לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 25.9.2016 בערר (ת"א 3170-16) בו נדחתה בקשת המבקש לצו ארעי במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה מכוח סעיף 32 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות") (נספח "ע/1" לבקשה; נספח "3" לתגובת המשיבה).

העובדות בתמצית

1. המבקש, נתין אריתריאה, נכנס לישראל בשנת 2008.
2. אציין כי המבקש צירף מכתב מיום 21.1.2001 ניתן למבקש אישור מטעם נציבות האו"ם לפליטים בו נכתב כי הוא פנה לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל וכי הוא יזומן לראיון (נספח "ע/10" לבקשה) (להלן – "מכתב הנציבות"). עוד נכתב במכתב הנציבות כי ייקבע לו מועד לראיון ועד לקבלת מכתב ההזמנה, מכתב הנציבות מהווה אישור כי הוא נמצא תחת הגנת הנציבות.
3. ביום 16.6.2008 ניתנה למבקש אשרת שהייה בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
4. ביום 2.2.2015 נמסר למבקש שימוע טרם התייצבות במתקן חולות וביום 17.2.2015 נערך השימוע, ובסופו החליט הממונה על הפנייתו למתקן חולות, כשנקבע כי עליו להתייצב במתקן ביום 15.3.2015.

המבקש הגיש ערר כנגד הוראת השהייה שהוצאה לו (1566-15), אשר נמחק ונקבע כי הוראת השהייה תבוטל וכי ייערך לו שימוע נוסף ותנתן החלטה עדכנית בעניינו.

1. ביני לביני, המבקש הגיש ביום 24.2.2015 בקשה פרטנית למקלט מדיני (ובהמשך לכך, ביום 3.3.2015, נערך לו ראיון בבקשת המקלט שהגיש) (נספח "ע/11"-"ע/12" לבקשה).
2. ביום 16.4.2015 נערך למבקש שימוע נוסף, ובסופו החליט הממונה על הפנייתו למתקן חולות (נספח "1" לתגובת המשיבה).
3. ביום 10.8.2016 זומן המבקש לשימוע לצורך קביעת משך שהייתו וביום 14.9.2016 נערך לו שימוע בנוכחות עורך דינו, ובסופו נקבע כי עליו להתייצב במתקן חולות ביום 28.9.2016 וכי הוא ישהה במתקן תשעה חודשים (נספח "2" לתגובת המשיבה; נספח "ע/7"-"ע/9", לבקשה).
4. ביום 22.9.2016 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים וכן בקשה למתן צו ארעי (נספח "ע/16"-"ע/17" לבקשה).

החלטת בית הדין לעררים

1. בית הדין לעררים קבע כי על פניו, סיכויי הערר אינם גבוהים, זאת, משהמבקש עומד בתנאים שקבע המחוקק בחוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שקבע המשיב לצורך זימון מסתננים למרכז השהייה, וטענותיו הינן כלליות באופן המשותף למרבית המסתננים.

עוד קבע בית הדין כי הטענה בדבר בקשת מקלט אשר טרם נבחנה אינה מצדיקה מתן צו, ובפרט כאשר על פניו המשיבה התחשבה בה תוך קציבת תקופת השהייה לתשעה חודשים. במקרה דנן, ציין בית הדין כי בקשת המקלט של המבקש הוגשה מספר ימים לאחר התחייבות המשיבה בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.8.2015) (להלן – "בג"ץ דסטה"), וכי אין מניעה כי טענות המבקש ייבחנו במסגרת הערר, ובמידת הצורף תקוצר התקופה עוד.

באשר לטענה בדבר עבודת המבקש בעסק שמנהל אזרח ישראלי, ציין בית הדין כי לא צורף אישור העסקה כדין, וכי האזרח הישראלי לא צורף כצד לערר, וממילא לא הצביע על זכות להמשיך ולהעסיק את המבקש, כשהנזק בסיטואציה כזו הוא בעיקר למעסיק ולא למבקש.

עוד קבע בית הדין כי לא הוכח כי השהיית ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים עלולה לגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ולא הוברר כי אי מתן הצו יסכל את בירור הערר, ובנסיבות אלה, קבע בית הדין כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיבה.

סופו של דבר, הבקשה למתן צו ארעי נדחתה, ונקבע כי המבקש יתייצב במתקן חולות במועד שנקבע לו.

1. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור וכן בקשה לצו ארעי, ובהחלטתי מיום 27.9.2016 קבעתי כי עד להחלטה אחרת ניתן צו ארעי לפיו המבקש לא יתייצב במתקן חולות, כאשר לא מצאתי לנכון להורות על חידוש אשרתו הזמנית במסגרת הצו הארעי.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, הוא מבקש מקלט מאריתריאה אשר בקשתו לא הוכרעה עד היום (המבקש הגיש בקשה אחת בשנת 2008 ובקשה נוספת בשנת 2015), ועל כן יש לקבל את עררו. המבקש טוען כי טענתו למקלט הינה טענה חזקה לאור נסיבות חייו, וכי בחינה עניינית של הבקשה הייתה מובילה להכרה בו כפליט ולא ניתן היה לזמנו למתקן חולות. לטענת המבקש, אי בירור בקשתו מהווה מחדל פסול אשר צריך להיזקף לחובת המשיבה ולהוביל לביטול זימונו למתקן חולות.

עוד טוען המבקש כי הוא הופלה עת שאשרתו לא חודשה; כי העובדה שהוא מועסק מזה זמן רב, איננו מתגורר ב"מרכזי הערים", ושליחתו למתקן תגרום לו ולמעסיקו נזק מצדיקים את אי שליחתו למתקן חולות (נספחים "ע/13"-"ע/15" לבקשה).

בנוסף, המבקש טוען כי לא ניתנה לו האפשרות לטעון לעצם הוצאת הוראת השהייה בעניינו, מאחר והשימוע השני שנערך לו היה אך לעניין קציבת תקופת השהייה.

1. לטענת המשיבה, המבקש לא הוכיח קיומו של נזק חמור שאינו בר תיקון שיש בו כדי להצדיק את מתן הצו הארעי ואין מניעה כי הבקשה למתן צו ביניים (כמו גם הערר גופו) תוכרע לאחר התייצבותו של המבקש במתקן חולות, בייחוד נוכח קביעת בית הדין בהחלטתו ביחס לסיכויי הערר.

המשיבה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בית הדין, המתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו. עוד טוענת המשיבה כי סיכויי הבקשה קלושים שכן המבקש עומד בקריטריונים הקבועים בחוק למניעת הסתננות וכי מרבית טענותיו הן כלליות ואינן מקימות עילה להתערב בשיקול דעתו בית הדין לעררים שכן לא נפל בהחלטה כל פגם, בין היתר בשים לב לבג"ץ דסטה.

באשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק חמור שאינו בר ביטול, וכי לא ניתן לקבל את הטענה כי עצם ההתייצבות כשלעצמה מסבה נזק כזה. לטענת המשיבה, טענות המבקש משותפות לכל המבקשים וקבלתן תעכב את יישום החוק למניעת הסתננות ותפגע באינטרס הציבורי.

עוד טוענת המשיבה כי נפל שיהוי בהגשת העתירה (שכן המבקש הגיש את עררו לבית הדין רק ימים ספורים לאחר שניתנה לו הוראת השהייה), למרות שהיה מיוצג.

באשר לבקשת המקלט שהגיש המבקש, טוענת המשיבה כי אין בה כדי למנוע את התייצבותו במתקן חולות, וזאת בהתאם לנהלי המשיבה, וכי אם יוכר כפליט יקבל את מלוא הזכויות הנלוות למעמד זה. המשיבה דוחה את טענת המבקש לפיה הגיש בקשה למקלט בשנת 2008, שכן המסמך שצורף על-ידי המבקש מהווה אישור על רישום מטעם נציבות האו"ם לפליטים ולא בקשה סדורה למקלט וכי בקשת המקלט הוגשה על-ידו רק ביום 24.2.2015.

באשר לעבודתו של המבקש ומקום מגוריו, משום שאין לכך רלוונטיות למתן הצו שכן עבודה אינה מונעת הפנייה למתקן חולות.

1. המבקש הגיב לתגובת המשיבה וטען (נוסף על הטענות שנטענו על-ידו בבקשה), כי ברקע העובדתי השמיטה המשיבה, בחוסר תום לב, את העובדה שכבר ביום 1.1.2008 פנה לאו"ם בבקשה לקבלת מקלט מדיני ובניגוד לנטען בתגובת המדינה, הוא הגיש בקשה נוספת ביחידת הטיפול במבקשי מקלט לאחר שהבין כי בקשתו לא נבדקה עד אותה העת.

