1. לפניי תובענה מכח שטר חוב עליו חתמה הנתבעת כערבה לחיובי בנה (להלן: "ניקולס") מכח הסכם השכירות בינו לבין התובעת.

השתלשלות העניינים:

1. ביום 17/9/15 חתמו התובעת וניקולס על הסכם שכירות ביחס לדירה ברחוב רוגוזין 32 בעיר אשדוד (להלן: "המושכר") לתקופה שבין 1/9/15 – 31/8/16. הנתבעת חתמה על ערבות אוואל וניקולס חתם כעושה שטר חוב.
2. ביום 7/2/16 הגישה התובעת נגד ניקולס תביעה לפינוי מושכר.
3. ביום 20/3/16 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות ובהיעדר הגנה המחייב את ניקולס לפנות את המושכר לאלתר ולשלם לתובעת 3,090 ₪ בגין הוצאות ניהול ההליך לרבות האגרה ושכ"ט עו"ד.
4. התובעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין והפינוי באמצעות קבלן הוצל"פ נקבע למועד שבין 22/5/16 – 4/6/16.
5. ביום 27/3/16 הגיש ניקולס בקשה לביטול פסק דין שנדחתה בהחלטת ביהמ"ש מיום 18/4/16.
6. ביום 4/5/16 הגיש ניקולס בקשה לדחיית מועד פינוי שנדחתה אף היא בהחלטת ביהמ"ש מיום 8/5/16.
7. ביום 22/5/16 פינה ניקולס את המושכר בטרם פינויו באמצעות קבלן הוצל"פ.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובעת, כבר בתחילת תקופת השכירות החל ניקולס לעכב את תשלום דמי השכירות. בחודשים דצמבר 2015 – ינואר 2016 הוא הפסיק לשלם כלל בטענה כי הוא עומד על ביצוע תיקונים במושכר. התובעת התנתה ביצוע התיקונים בתשלום דמי השכירות אך אלו לא שולמו. התובעת פנתה לניקולס ולערבות תחילה בשיחת טלפון ובמסרונים ובהמשך בשני מכתבי התראה ועמדה על פינוי המושכר.
2. לאחר הגשת התביעה לפינוי מושכר ביום 7/2/16, שילם ניקולס את דמי השכירות אך סירב לחתום על הסכם ולהתחייב לשלם את דמי השכירות במועדם ואף לא התייצב לדיון בתביעה לפינוי מושכר. משכך ועל בסיס כלל טענות התובעת ניתן ביום 20/3/16 פסק דין לפינוי.
3. על אף פסק הדין, סירב ניקולס לפנות את המושכר ופינה אותו רק ביום 22/5/16, לאחר שהתובעת פתחה בהליך לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצל"פ, ימים ספורים לפני המועד שנקבע לפינויו על ידי קבלן הוצל"פ.
4. התובעת עותרת לתשלום דמי השכירות בגין חודשים אפריל-מאי 2016, להשבת הוצאותיה בגין הליכי הפינוי ולפיצוי בגין תיקון נזקים שהותיר ניקולס במושכר.
5. לטענת הנתבעת, ניקולס עמד בתשלום דמי השכירות וכלל לא היה מקום להגשת תביעה לפינוי מושכר ולמתן פסק דין בהיעדר הגנה, שכן כתב התביעה לפינוי מושכר מעולם לא הומצא לידיו. עוד טוענת הנתבעת כי גם טענותיה הנוספות של התובעת שהועלו במסגרת התביעה לפינוי מושכר, לרבות החוב לחברת "יובלים" כלל אינן נכונות והתשלום בגין צריכת מים היה חלק מדמי השכירות כפי שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם השכירות.
6. עוד טוענת הנתבעת כי היא חתמה על שטר חוב אך ורק ביחס להתחייבויותיו של ניקולס מכח הסכם השכירות וכי הערבות אינה חלה על הוצאות פינוי.
7. בנוסף, טוענת הנתבעת כי ניקולס לא הותיר כל נזק במושכר אלא שיפץ אותו בכוחות עצמו, השביח אותו והפך אותו לראוי למגורים.

