, אין תצהיר מוסר או לחילופין אין חתימה של המבקש על אישור מסירה בדואר. לטענתו בית המשפט אף הורה למסור לו את פסק הדין, אך גם לכך אין כל אסמכתא.

4. המבקש טען כי ביום 22.02.22 פנה למשרד הרישוי לצורך חידוש רישיון הנהיגה שלו, ורק אז הוא הופתע לגלות כי קיים פסק דין נגדו. לטענתו בחודש אוקטובר 2021 הגיע להפקיד רישיון בגין הרשעתו בכתב אישום אחר ואם היה יודע על פסק הדין שניתן בהעדרו היה מטפל בעניין כבר אז.

5. לטענתו כיון שלא ידע על ההליך המתנהל נגדו לא שילם את הקנס אשר בינתיים צבר ריבית וקנסות פיגורים בסך של 1,400 ₪ ובכך נגרם לו הפסד נוסף.

6. לטענת המבקש בהליך נפל פגם שורשי ויסודי ועל כן יש לבטל את פסק הדין ולתן לו את יומו בבית המשפט זאת אף נוכח המעמד החוקתי שהוקנה בשנים האחרונות לזכות הגישה לערכאות.

טענות המשיבה

7. לטענת המשיבה הבקשה הוגשה ללא תצהיר ובשל כך יש לדחותה על הסף.

8. לטענת המשיבה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 מסמיך את בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר נאשם אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר ראוי כדי למנוע עיוות דין.

9. לטענת המשיבה המבקש זומן לדיון כדין שכן, ההזמנה נמסרה לידיו בסמוך למועד ביצוע העבירה לפני כארבע וחצי שנים, אך הוא לא התייצב לדיונים כנדרש.

10. לטענת המשיבה המבקש לא הציג כל טענה לעצם ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולכן הותרת פסק הדין על כנו, לא יגרום למבקש עיוות דין.

דיון והכרעה

11. הבקשה הוגשה ללא תצהיר, ורק בשל כך דינה להידחות על הסף.

מעבר לנדרש אדון בטענות לגופן.

12. סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל מיום 7.4.2008:

"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

13. לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחסד"פ הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

14. סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע, כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קבלת ההזמנה לדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

15. המבקש קיבל הזמנה לדין במועד ביצוע העבירות. בדו"ח שנמסר לו נכתב כי עליו להתייצב בתאריך 5.12.16 בשעה 09:30 בבית המשפט בירושלים. הנאשם סירב לחתום על ההזמנה.

16. המבקש לא פירט בבקשתו סיבה בשלה נמנע מלהתייצב לדיון אליו הוזמן כדין, אלא טען בעלמא כי לא קיבל כל הזמנה לדין, זאת מבלי שצרף כל אסמכתא לטענותיו ובניגוד להזמנה לדיון שצירפה המשיבה לתגובתה. מכאן חזקה כי המבקש, על אף שידע על מועד הדיון עשה דין לעצמו, לא התייצב ואף לא הגיש בקשת לדחייה מועד הדיון. על אף שהמשיב לא התייצב לדיון במועד עשתה המשיבה מספר ניסיונות להביאו לדיון אולם נוכח אי הצלחתה ניתן פסק דין בהעדרו.

לפיכך אני קובעת כי ההזמנה נמסרה למבקש כדין וכי לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

האם קיים חשש לעיוות דין

17. גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל מיום 24.4.2018).

18. ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

19. יתרה מכך גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. קבלת טענה זו משמעותה כי כל מי שיש לו הגנה טובה יכול שלא להופיע לדיון שנקבע בעניינו ולאחר הרשעתו וגזירת דינו יוכל לגרום לביטולו של גזר הדין (ע"פ 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 14.04.02), רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 23.02.04)).

20. כתב האישום מייחס למבקש נהיגה ללא רישיון נהיגה ביום 3.9.16 . המבקש לא התייחס לעובדות כתב האישום ולא הביא ולו ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי במועד ביצוע העבירה היה רישיונו בתוקף.

21. נוכח העובדה כי מדובר בעבירות טכניות הנסמכות על ראיות מוצקות וכי הסיכוי לשינוי תוצאת פסק הדין קלוש, ונוכח העובדה כי העונשים שנגזרו על המבקש אינם חורגים ממתחם הענישה הנוהגת בעבירה שבביצועה הוא הורשע, אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית

מזכירות תשלח ההחלטה תשלח לצדדים.