1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' איילת הוך-טל) מיום 26/6/16 בת"א 27077-10-13, אשר קיבל בחלקה את תביעתה הכספית של המשיבה נגד המערערת, וחייב את המערערת לשלם למשיבה 133,912 ₪ בצירוף מע"מ כדין, והוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין, בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין (להלן: פסק הדין).

העובדות הצריכות לענייננו

2. א. המערערת, עמותה המפעילה מכללה אקדמית בחיפה, התקשרה עם החברה הקבלנית ג.ס.ט. הנדסה בע"מ (להלן: גסט), לצורך בניית מבנה בן ארבע קומות לשימושה, בהסכם קבלנות פאושלי (להלן: הפרויקט וההסכם, בהתאמה). גסט, אשר העסיקה קבלני משנה רבים, התקשרה עם המשיבה, כדי שהאחרונה תבצע עבודות מיזוג אוויר בפרויקט בהתאם לתכנון של יועץ מיזוג אוויר אשר נשכר על ידי המערערת, מר שי נהרי (להלן: העבודות ושי, בהתאמה).

ב. המשיבה, אשר ביצעה את העבודות, טענה כי שכרה תמורתן לא שולם במלואו, והגישה תביעה כספית נגד המערערת ונגד גסט, בגין הסכומים אשר לטענתה לא שולמו לה עבור עבודות שביצעה. בהמשך ביקשה למחוק את התביעה נגד גסט, בטענה כי לא הצליחה לבצע לה מסירה כדין של כתב התביעה, וגסט אינה פעילה עוד.

ג. המערערת טענה כי אין יריבות בינה לבין המשיבה בהיעדר קשר חוזי ביניהן, וכי התביעה הוגשה נגדה רק עקב חוסר היכולת של המשיבה להפרע מגסט, שהיא בעל הדין הבלעדי הראוי לבירור. עוד טענה המערערת כי גסט לא השלימה התחייבויותיה כלפי המערערת, וחובה למערערת עולה באופן משמעותי על סכום התביעה, אשר אף לא הוכח לשיטתה.

ד. המשיבה, אשר העמידה את תביעתה על סך של 267,280 ₪, טענה כי היקף העבודות שביצעה בסופו של יום לדרישתה של המערערת היה גדול מההיקף של העבודות להן נדרשה מלכתחילה, וכי המערערת התחייבה לשלם את ההפרשים, אותם פירטה בטיעוניה. עוד טענה כי ההסכם בין המערערת לבין גסט לא כלל את העבודות הנוספות שביצעה עבור המערערת לדרישתה, וכי היא זכאית לסכום הנתבע מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

המשיבה הבהירה כי לא תבעה את מלוא התמורה בגין העבודות שביצעה, על אף שמרבית השיקים שנמסרו לה על ידי גסט לא נפרעו, אלא את התוספת אותה פירטה בטיעוניה, על יסוד התחייבותה של המערערת לשלם עבור העבודות הנוספות שדרשה, כגון החלפה של יחידת העיבוי ליחידה בתפוקה גבוהה יותר ועוד.

3. המשיבה העידה את מנכ"ל החברה, צביקה בר-גל (להלן: צביקה), את ראובן שגיא, אשר ניהל את העבודות מטעמה (להלן: ראובן), ואת שי. המערערת העידה את מרכז הפרויקטים אצלה, מיכאל פריד (להלן: מיכאל), וכן את מנהל הפרויקט מטעם משרדו של המפקח, ירון הופל (להלן: ירון).

4. פסק דינו של בית משפט קמא

א. בית משפט קמא בחן את ראיותיהם של הצדדים על רקע טיעוניהם, דחה חלק מטיעוניה של המשיבה, אך קיבל את חלקן לגבי יחידת העיבוי שהוחלפה על פי דרישה מאוחרת של המערערת, וחייב את המערערת לשלם למשיבה סכום כמפורט בסעיף 1 דלעיל.

ב. בית משפט קמא, אשר בחן את מכלול הראיות, לרבות המסמכים שהוצגו לו, והתרשם מהעדים באופן בלתי אמצעי, לא קיבל את גרסת המערערת כי שילמה לגסט את מלוא התמורה בגין העבודות שבוצעו, לרבות העבודות הנוספות, וקבע כי המשיבה זכאית לסכום נוסף מעבר לסכום הנקוב בהסכם הפאושלי, המתייחס לעבודות שהוסכמו על ידי הצדדים באותו שלב. זאת, בין השאר, בשל משקל נמוך שייחס לעדותו של מיכאל - אשר העיד כי גסט קיבלה את מלוא התמורה עבור העבודות שביצעה המשיבה - לגביה קבע, בין השאר, כי היא עדות כבושה אשר לא נתמכה בכל מסמך בכתב, על אף שלא היה למערערת כל קושי להביא ראיה בכתב על התשלום לגסט.