דיון והכרעה:

1. באשר לטענות הנתבעת לעניין עילות התביעה לפינוי מושכר, הרי שפסק הדין שניתן בתביעה לפינוי מושכר ביום 20/3/17 הפך לחלוט וזאת לאחר שבקשת ניקולס לביטולו נדחתה ולא הוגש ערעור על פסק הדין. משכך, מהווה פסק הדין בתביעה לפינוי מושכר מעשה בית דין ביחס לחייב והנתבעת מושתקת מלהעלות בשנית את הטענות שהוכרעו במסגרתו.
2. משכך, אין להידרש בפסק דין זה לטענות הנתבעת ביחס לתביעה לפינוי מושכר שהינן זהות לטענותיו של ניקולס שהועלו על ידו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בתביעה לפינוי מושכר – בקשה שכאמור, נדחתה על ידי בית המשפט.
3. לעניין טענת התובעת שהועלתה בסיכומיה, לפיה אין להידרש לכלל טענות הערבה – היא הנתבעת - לאחר שהחייב – ניקולס - הודה בחובותיו נשוא תביעה זו במסגרת הליכי הוצל"פ. לטענתה, שטר חוב החתום על ידי ניקולס הוגש על ידה לביצוע בלשכת ההוצל"פ. מאחר וניקולס לא הגיש התנגדות אלא נחקר בהליך חקירת יכולת במסגרתו אף הודה בחוב, לא עומדות לנתבעת הטענות לעניין רכיבי החוב נשוא תביעה זו שהוגשה נגדה מכח חתימתה על שטר הערבות.
4. מבלי להידרש לשאלה העקרונית לעניין קיום מעשה בית דין בשל ההליך שנוהל בלשכת ההוצל"פ, דין טענת התובעת להידחות וזאת בהיעדר הגשת כל אסמכתא להוכחתן. התובעת לא הגישה מסמכים מתיק ההוצאה לפועל שעניינו ביצוע שטר חוב. לא הוגשו על ידה ההחלטות הרלוונטיות של רשם הוצל"פ, לא הוגשו פרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו לרבות חקירת יכולת, לא הוגשה אסמכתא לטענתה כי ניקולס לא פעל להגשת ההתנגדות אלא הודה במסגרת חקירתו במלוא החוב או, לחילופין, וויתר על העלאת הטענות נגד החוב. ויוער, ניקולס בחקירתו לפניי לא הודה בטענות התובעת אלא טען כי אף בלשכת ההוצל"פ הוא הכחיש קיום כל חוב לתובעת (ראו עמ' 29 ש' 32).
5. לאור האמור ומשלא הוגשו המסמכים הרלוונטיים מתיק ההוצאה לפועל ביחס להליך ביצוע שטר חוב, לא ניתן לקבל את טענות התובעת לעניין קיום מעשה בית דין ביחס לכלל טענות הגנה ויש לדון בטענות אלו לגופן, כפי שייעשה להלן.

הוצאות בגין הליכי פינוי המושכר:

1. במסגרת הדרישה לתשלום הוצאות שהוצאו על ידה במסגרת הליכי פינויו של ניקולס מהמושכר, עותרת התובעת לתשלום הוצאות שנפסקו לטובתה בפסק הדין מיום 20/3/17 שניתן בתביעה לפינוי מושכר, לתשלום הוצאותיה בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין לפינוי ולתשלום שכ"ט קבלן הוצל"פ.
2. כאמור, לעניין רכיב זה של התביעה, טוענת הנתבעת כי ערבותה משתרעת אך ורק על התחייבויות של ניקולס מכח הסכם השכירות ולא חלה על הוצאות בגין הליכי פינויו לאחר שהסתיימו היחסים החוזיים בינו לבין התובעת.
3. אין בידי לקבל טענה זו, וזאת נוכח הוראותיו המפורשות של הסכם השכירות ושטר הערבות.
4. אין מחלוקת כי הנתבעת חתמה על ערבות אוואל לשטר חוב החתום על ידי ניקולס. הנתבעת לא העלתה כל טענה לעניין האותנטיות של החתימה או הבנת מהות המסמך עליו חתמה. טענתה לעניין זה מתייחסת אך ורק להיקף ההתחייבות שנטלה על עצמה.
5. עיון בסעיף 12 א' להסכם השכירות מיום 17/9/15 מלמד כי ערבותה נועדה "להבטחת מילוי כל התחייבויותיו של השוכר לפי הסכם זה ובכלל גביית הפיצוי המוסכם ו/או שיפוי הנזקים למושכר ו/או גביית התשלומים החלים על השוכר עפ"י הסכם זה ..." (ההדגשה אינה במקור).
6. עינינו הרואות - ולשון הסעיף בעניין זה הינה ברורה וחד משמעית - כי הערבות נועדה להבטיח את מלוא התחייבויותיו של ניקולס מכח הסכם השכירות.
7. סעיף 11 ה' להסכם מתייחס באופן ספציפי לנושא פינוי השוכר מהמושכר וקובע כדלקמן:

