1. פסק דין בתביעה להחייאת החברה המבקשת שהוגשה על יסוד סעיף 369 לפקודת החברות.

אך במאמר מוסגר יוער, שכל עוד לא הוחייתה החברה, אין היא יכולה להיות כלל 'המבקשת', וצודקת המשיבה לחלוטין בהערתה במישור זה, אך אניח לכך.

2. אבן הפינה להליך בטענה שנדרשת החייאת החברה כדי להשלים ברישום העברת מקרקעין שבוצעה כבר אגב פירוק החברה לפני עשרות בשנים.

3. קדמו לפסק דין זה דרישות שונות מצד המשיבה ועובר לשלביו האחרונים של ההליך, מולאו הדרישות ובית המשפט איננו נצרך עוד לעסוק בהן. זאת, מלבד דרישת המשיבה לתשלום אגרות, נושא עליו חלוקים הצדדים ובעניינו, על יסוד ההסכמה הדיונית שהוגשה על-ידי הצדדים ביום 29.1.2017 למתן פסק דין ללא דיון נוסף, יתמקד פסק דין זה.

(היה, וטעות בידי, ונותרו להכרעה שאלות נלוות נוספות, תוגש הבהרת הצדדים, ופסק דין זה ייחשב כפסק דין חלקי עד להכרעה הכוללת הנוספת, ככל שתידרש).

4. הבסיס לבקשה בתקנה 5(א)(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א – 2001, המאפשרת פטור מקום שנועדה ההחייאה לצורך "ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין".

5. כפי שציין בצדק ב"כ המשיבה, מקום שנדרשת החייאת חברה לשם הפקת רווח אישי לבעלי מניותיה, ואין המדובר בפעולה המתחייבת על-פי דין, אין תחולה לתקנת הפטור הנ"ל השווה - ה"פ (מרכז) 55875-11-12 טללי שמחה בע"מ נ' רשם החברות (פסק דינה של כב' הנשיאה גרסטל מיום 30.4.13), וקדמה לפסיקה זו גם פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ה"פ 7084-10-11 חלקה 78 בגוש 6530 בע"מ נ' רשם החברות (סגנית הנשיאה אלשיך מיום 29.1.12).

6. מכאן, שהשאלה שבפניי עתה בנקודה זו של הדיון הינה, האם, בהינתן שנכון לכבד את הצהרת המבקשת, שכל תכלית החייאת החברה הינה השלמת רישום העברת מקרקעין שבוצעה כבר אגב פירוק החברה לפני עשרות שנים, הינה פעולה שיש בה כדי להביא להפקת רווח אישי לבעלי מניותיה. במקביל נדרש להבהיר שהרצון, גם אם הלגיטימי, להביא לגמר הרישום, אינו פעולה המתחייבת בדין, כמשמעותו של ביטוי זה בתקנות.

7. תמונת המצב בנסיבות אלה נוטה למסקנה שאין בכוונת בעלי המבקשת לפעול באמצעותה להפקת רווחים עסקיים ממשיים כלשהם, ועם זאת, אין לומר שלרישום זכויות אין כל משמעות כלכלית, ואם בהעברת מקרקעין, גם אם אגב פירוקה של חברה, גלומה משמעות כלכלית, ולו גם מסוימת, מכאן שגם בהשלמת הרישום גלומה משמעות כלכלית לבעלי מניות המבקשת, ולו במעט. התייחסות ב"כ המבקשת לגמר הרישום כמהלך טכני חסר כל משמעות, לחלוטין אינה מקובלת על בית המשפט, והאמור בסעיף 4 לתשובה לתגובה המזכיר את סעיף 7 לחוק המקרקעין, היא הנותנת: קודם שנרשמו המקרקעין, קשה לומר שהם העברו בכלל, ומכאן קצרה הדרך למסקנה שהפעולה לשמה נתבקשה החייאת החברה, נחוצה ומשמעותית.

8. ייתכן שנוכח פסק הדין בה"פ 7084-10-11 הנ"ל ואף פסיקה נוספת (ראה גם במסגרת ה"פ 55782-11-12 הנ"ל), אף היה מקום לדחות כליל את טענות המבקשת, ועם זאת, בנקודה זו של הדיון, יינתן משקל להצהרת המבקשת שאין המדובר אלא בהשלמת הרישום ביחס לפעולה שבמהותה, בוצעה, או לפחות בוצעה חלקית, באשר לא נסתיים המהלך, כבר לפני שנים רבות. נקודת האיזון, לטעמי, היא בחיוב חלקי, ונותנת הדעת, שחיוב במלוא חוב האגרות בנסיבות העניין, אף היה מביא לתוצאה שאינה מידתית לחובת המבקשת (ולמעשה – לחובת בעלי מניותיה), לאור נסיבות העניין והתמונה הכוללת.

9. סוף דבר, וגם אם בגבול שורת הדין, תישא המבקשת באגרה הנדרשת ממנה מיום 1.1.2016, ובמידת הצורך, בשל האיחור בתשלום בצירוף כל ההפרשים ושאר סכומים שיתווספו על פי דין והנובעים מאיחור בתשלום. בד בבד פוטר אני אותה מהאגרות שהיה עליה לשלם עד התקופה המסתיימת ביום 31.12.2015.

10. לאחר תשלום האגרה כאמור, ניתן בזאת צו להחזרת שם החברה המבקשת לפנקס החברות המתנהל אצל המשיב; לאחר השלמת הפעולה הרשימות בלשכת רישום המקרקעין, תפורק החברה מרצון.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ז, 25 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.