משכך, דחה את טענותיה בדבר היעדר יריבות, וקיבל את גרסת המשיבה, כי התמורה בגין התוספות אותן ביקשה המערערת בפרויקט לא שולמה לה, על אף שהמערערת התחייבה לשלמן.

ג. אשר לגובה התמורה המגיעה למשיבה, בית המשפט בחן את העדויות והמסמכים שהוצגו על ידי הצדדים, והסתמך בין השאר על עדותו של שי, בו ראה איש מקצוע האמון על הפן המקצועי של הפרויקט, בלקחו בחשבון כי הוא שימש מפקח מטעם המערערת. יחד עם זאת, לא קיבל את מלוא טיעוניה של המשיבה בעניינים אחרים, כגון כספים המגיעים לה בשל החלפת מערכות מתוצרת אחת לאחרת, או בשל ביצוע שינויים בעבודות על תעלות המיזוג, משקבע כי לא הוכחו, וחייב את המערערת בהפרש הסכום בגין ההחלפה של יחידת העיבוי ליחידה בתפוקה גבוהה יותר, אותה דרשה.

נוכח התוצאה אליה הגיע, חיובה של המערערת בסך של 133,912 ₪ בצירוף מע"מ מתוך הסכום שנתבע, חייבה את המערערת בהוצאות כאמור - 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המערערת מיאנה להשלים עם פסק הדין, ועל כך הערעור שבפניי.

5. טיעוני המערערת

המערערת טענה כנגד הקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא.

א. לטענתה, בית משפט קמא התעלם מכך שנטל השכנוע מוטל על המשיבה כתובעת, ומכך שהתובעת לא המציאה ראיות בכתב להוכחת טענותיה, כי לא שולמה לה מלוא התמורה בגין העבודות שביצעה, בעוד שייחס לחובת המערערת את העובדה כי לא תמכה גרסתו של מיכאל, לפיה שילמה את מלוא התמורה לגסט, בכתובים.

ב. עוד טענה המערערת כי המשיבה לא עשתה "מאמץ אמיתי" להמציא את כתב התביעה כדין לגסט, וכי קביעתו של בית משפט קמא כי גסט אינה פעילה סותרת ראיות ורשומות שהובאו בפניו.

ג. עוד נטען כי בית משפט קמא טעה משדחה את הטענה בדבר היעדר היריבות בין המערערת לבין המשיבה, וחייב את המערערת לשלם למשיבה כספים מכוח עשיית עושר ולא במשפט, שעה שהמשיבה לא עמדה בנטל הנדרש להוכיח תביעה בגין עילה זו.

ד. המערערת אף הפנתה בערעורה לראיות שונות בתיק, וטענה כנגד אופן ניתוחן על ידי בית משפט קמא.

ה. כן הלינה המערערת על גובה ההוצאות שנפסקו נגדה, בטענה שבית המשפט קיבל את התביעה חלקית בלבד, ולא היה מקום לחייבה בהוצאות בסכום שנפסק.

6. טיעוני המשיבה

המשיבה עתרה להותיר את פסק הדין על כנו, ודחתה את כל טיעוניה של המערערת.

א. המשיבה טענה כי מדובר בקביעות שבעובדה, וכי אין מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בנדון.

ב. המשיבה הדגישה כי לא תבעה מהמערערת תשלום בגין ההסכם המקורי בינה לבין גסט, אף שלמעשה לא קיבלה את התשלום המגיע לה מגסט, וצמצמה את תביעתה לעבודות הנוספות שבוצעו על פי הדרישה המאוחרת של המערערת.

ג. היא הפנתה לראיות המערערת, המלמדות אף כי גסט אכן לא היתה פעילה במועד התביעה, ואין מקום לטיעונה בערעור בסוגיה זו.

ד. עוד הדגישה המשיבה כי המערערת לא הראתה כי עמדה בתשלום מלוא התמורה החוזית לגסט, וביקשה לדחות את טענתה כי לא הייתה עליה חובה להביא ראיות בסוגיה זו.

ה. המשיבה ביקשה לדחות גם את טיעוני המערערת בקשר להוצאות, וטענה כי מדובר בעניין בו אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב.

דיון

7. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, אני רואה לדחות את הערעור.

