1. תביעה זו הוגשה בסדר דין מהיר. כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, פסק הדין ינומק בתמציתיות.

2. לפני בית המשפט תביעה כספית על סך 50,000 ₪.

3. התובעת (להלן: "התובעת" או "העמותה"), הינה עמותה, אשר נוסדה על ידי חברים מסניף חיפה של איגוד המוסכים (להלן: "איגוד המוסכים"), במטרה לערוך פעילויות העשרה והכשרה מקצועית לבעלי מוסכים ו/או בניהם. החברים בעמותה הינם גם חברים באיגוד המוסכים.

4. הנתבעת הינה מכללה טכנולוגית למקצועות הרכב, בבעלות מלאה של איגוד המוסכים בישראל. לאיגוד המוסכים 4 סניפים שאחד מהם הינו סניף חיפה והצפון (להלן: "סניף חיפה").

טענות התובעת

5. ביום 14.9.09 העמותה החליטה להעביר לאיגוד המוסכים 50,000 ₪, עבור מלגות לימוד מקצועיות לבעלי המוסכים ועובדיהם בסניף חיפה. כמו כן החליטה להקים ועדה שתפקידה לקבוע מי יהיו בעלי הזכויות למלגה. בהתאם לכך נמסרה לאיגוד המחאה על סך 50,000 ₪ זמן פרעון 30.9.09. כנגד ההמחאה התקבלה חשבונית מס/קבלה והשיק הופקד בחשבון הבנק של איגוד המוסכים.

6. עד היום לא נעשה על ידי איגוד המוסכים כל שימוש בסכום הנ"ל שהועבר לה. מאחר והעמותה נכנסה להליכי פירוק עצמי, זכותה לקבל חזרה את הכסף. היא פנתה לאיגוד המוסכים אך זו סרבה להשיב את הסכום. לפיכך הוגשה תביעה זו על סך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.9.09 ועד היום.

טענות הנתבעת

7. הנתבעת מכחישה את התביעה.

8. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, דבר המקשה על בירור העובדות הרלוונטיות. מבירור שעשתה מול הבנק בה מתנהל חשבונה, עולה שמעולם לא הופקד סכום של 50,000 ₪ בהתאם לשיק שנמסר לה על ידי התובעת. לפיכך הנתבעת הכחישה את קבלת סכום הכסף.

9. לחילופין גם אם הכסף התקבל על ידה, התובעת מנועה מלקבלו חזרה. זאת מאחר והתובעת מעולם לא הקימה ועדה מקצועית על מנת לקבוע מי יהיה זכאי למלגות, מעולם לא דרשה מהנתבעת לעשות שימוש מסויים בכסף ומעולם לא ביקשה את הכסף חזרה, עד הגשת תביעה זו. נהפוך הוא, התובעת הביעה דעתה בין במחדל ובין במעשה, שעל הנתבעת לעשות שימוש בכסף לצורך מתן הנחות לחברי איגוד המוסכים ועובדיהם בקורסים במקצועות הרכב, וכך נעשה. בפועל הסכום שהועבר נטמע בפעילות השוטפת של המכללה, כאשר היא נותנת הנחות לחברי איגוד המוסכים בהשתלמויות המקצועיות השונות, כך שהשימוש בכסף היה בהתאם למטרה שהועברה.

10. התובעת היתה מודעת היטב לשימוש שנעשה בכסף, ככל שאכן הסכום הועבר, והיא הביעה הסכמתה לכך. במצב זה, לאחר שהנתבעת עשתה שימוש בכסף בהתאם למטרות שנקבעו, בהסכמת התובעת, ומבלי שהתובעת דרשה את הכסף חזרה שנים רבות, אין לזו האחרונה זכות לקבל את הכסף, ודין התביעה להדחות.

דיון

11. לצורך הוכחת טענת התובעת, כי אכן העבירה בפועל את הכסף לנתבעת, היא הציגה מספר מסמכים כלהלן:

א. העתק שיק לטובת הנתבעת על סך 50,000 ₪, זמן פרעון 30.9.09.

ב. העתק חתימת הסבה על גב השיק ופרטי חשבון הבנק של הנתבעת לצורך הפקדתו.

