1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, ששתיהן הוגשו בעקבות עסקה שהיתה בין הצדדים למכירת רכב.

הנתבע (להלן: "גיל"), היה בעלים של רכב מסוג פג'ו, והתובע (להלן: "יעקב"), ביקש לרכוש את הרכב.

2. הצדדים חתמו ביום 30.12.15 על זכרון דברים בכתב יד, שמפאת חשיבותו יובא כאן במלואו (השורות וסימני הפיסוק כמו במקור,ה.א.):

זכרון דברים

הנדון: מכירת רכב מסוג פג'ו 407 V6.

המוכר גיל ראובן מתחייב שהרכב לא

משועבד או מעוקל או כל חוב אחר

חל על הרכב. כמו כן מתחייב שאין

לרכב כל תאונה שלדה מתחייב על גיר תקין

המנוע ייבדק על ידי הקונה.

מקבל סכום ע"ס 15,000 ₪ מזומן

יעביר בעלות לאחר בדיקה.

במידה והרכב לא לשביעות רצון

הקונה יוחזר כל הסכום במלואו.

הקונה יעקב קמחי ת.ז. 033809161.

על זכרון הדברים חתומים שני הצדדים.

3. יעקב טוען כי לאחר שרכש את הרכב, התברר שהגיר ברכב אינו תקין. לכן, לטענתו, ביקש לבטל את העסקה. לטענתו, גיל התחייב למסור לו רכב עם גיר תקין, ועל סמך התחייבות זו של גיל הוא ביצע ברכב תיקונים ושיפורים שונים. בסופו של דבר גיל סירב לתקן את הגיר, ולכן ביקש יעקב לבטל את ההסכם. לטענתו, בנסיבות האלה הוא זכאי להשבה הן של הסכומים ששילם לגיל והן של הסכומים שהשקיע ברכב.

יעקב טוען כי על גיל לשלם לו לכן את הסכום של 15,000 ₪, ששילם עבור הרכב, סכום נוסף של 8,300 ₪ בגין השקעות ותיקונים שביצע, לטענתו, ברכב, וסכום של 18,000 ₪, בגין עוגמת נפש שנגרמה לו ואובדן ימי עבודה.

בסך הכל הוגשה לכן תביעתו של יעקב על סכום של 41,300 ₪.

4. גיל מכחיש את טענותיו של יעקב. לטענתו, יעקב הוא שהפר את ההסכם, בכך שלא העביר את הרכב על שמו וגם סירב להחזיר את הרכב, אף שגיל הסכים להחזיר לו את הסכום שקיבל תמורת הרכב. גיל טוען, כי אם לפני שבדק את הרכב ביצע יעקב תיקונים או שיפורים ברכב, הרי שעשה זאת מטעמים השמורים עמו ואין מקום לחייב אותו, את גיל, לשלם ליעקב בגין התיקונים האלה. גיל טוען גם כי התיקונים הנטענים כלל לא הוכחו וגם לא הוכח הסכום שיעקב דורש עבורם.

לכן, טוען גיל, שיש לדחות את התביעה.

5. יחד עם כתב ההגנה הגיש גיל גם כתב תביעה שכנגד.

בכתב התביעה שכנגד טען גיל, שמחיר הרכב אמור היה להיות 20,000 ₪, וכי התשלום ע"ס 15,000 ₪ שנקוב בזכרון הדברים ואשר אותו קיבל, לא היה אלא תשלום על חשבון התמורה. לכן, דורש גיל לחייב את יעקב לשלם לו את יתרת התמורה עבור הרכב בסכום של 5,000 ₪, לחייב את יעקב להעביר את הרכב על שמו, ולחייב את יעקב בפיצוי בסכום של 15,000 ₪.

6. שמעתי בדיון את עדותם של יעקב וגיל. איש מהצדדים לא הביא עדים נוספים.

7. עדותו של יעקב הותירה רושם שלילי מאוד ואינני מאמינה לעדותו כלל.

חוסר האמון בעדותו של יעקב, מקורו לא רק ברושם הבלתי אמצעי, והשלילי, שהותירה עדותו, אלא גם בכך שבעדותו נמצאו סתירות מרובות. כך, למשל, בעוד שיעקב טען שגיל התחמק ממנו בכל פעם שניסה להתקשר אליו (עמ' 5 ש' 11-13), התברר כי בין השניים היו שיחות רבות וארוכות, כפי שעולה מהתמלילים שיעקב עצמו צירף לתצהירו. יעקב עומת עם סתירה זו ותשובתו היתה רחוקה מלהניח את הדעת (עמ' 5 ש' 25-27).