א. בפתח הדברים יודגש כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת - אשר ביססה הכרעתה על התרשמותה ממהימנות העדים שבפניה - למעט במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות כזו, ואין זה אחד מאותם מקרים. (ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' בוקריץ (22/3/05), מפי כב' הש' ארבל; ע"א 10854/07 פיקהולץ נ' SOHACHESKI ואח' (17/3/10), מפי כב' הש' דנציגר, ועוד).

מדובר בערעור שחלקו הגדול מבוסס על ממצאים עובדתיים, לאחר שבית המשפט קיבל את עדויותיה של המשיבה בסוגיות שונות כמהימנות, על יסוד מסמכים שהוגשו, והיעדרם של מסמכים מהותיים התומכים בטענות המערערת, ומאידך גיסא דחתה את חלקן בגין העדר הוכחה ברמה הנדרשת.

ב. אינני רואה לקבל את טיעוני המערערת ביחס לכמות הראיות הנדרשת לצורך קבלת גרסתה של המשיבה בדבר סכומים שלא שולמו לה. אכן, נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, אך הנטל להבאת הראיות עשוי לעבור מצד לצד, שעה שמדובר בראיות המצויות בחזקתו של צד, וחזקה עליו שאם בחר שלא להביאן בפני בית המשפט, היו אלה פועלות לחובתו. (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה בנק (4) 641, 655 (1991), מפי כב' הש' גולדברג; ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס אוראסיו ח'ורי ז"ל ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל (4/4/12), מפי כב' הש' מלצר).

יפים לענייננו דבריו של כב' הש' זילברטל ברע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ואח' (5/5/13):

9. ... ראוי להקדים מילים אחדות לעניין הטרמינולוגיה הצריכה לענייננו. המושגים "נטל השכנוע", "נטל הראיה" ו-"נטל ההוכחה", בהם נעשה שימוש תדיר, משמשים פעמים רבות בערבוביה לתיאור שני מושגים יסודיים. המושג האחד הוא "נטל השכנוע"...והוא החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט. במשפט האזרחי, כידוע, החובה המוטלת על בעל הדין היא להוכיח את טענותיו במאזן הסתברויות. ... נטל השכנוע הוא אפוא "החובה העיקרית במשפט" (ע"א 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד 504, 522 (1950)...ועל פי רוב הוא קבוע ואינו עובר משכמו של בעל דין לשכם יריבו (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 36 (2006)...השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי (שם, פסקה 13), ואי-עמידה בנטל פירושה דחיית טענותיו של מי שהנטל מוטל עליו (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897 (2003)). יודגש, כי נטל השכנוע איננו אחד במשפט. אמנם, נהוג לומר כי נטל השכנוע במשפט האזרחי מוטל על התובע, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". אלא שכאמור, השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי, ועל כן בעניינים מסוימים במשפט, יתכן שנטל השכנוע ירבוץ, לצורך אותו עניין, על כתפיו של הנתבע, הגם שנטל השכנוע להוכחת טענות התביעה ממשיך לרבוץ על כתפיו של הטוען להן, הוא התובע. ...

המושג השני הוא "נטל הבאת הראיות", והוא מתאר את החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע ...זהו נטל דיוני, המוטל על בעל הדין להביא ראיות כדי לעמוד בנטל השכנוע – אם נטל זה מוטל עליו- או כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות שהביא יריבו- אם נטל השכנוע מוטל על זה האחרון ... נטל הבאת הראיות אמנם מוטל בתחילה על מי שנושא בנטל השכנוע, אך הוא עשוי לעבור מבעל דין אחד לאחר במהלך המשפט ...כך, כאשר הצד שנשא בנטל הבאת הראיות הביא די ראיות כדי להוכיח את טענתו, עובר נטל זה, הנטל להביא ראיות, אל בעל הדין השני, כדי שזה יביא ראיות מצידו במטרה להוכיח את טענתו ולהפריך את טענתו של הראשון (ראו ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 82-81 (2001))".

8. כדי לסבר את האוזן, יובא מדגם מייצג מגרסאותיה של המערערת, העומדות בניגוד לטיעוניה בבית משפט קמא ובערעור:

א. המערערת חזרה וטענה כי בניגוד לקביעות בפסק הדין, המשיבה לא הוכיחה כי גסט התפרקה או כי הקבלן הראשי פשט רגל, ואין כל הסבר לכך שהתביעה נגד גסט נמחקה. עוד טענה כי היה על המשיבה להעיד את מנכ"ל גסט, וכי הוא לא עזב את הארץ.