"השוכר מצהיר כי ידוע לו במידה ולא יעמוד באחד מתנאי הסכם זה, יהיה רשאי המשכיר, בנוסף לקבלת הפיצוי המוסכם ובנוסף לכל סעד אחר שימצא לנכון, לפנות את השוכר ואת כל המיטלטלין השייכים לשוכר מהמושכר, בין אם על ידי סעד עצמי ובין אם להגיש כנגד השוכר תביעת פינוי ו/או מינוי כונס נכסים ו/או כל הליך משפטי ו/או אחר. נקט המשכיר באחד או יותר מהפעולות הנ"ל, אזי לא יהיו לשוכר כל תביעה ו/או טענה כלפי המשכיר בעניין זה והוא מתחייב לשלם למשכיר את כל הוצאות הפינוי שיהיו לו" (ההדגשה אינה במקור).

1. במילים אחרות, קובע הסעיף באופן חד משמעי כי התחייבויותיו של ניקולס חלות באופן מפורש על הוצאות פינוי, ככל שתנקוט התובעת בהליך זה. בענייננו, אכן נקטה התובעת בהליך הפינוי. תחילה באמצעות הגשת תביעה לפינוי מושכר ולאחר מכן באמצעות הליכי הוצאה לפועל שכלל לא יכולה להיות מחלוקת כי מהווים חלק מהליך הפינוי.
2. לאור האמור, דין טענת הנתבעת בעניין זה להידחות מכל וכל.
3. משכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה בגין הגשת התביעה לפינוי מושכר שנפסקו לטובתה בפסק הדין מיום 20/3/17, בסך 3,090 ₪.
4. בנוסף ובשים לב לכך שמוסכם כי ניקולס פינה את המושכר רק ביום 22/5/16, ערב המועד שנקבע לפינויו על ידי קבלן הוצל"פ, זכאית התובעת לתשלום הוצאותיה בגין הצורך לפתוח בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק דין לפינוי, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט עו"ד וכן להשבת הסכום ששולם לקבלן ההוצל"פ, כעולה מהקבלה שצורפה לראיותיה. טענותיו של ניקולס ביחס להיעדר המצאה וכתוצאה מכך, היעדר ידיעה בעניין זה, דינן להידחות מכל וכל, שכן כבר ביום 27/3/17 הוא הגיש בקשה לביטול פסק דין ולפיכך היה מודע לקיומו.
5. סה"כ עומד סכום ההוצאות בגין הליך ביצוע פסק דין לפינוי מושכר בלשכת ההוצל"פ על 3,370 ₪.

דמי שכירות בגין חודשים אפריל – מאי 2016:

1. כאמור, טוענת הנתבעת כי דמי השכירות בגין חודשים אלו שולמו לתובעת במלואם.
2. לעניין התשלום עבור חודש אפריל, מפנה הנתבעת למסמך בו אישר בעלה של התובעת המשמש גם כעורך דינה - בחתימתו – את קבלת התשלום ביום 20/3. לשיטתה, התשלום ששולם ביום 20/3 הינו תשלום עבור חודש אפריל - וזאת בהתאם להוראות הסכם השכירות.
3. עיון במסמך זה שצורף לראיות הנתבעת, מעלה כי מדובר בשורת חתימות – והתובעת לא הכחישה כי מדובר בחתימות של בעלה - ליד מועדי התשלום הנקובים כאשר התשלום הראשון שולם ואושר ביום 20/9/16 וכל תשלום נוסף שולם ואושר בכל 20 לחודש כאשר התשלום האחרון שולם ביום 20/3/16 ואף לידו מתנוססת חתימת בעלה של התובעת.
4. לשיטת הנתבעת, התשלום ששולם ביום 20/9 הינו תשלום עבור חודש אוקטובר, התשלום ששולם ביום 20/10 הינו תשלום עבור חודש נובמבר, התשלום ששולם ביום 20/11 הינו תשלום עבור חודש דצמבר וכן הלאה, כך שהתשלום ששולם ואושר ביום 20/3 הינו תשלום עבור חודש אפריל.
5. התובעת העידה כי המועדים הנקובים ליד החתימות של בעלה אינם משקפים נכונה את המציאות מאחר והתובע נהג לעכב את התשלומים ולא שילם ב-20 לחודש (עמ' 16 ש' 28-30). עוד העידה כי כל החתימות של בעלה נחתמו על ידו באותו מועד ובדיעבד, וזאת לבקשתו של ניקולס (עמ' 16 ש' 10).
6. בסיכומיה ציינה התובעת כי ניקולס מסר לידה 12 שיקים להבטחת תשלום דמי השכירות - מה שאינו מתיישב עם גרסת הנתבעת לפיה מספר השיקים אמור היה להיות 11 בלבד. עוד ציינה הנתבעת בסיכומיה כי קבלת גרסת הנתבעת פירושה כי התובעת וויתרה על התשלום בגין 20 ימי שכירות בחודש ספטמבר – וויתור שאין בו כל הגיון.
7. אין בידי לקבל את עדות התובעת לעניין אופן החתימה על המסמך לפיה כל החתימות נחתמו באותו מועד ובדיעבד. ראשית, המדובר בעדות שמועה. אין מחלוקת כי התובעת מעולם לא נכחה במעמד ביצוע התשלומים לידי בעלה – ובעלה לא מסר כל גרסה לעניין זה, לא הגיש תצהיר ואף לא נחקר.
8. שנית, המדובר בעדות בעל פה נגד מסמך בכתב, על כל ההשלכות של הדבר לעניין משקלן. ויודגש בעלה של התובעת הינו עורך דין במקצועו ובעיסוקו ומטבע הדברים מוחזק כמי שהיה עומד בזמן אמת על תיקון המועדים הנקובים במסמך, ככל שלא היו משקפים נכונה את המציאות.
9. סעיף 6א' להסכם השכירות קובע כי: "הצדדים הסכימו ביניהם על דמי שכירות בסך 3,130 ₪ לחודש שישולמו בכל 22 לחודש החל מיום 22/9/15 עבור כל חודש מראש בשיקים מעותדים" (ההדגשה אינה במקור).
10. נוסח הסעיף עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת, לפיה כאמור, התשלום שאושר על ידי בעלה של התובעת ביום 20/3 הינו תשלום עבור חודש אפריל.