ג. העתק חשבונית מס/קבלה מיום 23.9.09, שהנתבעת מסרה לתובעת בגין השיק.

ד. תדפיס מחשבון הבנק של התובעת בו רואים שהשיק הופקד לפרעון וסכום של 50,000 ₪ נגרע מחשבונה.

12. כנגד מסמכים אלה הנתבעת הציגה דף תנועות בחשבונה בבנק. מדובר באותו חשבון בו השיק הופקד לכאורה, בהתאם לחתימת ההסבה על גב השיק. על פי דף תנועות זה, מעולם לא הופקד בחשבון סכום של 50,000 ₪ על פי מספר השיק הרלוונטי.

13. לטענת הנתבעת בשל השיהוי הרב בו הוגשה התביעה, כ-6 שנים לאחר העברת הכסף לכאורה, יש קושי לברר אם הכסף התקבל בפועל אם לאו. לטענתה הראיה היחידה שהצליחה למצוא הינו דף החשבון, ממנו עולה שהכסף לא הועבר.

14. ספק אם התובעת מוכיחה שהעבירה לנתבעת את הסכום מושא התביעה בסך 50,000 ₪. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר דבר הנזקף לחובת התובעת. בנוסף, אין תיעוד או ציון העברת הכסף בדוחות השוטפים שהתובעת עצמה הגישה לרשויות השונות. מתברר שבזמן הרלוונטי רו"ח משה בן שושן היה רו"ח גם של התובעת ושל הנתבעת. התובעת היתה יכולה לזמן רו"ח זה על מנת לברר נושא העברת הכסף בפועל, ואולם לא עשתה זו. דבר זה נזקף לחובת התובעת. מצד שני התובעת הציגה מסמכים בדבר העברת הכסף ובכלל זה קבלה מאת הנתבעת, וחתימת הסבה לכאורה של הנתבעת על גב השיק.

15. נראה אם כן שהראיות בדבר העברת הכסף בפועל, מהתובעת לנתבעת, הינן שקולות. במצב זה התובעת לא הוכיחה כי העבירה את הכסף לנתבעת ומסיבה זו בלבד דין התביעה להדחות.

16. למרות האמור בסעיף הקודם, אצא מתוך הנחה שהתובעת אכן הוכיחה שהיא מסרה לנתבעת את סכום הכסף כנטען בכתב התביעה. לפיכך אדון בשאלה האם עומדת לה זכות לקבל את כספה חזרה.

17. העד היחידי מטעם התובעת היה מר אבי אורן. מר אורן כיהן עד שנת 2012 בתפקידים הבאים:

א. חבר עמותה וחבר הנהלת העמותה של התובעת.

ב. יו"ר סניף חיפה והצפון של איגוד המוסכים.

ג. יו"ר המכללה הטכנולוגית לרכב (הנתבעת) ששייכת לאיגוד המוסכים.

ד. חבר בעמותה משותפת לסניף חיפה והצפון של איגוד המוסכים (40%) ושל

ההסתדרות הכללית (60%).

18. במהלך שמיעת הראיות התברר שהיתה קיימת עמותה המשותפת לסניף חיפה והצפון של איגוד המוסכים ושל ההסתדרות הכללית. מר אורן היה חבר בעמותה זו (להלן: "העמותה המשותפת"), בתור יו"ר סניף חיפה והצפון של איגוד המוסכים. העמותה משותפת החליטה להקצות סכום כסף אשר יועבר לתובעת, לצורך פעילויות רווחה לחברי איגוד המוסכים באיזור חיפה והצפון. בהתאם לכך הועברו כספים לתובעת, וזו האחרונה החליטה להעביר 50,000 ₪ (הסכום מושא התביעה) לנתבעת, לטובת מלגות לבעלי מוסכים ועובדיהם במסגרת הכשרות מקצועיות והשתלמויות.

19. כן התברר במהלך שמיעת הראיות, שמר אורן היה האישיות הבכירה והגורם הפעיל בכל הפעילויות של איגוד המוסכים בסניף חיפה והצפון, ובכלל זה פעילויות של התובעת, ושל הנתבעת. כמו כן התברר, שמקור הכספים מושא התביעה הינו באיגוד המוסכים ובהסתדרות, כאשר כל מה שנעשה בכספים היה בידיעתו ובשליטתו של מר אורן. מר אורן היה הגורם הדומיננטי בהעברת הכספים מושא התביעה, ויכל להשפיע על אופן השימוש בכספים.