דא עקא שירון, מנהל הפרויקט מטעם משרדו של המפקח, אשר העיד מטעם המערערת, אמר יותר מפעם אחת כי "הקבלן הראשי גסט פשט רגל בשלבים הסופיים... הבניין נשאר עם הערות וליקויים...", אם כי אישר שהתקבל טופס 4 לבניין, וכי "הייתה מסירה מסודרת של מיזוג האוויר". (עמ' 23 לפרוט', ש' 27-32). יתר על כן, משנשאל אם גסט הגיש חשבון סופי, השיב בחיוב, אם כי העיד "אני חושב שכן, זה לא היה רלוונטי כי הקבלן נעלם". (עמ' 24, ש' 1-4).

ועוד, מיכאל עצמו (מרכז הפרויקטים של המערערת), הצהיר כי ככל הידוע לו, גסט חדלה מפעילותה ומנהלה ג'ורג' עזב ככל הנראה את הארץ, "כך שכרגע אין לנו כלל כתובת לפנות אליה". (סעיף 8 לתצהירו).

ב. צביקה, מנהל המשיבה הצהיר והעיד כי מתוך פרויקט של כ-1,100,000 ₪ שולמה לו מחצית בלבד, מפני שגסט שילמה לו 700,000 ₪, ושיקים בסך 500,000 ₪ חזרו. עוד מסר כי ג'ורג' (ג'ורג' טורעני, מנהלה של גסט - סעיף 104-105 לסיכומי המערערת) אמר לו בזמנו, לכל אורך התקופה "לפני שהוא נעלם" כי לא קיבל את הכסף מהמערערת, על אף שהבניין נמסר לה בצורה מסודרת. לדבריו, הוא לא תבע מהמערערת את הסכום המגיע לו מגסט, אלא רק את הדברים החריגים, ואף ציין שהוא תמה מדוע המערערת לא הציגה כרטסת עבודה, לא זימנה למתן עדות את "מוטי מהפיקוח... ורוני דיגמל, מנהל מערכות מכאניות של וקסמן...". (אין חולק כי מוטי עטיה היה המפקח מטעם המערערת – ד"ס; עמ' 18 לפרוט' בבית משפט קמא (להלן: לפרוט'), ש' 3-18). בתגובה לדברים אלה, הודיע ב"כ המערערת כי הוא מתנגד לשינוי חזית, אך לא התנגד לעדות השמועה, ומשכך היא קבילה.

משנשאל מיכאל - אשר העיד כי שילם לגסט את מלוא התמורה המגיעה לה - מה הסכום אותו שילם לה על פי ההסכם הפאושלי, השיב "אני לא מחביא שום דבר, אנחנו שילמנו לקבלן את כל הסכום שהיה צריך לקבל. יומיים לפני שעזב את הארץ הוא קיבל שיק". משנשאל "כמה היה הטוטאל שלו?", השיב "אני לא זוכר. אני פשוט מנהל פרויקט אחר ואני לא נדרשתי להביא את הנתונים האלה. גסט קיבל את מלוא התמורה עבור הדברים האלה". (עמ' 27, ש' 24-31). הוא העיד כי גסט קיבלה מראש ביום חתימת ההסכם עמה 80% מהתמורה, באופן שהכסף הופקד בנאמנות בבנק, וכן תשלומים על חריגים "ובסיום הפרויקט הוא גם קיבל מאתנו לאחר חשבון סופי". משהלין מיכאל על עבודות שונות שבוצעו בפרויקט, ונשאל אם הגיש תביעה נגד גסט, השיב "חבל לי לבזבז כסף על משהו אבוד מראש", ואף לא ידע למסור אם המערערת חילטה ערבויות בנקאיות, והשיב "אני לא יודע להגיד כי זה צד של מנהל הכספים של המכללה". (עמ' 27 לפרוט', ש' 32-עמ' 28, ש' 7).

ג. לא בכדי העדיף בית משפט קמא את גרסתה של המשיבה בדבר הסכומים שלא שולמו לה וכן בדבר מצבה של גסט, אשר לא ניתן למסור לה את התביעה, והמנכ"ל שלה עזב את הארץ ונעלם, כאשר לא ניתן שלא להתרשם גם מקריאת הפרוטוקול (גם מבלי להתרשם מהעדים עצמם), כי המערערת בחרה לא להעיד עדים שהיו מצויים בפן הכספי של ההתקשרות בין הצדדים, ולמסור פרטים על הסכום ששולם לגסט. כאמור, מדברי ירון ומדבריו של מיכאל עולה בבירור כי מדובר בקבלן שפשט את הרגל ונעלם, וכי הגשת תביעה נגדו היא בזבוז כסף. דהיינו, המערערת התעלמה מהעובדה כי מחובתה להביא ראיות בדבר עובדות המצויות בידיעתה הבלעדית, והיא חדלה מכך.