המבקש מוסיף וטוען כי על המשיבה להפעיל שיקול דעת פרטני, וכי אין להפלות אותו ביחס ליוצאי חבל דרפור אשר אינם מזומנים למתקן חולות משום שהגישו בקשות למקלט לפני שנים רבות אשר טרם הוכרעו.

עוד טוען המבקש כי אילו בקשתו הייתה נידונה סמוך להגשתה, הוא היה מוכר כפליט ולא היה מקבל זימון למתקן חולות. בנוסף, המבקש טוען כי לא נפל שיהוי בפעולותיו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, החלטתי לדחות את הבקשה.
2. כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"מ 55268-09-16 סמרה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (פורסם בנבו, 13.10.2016)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות.
3. כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזק חמור שאינו בר תיקון שייגרם לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בבג"ץ דסטה, להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.
4. זאת, כאשר לא מדובר גם במצב בלתי הפיך, ואי מתן הצו לא יסכל את בירור הערר וזאת גם אם תתקבל הבקשה לצו ביניים ו/או הערר (ראו: בר"ם 5893/15 Kesta נ' מדינת ישראל (1.9.2015)).
5. ביחס לטענה לגבי בקשת המקלט, אציין כי אמנם עצם העובדה שהמבקש הגיש בקשת מקלט אינה מהווה, כשלעצמה, טעם למניעת התייצבות המבקש במתקן חולות, כאשר הבקשה יכולה להתברר במהלך שהות המבקש במתקן (נוהל הוצאת הוראת שהייה וראיון קליטה (נוהל רשות האוכלוסין וההגירה מס' 10.9.0001, עדכון מיום 7.8.2016); רע"ם (ת"א) 30695-10-15 מוחמד נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 1.11.2015); רע"ם 14030-07-16 סולימן נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 18.7.2016), בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה בבר"ם 5846/16 סולימן נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 17.8.2016) (להלן – "עניין סולימן")).

באשר לטענה כי מדובר בבקשת מקלט שהוגשה משנת 2008 הרי לכאורה המסמכים שבידי המבקש לא מלמדים בהכרח על הגשת בקשת מקלט לנציבות האו"ם לפליטים אלא לכאורה על רישום בלבד וזיהוי (כשלא צויין האם נערך לו ריאיון כמפורט במסמך) כשבכל מקרה , גם אם היה מדובר בבקשה שכזו, לכאורה היא נזנחה למעשה והראיה גם שהמבקש הגיש בקשה חדשה ופרטנית ב-2/2015 ולא עשה מאומה לגבי הבקשה מ-2008 ,כאשר הבקשה למקלט החדשה הוגשה רק לאחר קבלת הזימון למתקן חולות.

באשר לטענה כי המשיב איננו מזמן מסתננים יוצאי חבל דרפור שבסודן (סעיף 8 לתגובה), הרי שמאחר והמבקש הינו נתין אריתריאה הרי שלכאורה מדיניות המשיבה הנטענת, אם קיימת אכן, איננה חלה עליו.

אציין כי מצופה שתינתן עדיפות לבחינת בקשות מקלט שהוגשו על-ידי שוהים המצויים במשמורת או במתקן חולות (כפי שהמשיבה אף הצהירה שייעשה וראו: עמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.4.2015; עניין סולימן), כאשר יש להביא בחשבון אף את חלוף הזמן ממועד הגשת הבקשה.

1. כך גם, העובדה כי המבקש מועסק בחנות "שר המשקאות בע"מ" מזה תקופה, על כל המשמע מכך, עם כל הצער שבדבר, איננה כשלעצמה טעם למניעת התייצבותו במתקן חולות, כשיש שוב להדגיש שמדובר באי מתן צו ארעי בטרם ניתנה החלטה בבקשה לצו ביניים ובערר (ראו החלטתי ברע"מ (ת"א) 38653-11-15 זרגזי נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (פורסם בנבו, 17.11.2015), אשר התקבלה על-ידי ביהמ"ש העליון (בר"מ 7853/15)).
2. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
3. המזכירות תודיע לצדדים וכן לבית הדין.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.