20. מצד אחד, התובעת לא הקימה ועדה לצורך קביעת הזכאים למלגות. מצד שני, התובעת לא פנתה לנתבעת וביקשה שהכסף יוחזר אליה. התובעת היתה מודעת לכך שהנתבעת עושה שימוש בכספים המצויים בתקציב השוטף שלה, לצורך העברת השתלמויות לחברי איגוד המוסכים ובכלל זה מתן הנחות לחברי האיגוד. משלא הקימה התובעת וועדה כאמור לעיל, ומשהיתה מודעת לכך שהנתבעת עושה שימוש בכסף לצורך השתלמויות, ובכלל זה מתן הנחות לחברי האיגוד, יש לראות בתובעת כמי שהסכימה לאופן השימוש בכסף. משכך התובעת מנועה מלדרוש את הכסף חזרה, לאחר שהנתבעת השתמשה בכסף, בידיעת התובעת.

21. מטעם הנתבעת העיד מר אריה אשד, שמשמש כמנכ"ל איגוד המוסכים החל משנת 2010. מר אשד העיד, בהתאם לבדיקות שערך על פי מסמכים, כי עוד בשנת 2009 הנתבעת עשתה שימוש בכספים המצויים בתקציב השוטף שלה לעריכת השתלמויות, ובכלל זה מתן הנחות לחברי איגוד המוסכים. עדותו היתה אמינה על פניה ולא נסתרה על ידי התובעת. משכך, יש לראות בנתבעת כמי שעשתה שימוש בכסף בהתאם למטרות שלשמן הוא הועבר. מתן הנחות לחברי איגוד המוסכים, בקורסים והשתלמויות, הינו שווה ערך למתן מלגות לצורך קורסים אלה.

22. עד נוסף מטעם הנתבעת הינו מר ישראל צרפתי, ששימש כיו"ר ענף הפחחות באיגוד המוסכים מזה כ-8 שנים, והיה פעיל במסגרת מוסדות האיגוד. על פי עדותו הוא נפגש מידי פעם עם מר אורן במשרדי האיגוד, ובשיחת אקראי שמע ממנו שהסכום של 50,000 ₪ הועבר מהתובעת לנתבעת כתרומה. לגירסתו מר אורן מעולם לא אמר שיש להחזיר את הכסף. עדותו של מר צרפתי היתה אמינה על פניה ולא נסתרה על ידי התובעת.

23. הוכח שהנתבעת עשתה שימוש בתקציבה השוטף ובכלל זה בסכום מושא התביעה, אם אכן הועבר אליה, לצורך ארגון הכשרות והשתלמויות במקצועות הרכב, ובכלל מתן הנחות לחברי איגוד המוסכים. פעילות זו נעשתה בידיעת התובעת ובהסכמת התובעת. פעילות זו עולה בקנה אחד עם המטרות שהתובעת קבעה לצורך העברת הכסף. התובעת מעולם לא דרשה את הכסף חזרה שנים רבות, והביעה בכך את הסכמתה לשימוש שהנתבעת עושה בכסף. התובעת לא הקימה ועדה מקצועית לצורך קביעת זכאים למלגה, לא פנתה לנתבעת בנושא זה ולא הנחתה אותה כיצד יש לעשות שימוש בכסף. התובעת סמכה על הנתבעת והסכימה לאופן השימוש בכסף. משכך התובעת מנועה מלתבוע את הכסף חזרה ודין תביעתה להדחות. זאת גם בהנחה שהתובעת הוכיחה שהעבירה בפועל את הכסף מושא התביעה לנתבעת.

תוצאה

24. התביעה נדחית.

25. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

26. מזכירות בית המשפט תעביר לנתבעת באמצעות בא כוחה, את הסכום שהופקד על ידי התובעת בקופת בית המשפט על פירותיו, לצורך כיסוי הסכום שנקבע בסעיף 25 לעיל. יש בכך ביצוע תשלום של התובעת לנתבעת בהתאם לסעיף 25 לעיל.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018

צ.