8. הרושם השלילי שהותיר יעקב בעדותו בפניי, מתחזק לנוכח התמלילים שיעקב עצמו צירף. מתמלילים אלה עולה כי יעקב איים על גיל, תוך שהוא מסרב להעביר את הרכב על שמו. (תמליל 10-14-32 בעמ' 3 ש' 16-19, בעמ' 4 ש' 2-3, 21-22 וכן תמליל 10-23-16 בעמ' 1 ש' 19-20, עמ' 2 ש' 19-21 ועמ' 3 ש' 15-17). כחלק מאותם איומים איים יעקב על גיל במילים הבאות "מה אני יעשה עם האוטו הזה? אני עוד שניה נותן אותו למחבל שייכנס איתו בקיר. קח את האוטו שלך" (עמ' 4 ש' 5-7).

9. גם העובדה שיעקב הסתפק בטענות סתמיות, שאותן לא תמך בשום ראיה ממשית, אף שלכאורה לא היה כל קושי להציג ראיות מתאימות, מערערת מאוד את מהימנות גרסתו של יעקב.

כך, למשל, יעקב לא הציג שום ראיה להוכחת טענתו לפיה בדק את הרכב, וגם לא הציג ראיות לכך שביצע תיקונים של ליקויים ברכב (ס' 16 לתצהיר). יעקב גם לא הציג ראיה להוכיח ששילם בגין התיקונים סך של 8,300 ₪, כפי שטען בס' 17 לתצהירו.

מחדל זה, שבאי הצגת ראיות, פועל לחובתו של יעקב וההלכות בעניין זה ידועות.

10. יעקב טען כי הוא זכאי היה בכל עת לבטל את ההסכם. אני דוחה טענה זו. אכן, מזכרון הדברים עולה כי עמדה ליעקב הזכות לבטל את ההסכם אם הרכב לא יהיה לשביעות רצונו, ואולם אין לומר כי זכות זו אינה מוגבלת כלל בזמן.

11. אמנם, בהסכם עצמו לא נקבו הצדדים במועד לעניין הזה, ואולם בהתאם לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה".

בנסיבות, "זמן סביר", משמעו שהיה על יעקב לבדוק את הרכב לכל המאוחר ימים ספורים לאחר שקיבל אותו לידיו. אם לאחר בדיקה כזו לא היה מעוניין ברכב, היה עליו להחזיר אותו לידיו של גיל, שמצידו צריך היה להחזיר ליעקב את הכסף שקיבל.

יעקב לא הוכיח כי כך פעל. למעשה, יעקב כלל לא הוכיח שלקח את הרכב לבדיקה.

12. בעדותו, טען יעקב כי ביצע בדיקות יומיים לאחר שקיבל את הרכב (עמ' 4 ש' 21). כשהתבקש להציג ראיה לאותן בדיקות, הפנה למסמכים שצורפו לתצהירו, מסמכים שנכתבו בכתב יד על גבי דפים של מוסך אביב.

13. גם אם אתעלם מכך שלא הובא איש ממוסך אביב להעיד על תוכן המסמכים האלה, ומכך שספק אם בנסיבות האלה הם יכולים להוות ראיה לתוכנם, לא עולה מהמסמכים האלה כי מדובר בבדיקת תקינות לרכב, על פי המשמעות המקובלת של מונח זה בהקשר של עסקאות למכירת רכב.

מעבר לכך, הרשימה, שכתובה בכתב יד באותם מסמכים, כלל אינה רשימה של ליקויים, אלא היא רשימה ובה עלויות של החלפת צלחות, החלפת שמנים, פילטרים וכיו"ב.

14. אם לא די בכך, אין באותה רשימה זכר לליקויים שעליהם מבסס יעקב את תביעתו, היינו ליקויים בגיר של הרכב.

בהקשר זה אציין, כי טענותיו של ב"כ התובע בסיכומיו, לפיהן במוסך אביב נאמר ליעקב כי כדי לאתר את התקלה בגיר צריך ללכת למכון גירים (עמ' 19 ש' 18-19, 26), אין להן שום בסיס בחומר הראיות כפי שהוצג לי. התובע לא טען בעדותו טענה כזאת, בתמליל לא עולה טענה כזאת ובמסמך של מוסך אביב לא עולים דברים כאלה. למעלה מן הצורך אציין כי אף אם היה בסיס לטענה זו, ניתן היה לצפות שהתובע אכן ייפנה למכון גירים ויציג ממנו ראיה לליקוי שהוא טוען לו כיום. גם דבר זה לא נעשה.

