שני הצדדים הסכימו שתינתן החלטה בבר"ע ללא צורך בדיון לפיכך ניתן פס"ד זה.

מדובר בבר"ע על החלטת רשמת ההוצל"פ שלא לסגור את תיק ההוצל"פ. המבקש טוען כי משהוכח שלא בוצעה מסירה כדין, שכן, המסירה הנטענת בתיק בוצעה לאשת המבקש ואולם היא נפטרה כ- 5 שנים קודם לכן, היה על כב' הרשמת לקבל את בקשתו. טוען המבקש כי בפועל הוא לא קיבל את האזהרה כיון שלא התגורר בכתובת בו היא בוצעה בתקופה בה בוצעה המסירה.

המשיב טוען כי ראשית, הבר"ע הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד. שנית, המבקש ביצע במשך תקופה ארוכה תשלומים לתיק ההוצל"פ לפיכך אף אם היה פגם במסירה, וככל הנראה מדובר בפגם בו מקבלת האזהרה הזדהתה כאשת המבקש על אף שהיא לא היתה אישתו, יש לראות בתשלומים שבוצעו כמסירה שמונעת הגשת בקשה לסגירת התיק. המסירה בוצעה בכתובת היחידה שמסר המבקש ככתובתו. בכל מקרה אין מקום לסגירת התיק אלא לכל היותר להוראה על ביצוע מסירה חדשה.

כב' הרשמת דחתה את טענות המבקש בהחלטה מיום 12/7/16. לאחר בקשה נוספת של המבקש ניתנה ביום 25/7/16 החלטה נוספת של כב' הרשמת שהיפנתה להחלטה מיום 12/7/16. כב' הרשמת התבססה בדחיית בקשת המבקש בעיקר על התשלומים שביצעה המבקש לתיק זה כאשר מדובר במספר תשלומים שבוצעו שיש בהם ללמד על ידיעתו של המבקש על קיום התיק. טענת המבקש כאילו ביצע את התשלומים "בטעות" נטענה ללא ביסוס.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע ביום 22/9/16.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים באתי להחלטה כי יש לדחות את הבר"ע מכמה נימוקים:

ראשית, הבר"ע הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד. אמנם המבקש טען בבר"ע לעניין מועד הגשתה המאוחר לכאורה ואולם לא הגיש בקשה להארכת מועד כפי שהיה צריך לעשות.

שנית , ולגופו של עניין לא מצאתי פגם בהחלטת כב' הרשמת אשר קבעה כי העובדה שהמבקש ביצע תשלומים בתיק יש בה כדי "לכפר" על טענת העדר ההמצאה. על פי הוראות סעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967 הגשת בקשה על ידי חייב לתיק ההוצל"פ יש לראות בה כ"המצאה מלאה" של האזהרה. אם הדברים נכונים לגבי בקשה שהוגשה לתיק נראה לי כי הם נכונים על אחת כמה וכמה כאשר חייב מבצע תשלומים לתיק ההוצל"פ. בנדון דנן החייב- המבקש- ביצע תשלומים בתיק החל מחודש דצמבר 2015 כאשר את הבקשה לסגירת התיק הגיש רק בחודש יוני 2016 לאחר שבוצעו על ידו מס' תשלומים. בכל מקרה אין למבקש טענות לגבי עצם קיומו של החוב אלא רק לגבי המסירה כך שהמבקש ביצע תשלומים לחוב שאף הוא אינו מתכחש לקיומו.

בהתחשב בכל האמור לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת ולפיכך הבר"ע נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ שישולמו מתוך כספי הערובה שהפקיד המבקש. יתרת סכום הערובה תוחזר למבקש אלא אם יש מניעה אחרת לעשות כן.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ז, 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.