11. אין מחלוקת כי ההסכם נוסח על ידי בעלה של התובעת שהינו, כאמור, עורך דין כאשר פערי ההבנה המשפטית ויכולת הניסוח בינו לבין ניקולס הינם ברורים. על כן, ככל שמעלה התובעת תהיות לגביו וויתור לכאורה, על 20 ימי שכירות בחודש ספטמבר או מסירת 12 שיקים להבטחת תשלום דמי השכירות, יחול עליהן "הכלל נגד המנסח" לפיו כאשר קיים מספר פרשנויות יש להעדיף את זו המקלה עם הצד שלא ניסח את ההסכם.
12. למעלה מן הצורך יצוין כי כעולה מכתב ההגנה ומעדות ניקולס לפניי, הוא התגורר במושכר החל מחודש אוגוסט 2014 יחד עם אחיו ז"ל שחתם על הסכם השכירות עם התובעת – והדבר לא הוכחש על ידי התובעת. משכך, עדותו של ניקולס לפיה ההתחשבנות בגין חודש ספטמבר נערכה בין הצדדים במסגרת הסכם השכירות עם אחיו ז"ל (עמ' 25 ש' 15) ואף השיקים שניתנו להבטחת תשלום דמי השכירות ניתנו במסגרתו אינה מופרכת כלל. זה המקום לציין כי הסכם השכירות נשוא תביעה זו נחתם ביום 17/9/15 כאשר תחילת תקופת השכירות הנקובה בו הינה מיום 1/9/15, היינו במועד החתימה על ההסכם ניקולס כבר התגורר במושכר כ-17 ימים. יהא זה אך סביר להניח כי התובעת לא הייתה מאפשרת את מגוריו במושכר בטרם חתימה על הסכם השכירות לו עניין התשלום בגין ימים אלו לא היה מוסדר עובר לחתימתו.
13. העולה מן המקובץ הוא כי הנני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה דמי השכירות בגין חודש אפריל 2016 שולמו ביום 20/3 ודין תביעתה בגין רכיב זה להידחות.
14. מסקנתי שונה באשר לדרישה לתשלום דמי השכירות בגין חודש מאי 2016.
15. אף לעניין תשלום זה טוענת הנתבעת כי שולם במזומן על ידי ניקולס לידי בעלה של התובעת אשר סירב לאשר אותו בחתימתו. עדות הנתבעת שלא נכחה במעמד התשלום אינה אלא עדות שמועה ואין בה כדי לסייע לבירור שאלה זו.
16. ניקולס, שתצהירו הוגש ביום 20/5/17 מתאר בסעיף 18 את אופן ביצוע התשלום באופן הבא: "... ואילו התשלום האחרון בגין חודש 5/16 נטל הוא (בעלה של התובעת – א' ר') מידי במזומן ומיד הסתובב והלך כשאני רץ אחריו, לעיני השכנים, ודורש ממנו שיחתום על קבלת תשלום" (סעיף 18 לתצהיר).
17. תיאורו של ניקולס הינו לאקוני, ממוקד ועולה ממנו כי העדים היחידים שהיו למתואר בתצהירו הם שכניו – שהיו עדים למרדף אחר בעלה של התובעת אך לא לביצוע התשלום עצמו. יש לציין כי גם ביחס לעדים אלו תמוה מדוע לא פירט ניקולס בתצהירו את זהותם. מעבר לכך, יהא זה מופרך מכל וכל להניח כי היה עד לביצוע התשלום וניקולס כלל לא מזכיר אותו בתצהירו. מצב דברים כזה אינו סביר ואינו מתיישב עם השכל הישר והגיונם של הדברים.
18. חרף האמור בתצהירו של ניקולס, ביום 7/6/17, כשלשה שבועות לאחר הגשתו, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רוזנברג, בו הצהיר כי היה עד לתשלום הכספים לידי בעלה של התובעת וסיפק פרטים רבים נוספים שזכרם לא בא בתצהירו של ניקולס.