בניגוד לדבריו של מיכאל בבית משפט קמא, כי התמורה שולמה למנכ"ל גסט בשיק יומיים לפני שעזב את הארץ, בדיון בערעור טענה המערערת לגבי אופן התשלום לגסט כדלקמן: "מערך ההתחשבנות - זה לא שהזמנתי יחידה ועל זה שילמתי בשיק נפרד. אין שיק, זה לא עובד ככה. יש התחשבנות גדולה מאוד בפרויקט של כמה מיליונים, עם הרבה סעיפים, הרבה תתי-סעיפים, זה חוזה פאושלי". (עמ' 1 לפרוט' הערעור).

ד. גם בבחירתו של בית משפט קמא להסתמך בפסק דינו על גרסתו של שי, אשר תכנן את מערכת מיזוג האוויר וקיבל את שכרו מטעם המערערת, בדבר סדר הגודל של הכספים המגיעים בגין התוספות שנדרשו על ידי המערערת, לא נפל פגם, ומדובר בממצא עובדתי שבית המשפט שלערעור לא יתערב בו.

לא נעלם מעיני כי במהלך הדיון טענה המערערת טענות כנגד המפקח מטעמה, אך הדברים לא באו לידי ביטוי בראיות שהובאו בפניו של בית המשפט.

ה. משהוכיחה המשיבה כי ביצעה עבודות נוספות על אלה שהוסכמו במקורן על פי ההסכם הפאושלי, ואף את תמורתן, וטענה באמצעות עדים שגרסתם התקבלה על ידי בית המשפט, כי תמורת העבודות הנוספות שביצוען הוכח לא שולמה, אין למערערת על מה להלין, משבחרה להשאיר את סוגיית התשלום מעורפלת לחלוטין, כאשר היא מודה כי הקבלן הראשי פשט את הרגל ונעלם לפני סיום העבודות. גרסתו זו של ירון, ביחד עם המנעותה של המערערת מלהביא ראיה כלשהי בדבר הסכום ששולם לגסט, מחזקת את טענת המשיבה כי המערערת לא עמדה בנטל הבאת הראיות מטעמה להוכיח כי שילמה את מלוא התמורה בגין העבודות לגסט, הקבלן הראשי, אשר נעלם.

נוכח גרסתה המעורפלת של המערערת, אשר בחרה שלא להביא ולו ראיה אחת בדבר הסכומים ששולמו לגסט, לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא בסוגיה זו.

9. אשר לטענת המערערת כי המשיבה לא הוכיחה קיומה של עשיית עושר ולא במשפט, מפני שלא הוכח כי עבודות מיזוג האוויר בוצעו לאחר שההסכם בין המערערת לגסט פקע או בוטל, אף קביעה זו מבוססת על ממצאים עובדתיים. משקיבל בית משפט קמא את גרסת המשיבה כי העבודות הנוספות בוצעו לאחר חתימת ההסכמים בין המערערת לגסט ובין גסט למשיבה, והצדדים שינו בהתנהגות את ההסכמות ביניהם לגבי עבודות המיזוג, כעולה מהתכתובת הישירה בין מוטי עטיה (המפקח מטעם המערערת) לבין צביקה בחודש יולי 12' ותכתובות נוספות (אם כי הוכח שהמערערת פנתה גם לגסט בנדון), ואילו המערערת לא הוכיחה כי שילמה עבור התוספת לגסט, אשר לדברי ירון עצמו הייתה חדלת פרעון בשלבים הסופיים של ביצוע העבודות, לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר חייב את המערערת - אשר קיבלה מהמשיבה עבודות מעבר להסכם המקורי - לשלם את תמורת העבודות הנוספות ישירות למשיבה. (ראו רע"א 3420/04 פרנץ חברה לבניין ולנכסים בע"מ נ' ונטורה הנרי אלומיניום לבניין בע"מ (25/5/05), מפי כב' הש' פרוקצ'יה; ע"א (חי') 3182/06 בית הורים בע"מ נ' גלעדי, מפי כב' הש' ברלינר, עמית וסוקול; א' זמיר, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, עמ' 199-207).

10. אשר לטענה בדבר סיכון של המערערת לחיוב בתשלום כפול, מדובר בטענה שנטענה בעלמא ללא כל ראיה לתמיכה בה.

11. גם דינה של טענת המערערת כי ההוצאות בהן חויבה היו גבוהות מהראוי להדחות. מדובר בהוצאות בתחום הסביר נוכח הסכום שנפסק למשיבה, ובית המשפט שלערעור לא יתערב בהן.

12. הערעור נדחה אפוא.

המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תעביר את העירבון למשיבה באמצעות בא כוחה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016.