ביום 22.9.16 הגישו התובעים תביעתם למתן צו עשה כנגד שלוש הנתבעות, ועמה בקשה למתן צו עשה זמני.

הבקשה למתן סעד זמני נקבעה לדיון ביום 5.10.16.

בבוקר הדיון הודיעו התובעים, כי הם חוזרים בהם מהתביעה ומהבקשה לסעד זמני, ומבקשים שלא לחייב אותם בהוצאות. הדיון בוטל שעה קלה לפני שעת הדיון שנקבעה.

הנתבעת מס' 1 אינה מבקשת הוצאות, והיא אף נתנה הסכמתה לבקשה למחיקת התביעה.

הנתבעות מס' 2 ו-3 עומדות על פסיקת הוצאות. הנתבעת 2 הגישה בקשה לסילוק על הסף, בין היתר בשל חוסר סמכות עניינית, וכן הגיבה לטענות המבקשים. הנתבעת 3 הגישה אף היא תגובה מפורטת לבקשה למתן סעד זמני. לאור אלו מבקשות שתי הנתבעות הללו כי ביהמ"ש יחייב את התובעים בהוצאותיהן. על פי הנטען, ב"כ הנתבעת 3 הייתה בדרכה לביהמ"ש בבוקר הדיון, ואילו הודעת ב"כ התובעים כי התובעים חוזרים בהם מתביעתם נשלחה למשרדיה ביום חג (ראש השנה), כשהמשרד סגור.

יצוין כי הנתבעת 1 לא הגישה תגובה כל שהיא לבקשה למתן סעד זמני.

סבורני, כי בנסיבות המתוארות לא ניתן להיעתר לבקשת התובעים שלא לחייבם בהוצאות.

התובעים יזמו הליך משפטי, לרבות בקשה לסעד זמני, אשר מטבע הדברים נקבעת לדיון בדחיפות, והחליטו לחזור בהם מההליכים שיזמו, לאחר שחלק מהנתבעים כבר נדרשו להוצאות ממשיות לשם הגשת תגובות והיערכות לדיון בבקשה לסעד זמני. על התובעים לשאת, אפוא, בהוצאות שנגרמו בשל ההליך שיזמו.

לצד הדברים האמורים אקח בחשבון, כי התובעים חזרו בהם מתביעתם עוד בטרם התקיים דיון לגופו של עניין, ובטרם הוגשו כתבי הגנה. לפיכך ייפסקו ההוצאות בסכום מתון.

לאור האמור, אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת 2 ולנתבעת 3, לכל אחת מהן, שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

אני מורה על מחיקת התביעה (ומחיקת הבקשה לסעד זמני בכלל זה).

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.