19. כך מתאר מר רוזנברג את נסיבות ביצוע התשלום: "ביום 18/4/16 או בסמוך לכך אני התארחתי בביתו של חברי שהוא בנה של הנתבעת ... אני ישבתי עם ניקולס בגינת הבית ושתיתי קפה כאשר לפתע הגיע ב"כ התובעת עו"ד מרדכי כהן קדוש, ניקולס הודיע שהגיע בעל הדירה לקבל תשלום עבור דמי שכירות של החודש והלך לפתוח דלת הכניסה לגינה. עו"ד קדוש נכנס לגינה, ניקולס שילם לו את דמי השכירות, כששניהם עומדים במרחק של כ-1,5 מטר ממני. מיד לאחר התשלום ניקולס ביקש מעו"ד קדוש לחתום על אישור קבלת התשלום, עו"ד קדוש אמר שאין לו עט, ניקולס הלך להביא עט מהבית וביקש מעו"ד קדוש לחכות. מיד לאחר שניקולס נכנס לדירה, עו"ד קדוש הסתובב והלך כשהוא משאיר אחריו דלת הגינה פתוחה. עם יציאתו של עו"ד קדוש מפתח הגינה ניקולס יצא והלך מהר לעברו כשהוא מבקש ממנו לחתום על אישור קבלת התשלום אלא שעו"ד קדוש הלך מבלי לחתום".
20. על גרסה זו חזר מר רוזנברג גם בחקירתו הנגדית לפניי.
21. בנוסף לתמיהות לעניין שתיקתו של ניקולס בתצהירו לעניין נוכחות מר רוזנברג במעמד התשלום והופעתו המסתורית מספר שבועות לאחר שתצהירו של ניקולס הוגש לתיק ביהמ"ש, יש לומר כי גרסתו של מר רוזנברג והפרטים שהוסיף על האמור בתצהירו של ניקול, תמוהה במקצת לכשעצמה.
22. התשלום האחרון שכנטען שולם לבעלה של התובעת הוא התשלום השביעי שהעביר לו ניקולס במזומן כאשר בשש פעמים הקודמות, ידע ניקולס להצטייד בעט ולהחתים את בעלה של התובעת על קבלת הכספים. הגרסה לעניין אי היערכות מצד ניקולס להחתמת בעלה של התובעת על אישור התשלום, שכאמור, זכרה לא בא בתצהירו של ניקולס, אלא הועלתה לראשונה בתצהירו של העד, אינה אמינה ואינה מסתברת בעיניי, קל וחומר נוכח השלב הבעייתי אליו הגיעו היחסים החוזיים בין הצדדים בחודש אפריל 2016 אז כבר ניתן פסק דין לפינוי המושכר.
23. באשר לחקירתו של מר רוזנברג, הרי שהייתה גרסתו בחקירה סדורה – שלא לומר סדורה מדי – ולא הותירה עליי רושם אמין כלל וכלל. מר רוזנברג העיד בניגוד לאמור בתצהירו כי לא ידע במעמד ביצוע התשלום במה עוסק בעלה של התובעת (עמ' 30 למטה) , כי לא ידע כי ניקולס נדרש לעזוב את המושכר, כי לא ידע בכמה כסף מדובר או בגין איזה חודש שכירות הוא שולם אך ידע לדקלם ברהיטות את הגרסה לגבי היעדר העט ובריחת בעלה של התובעת מהמקום.
24. יש לציין כי בניגוד לגרסתו של ניקולס, לא הזכיר מר רוזנברג את אותם השכנים שהיו עדים למרדף. משנשאל בחקירתו הנגדית האם הכוונה אליו והאם הוא שכן של ניקולס – בניגוד לאמור בתצהירו בו ציין כי הוא חברו והתארח בביתו – השיב מר רוזנברג כי התגורר בעבר ברחוב רוגוזין אך סירב לנקוב במספר בית בו התגורר – דבר שניתן היה לבדקו בנקל (עמ' עמ' 30 ש' 22).
25. לאור האמור, אין בידי לקבל כאמינות את גרסאותיהם של ניקולס ושל מר רוזנברג לעניין תשלום דמי השכירות עבור חודש מאי 2016 ועל כן, דין טענת הנתבעת לפיה התשלום שולם אך לא אושר, להידחות.
26. משכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,130 ₪ בגין תשלום דמי השכירות עבור חודש אפריל 2016.