15. מכל האמור עולה כי אף שלפי זכרון הדברים התובע זכאי היה לבטל את ההסכם, באופן שהוא יחזיר לגיל יחזיר את הרכב וכספו יוחזר לו, זכות זו עמדה לתובע רק למשך פרק זמן סביר. יעקב לא הוכיח מתי פנה לגיל בבקשה לבטל את העיסקה. מהתמליל שצירף יעקב עולה כי מדובר בחודשים לאחר שהרכב כבר היה בידיו של יעקב.

אני דוחה את טענתו של יעקב, כאילו הוא זכאי לבטל את ההסכם ללא כל מגבלת זמן, חודשים ארוכים לאחר שקיבל את הרכב לידיו, וכי הוא זכאי לקבל כספים שהשקיע על דעת עצמו לשיפור חזותו החיצונית של הרכב. טענות אלה של יעקב, מלבד היותן בסתירה לסעיף 41 לחוק החוזים, הן גם חסרות תום לב, ואינן עולות בקנה אחד עם הדרישה שבס' 39 לחוק.

16. אני דוחה איפוא את תביעתו של יעקב.

17. אשר לתביעה שכנגד שהגיש גיל –

עדותו של גיל הותירה רושם מהימן מאוד, ואני מאמינה לעדותו, לפיה הוא היה מוכן להחזיר ליעקב את הסכום שקיבל עבור הרכב, בתנאי שהרכב יחזור לידיו, אלא שיעקב סירב להחזיר את הרכב, וגם סירב להעביר בעלות ברכב.

18. עדותו של גיל, לפיה כשהבין שיעקב אינו מעוניין להחזיר את הרכב, הוא דרש שיעקב יעביר על שמו את הבעלות ברכב, הותירה רושם מהימן מאוד. היא גם נתמכת בתמלילים שיעקב עצמו הגיש, שבהם חוזר גיל שוב ושוב על בקשתו לפיה יעקב יעביר את הבעלות ברכב (ראה למשל תמליל 13-10-15 בעמ' 8 ש' 18 ואילך, עמ' 9 ש' 6-8, עמ' 13 ש' 12-15).

19. לאורך התמליל שב גיל ואומר כי הוא מסכים לביטול העסקה, באופן שהרכב יוחזר לו והוא מצידו יחזיר את הכסף ליעקב, אלא שיעקב דורש סכומים נוספים.

20. גיל שב ומציין בשיחותיו שם יעקב, שיחות שכאמור הוגשו לביהמ"ש על ידי יעקב עצמו, כי אמר ליעקב מראש שייקח את הרכב לבדיקה (שם בעמ' 5 ש' 21), וכי מעולם לא הסכים שיעקב יבצע תיקונים ו/או שיפורים ברכב כל עוד הבעלות ברכב אינה עוברת לשמו של יעקב (שם בעמ' 6 ש' 20-21).

21. מאחר שיעקב סירב להשיב את הרכב לידיו של גיל, אני קובעת כי טענותיו של יעקב, כאילו ביקש לבטל את ההסכם, נטענו רק מן השפה ולחוץ. גיל זכאי, איפוא, לאכוף את ההסכם, באופן שהבעלות ברכב תירשם על שמו של יעקב. לפיכך, ניתן בזה צו הצהרתי שלפיו הרכב מסוג פג'ו שמספרו 5398614 שנת ייצור 2006, אינו בבעלותו של גיל אלא שהוא בבעלותו של יעקב החל מיום 30.12.15.

22. אשר לתמורת הרכב, לא עלה בידיו של גיל להוכיח כי תמורת הרכב סוכמה מראש לסכום של 20,000 ₪, ולא לסכום של 15,000 ₪ כפי שנכתב בזכרון הדברים. לכן, אני דוחה את דרישתו של גיל, לחייב את יעקב לשלם לו 5,000 ₪ נוספים בתמורה לרכב.

23. יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין, זכאי גיל לפיצוי מיעקב, בגין ההפרה שהפר יעקב את ההסכם, בכך שלא העביר את הרכב על שמו כפי שהתחייב לעשות בהסכם.

שוכנעתי, כי נגרם לגיל נזק, בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהתנהלותו של יעקב, ואני מחייבת לכן את יעקב לשלם לגיל פיצוי בסכום של 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הזו.

24. התוצאה היא לכן כדלקמן:

א. התביעה העיקרית נדחית.

ב. התביעה שכנגד מתקבלת כמפורט בסעיפים 21,23 לעיל.

ג. אני מחייבת את יעקב לשאת בהוצאותיו של גיל, בגין התביעה והתביעה שכנגד (אגרות ומסירות בכפוף להצגת חשבונית), ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לגיל בסכום של 5,850 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.