פיצוי בגין תיקון נזקים שהותיר ניקולס בדירה:

1. בגין רכיב זה עותרת התובעת לתשלום סך של 11,700 ₪ בגין עלויות תיקון הנזקים, כמפורט בסעיף 19 לתצהירה:

*צביעת תקרת מקלחת

*תיקון דלת מקלחון

*אריחים שבורים במקלחת

*חורים בתקרות ובקירות בכל החדרים

*פירוק מדפים מגבס שהותקנו בחדרי שינה ובסלון

*ביטול תוספות נקודות חשמל פרוביזוריות

1. טענת התובעת, במועד תחילת הסכם השכירות לא היו ליקויים במושכר, אחרת היה ניקולס עומד על צרוף רשימת ליקויים להסכם השכירות כפי שעמד על מחיקת תריסים וונציאנים מרשימת הציוד שנמצא במושכר. עיון בהסכם השכירות מעלה כי אכן לא צורפה רשימת ליקויים להסכם השכירות מיום 17/9/15.
2. לפתחה של התובעת מוטל הנטל להוכיח בנוסף לקיום הנזקים במושכר שהותיר אותם ניקולס, את עלויות תיקונם. התובעת ביקשה לעשות זאת באמצעות צרוף תמונות המתעדות את הנזקים שנותרו במושכר לאחר פינויו של ניקולס. כמו כן, צרפה התובעת עותק מהסכם לביצוע עבודות שיפוץ שנחתם ביום 29/5/16 בינה לבין א.ש. רפאל תשתיות בע"מ (להלן: "קבלן שיפוצים") וכן אסמכתא לתשלום סך של 11,700 ₪ לקבלן שיפוצים.
3. בפתח הדברים ובטרם אתייחס לכל אחד מהנזקים הנטענים, אציין כי אין בהסכם עם קבלן שיפוצים או בסכומים ששולמו לו בגין ביצוע השיפוץ כדי להוכיח את עלויותיו. הדרך הנכונה להוכחת שאלת העלויות הינה באמצעות חוות דעת שמאי שלא צורפה בענייננו. למעשה, מעבר להסכם עם קבלן שיפוצים, לפיו התחייבה התובעת לשלם לו סך של 11,700 ₪ ואסמכתא לתשלומו בפועל, לא צירפה התובעת כל ראיה נוספת באשר לעלות השיפוץ.
4. התובעת לא צירפה הצעות מחיר נוספות ואף לא ציינה כי פעלה לקבלתן. התובעת לא ציינה מדוע בחרה בהצעתו של קבלן שיפוצים ולא צירפה כל אסמכתא נוספת המלמדת על כך שמדובר בהצעה זולה או, למצער, סבירה. בהקשר זה יצוין כי הצגת אסמכתא לעלותו האמיתי של השיפוץ מתחייבת אף מחובת התובעת להקטין את נזקיה.
5. בנוסף לכך, עיון בהסכם עם קבלן שיפוצים מלמד כי בפירוט העבודות (סעיף 2 להסכם) מופיעות עבודות לתיקון נזקים מעבר לאלו המפורטים בתצהיר התובעת, כגון, אספקה והרכה של בתי מנורה ונורות ובדיקת תאורה, החלפת תקרת גבס במטבח ופינוי פסולת. ההסכם עם קבלן שיפוצים נוקב בסכום כולל ואינו מציין ליד כל סעיף תיקון מהי עלותו כך שעל בסיס ההסכם לא ניתן באמצעות חישוב אריתמטי להגיע לעלויות הרלוונטיות לתיקון הנזקים נשוא התביעה.
6. כעת אתייחס לכל אחד מהנזקים המפורטים בתצהיר התובעת.
7. ראשית, בתמונות שצורפו לתיק המוצגים של התובעת לא מצאתי תמיכה לטענתה לעניין הוספת נקודות חשמל "פיראטיות" (סעיף 19 ו' לתצהיר התובעת). התובעת העידה כי היא זו שהצביעה בפני קבלן שיפוצים על הנזקים שהיא עומדת על תיקונם כך שיש להניח כי גם נקודות חשמל שיש לבטלן סומנו על ידה. קבלן שיפוצים לא הובא להיחקר על תצהירו שהוגש ומשכך ובהתאם לתקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי במקרה של אי התייצבות העד, תצהירו לא ישמש כראיה בהליך, אין להסתמך על תצהיר זה כחלק מחומר הראיות בתיק.
8. בהיעדר חקירת קבלן שיפוצים, לא ניתן לוודא כי נקודות חשמל אכן היו "פיראטיות" וכי ביטולן בוצע בפועל. משכך, אין אלא לדחות את דרישת התובעת לפיצוי בגין ראש נזק זה.
9. באשר לתיקון תקרה ודלת בחדר המקלחת (סעיף 19 א' וב' לתצהיר התובעת), כמצוין בתצהיר התובעת המדובר בנזקים שלמעשה, היו קיימים וניקולס התחייב לתקנם בתמורה להפחתה בדמי השכירות.
10. עיון מדוקדק בהסכם השכירות לא העלה תימוכין לטענת התובעת, שכן בהסכם השכירות מיום 17/9/15 לא כלולה כל התייחסות להפחתה בדמי השכירות ואף לא להתחייבות ניקולס לבצע תיקונים בתמורה להפחתתם.
11. אזכור יחיד להפחתה בדמי השכירות - אך לא להתחייבות ניקולס לבצע תיקונים במושכר - הנני מוצאת בתצהיר עדות ראשית של ניקולס שהוגש מטעם התובעת במסגרת הליך משפטי שניהלה נגד השוכרים ששכרו את המושכר בטרם עבר ניקולס להתגורר בו (נספח ז' לראיות הנתבעת).
12. כעולה מסעיף 11 לתצהירו המתייחס לתקופת שכירות שתחילתה ביום 1/9/14 שקדמה להסכם השכירות נשוא תביעה זו: "בשל מצב הדירה קיזזה התובעת סך של 1,200 ₪ מדמי השכירות שסיכמה איתי, תוך שהיא מתחייבת לתקן את יתר הליקויים לאחר שתגבה החוב מהנתבעים".
13. משכך, אף אם היה סיכום כלשהו בין התובעת לבין ניקולס שעניינו הפחתה בדמי השכירות החודשיים בשל מצבו הירוד של המושכר, הרי שהסיכום מתייחס לתקופת השכירות הקודמת ולא להסכם השכירות מיום 17/9/15.
14. באשר לטענת התובעת כי ניקולס התחייב לבצע תיקונים במושכר, הרי שכאמור, לא מצאתי בהסכם השכירות מיום 17/9/16 כל בסיס להעלאתה. בהקשר זה יש לציין כי טענה זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 9 לתצהירה בו מציינת התובעת כי ניקולס התנה את תשלום דמי השכירות עבור חודשים דצמבר 2015 – ינואר 2016 בכך שהתובעת תתקן את הטעון תיקון במושכר אך התובעת הודיעה לו "שאם יש ליקויים, אלה יתוקנו רק לאחר שישלם את דמי השכירות". ככל שלשיטת התובעת ניקולס הוא שהתחייב לבצע התיקונים במושכר, תמוהה הסכמתה לבצעם בכפוף לתשלום דמי השכירות.
15. לאור האמור, ובהיעדר כל אסמכתא לטענה כי ניקולס התחייב במסגרת הסכם השכירות נשוא התביעה לבצע תיקונים בדירה בתמורה להפחתה בדמי השכירות, אין אלא לדחות את דרישת התובעת לתיקוני טיח וצבע במקלחת ולתיקון דלת המקלחת, שכעולה מפרוטוקול מסירת המושכר על ידי השוכרים הקודמים שצורף לתיק מוצגים מעודכן של התובעת – אף הייתה מחוררת בטרם עבר ניקולס להתגורר במושכר בשנת 2014.
16. באשר לדרישת התובעת להשבת עלויות פירוק תוספות גבס בהתאם לסעיף 19 ה' לתצהירה, עיון בסעיף 7 להסכם השכירות מלמד כי המדובר בתוספת שבנייתה מחייבת את הסכמת התובעת בכתב והתוספת תיחשב "רכושו של המשכיר אלא אם כן המשכיר ידרוש מהשוכר לפנותם והרשות בידי המשכיר לפנותם על חשבון השוכר".
17. עיון בתמונות שצורפו על ידי ניקולס, לגביהן לא הייתה מחלוקת והתובעת אף ציינה זאת בחקירתה, שהן מתייחסות לשנת 2014 שקדמה לתקופת בשכירות נשוא התביעה, מלמד כי למצער, חלק מהתוספות נבנו בשנת 2014, היינו בטרם נחתם עם ניקולס הסכם שכירות מיום 17/9/15. לאור זאת, טענת התובעת כי התוספות נבנו ללא הסכמתה, אינה מקובלת עליי מאחר ועל אף דרישת הכתב, ניתן לראות בחתימה על הסכם השכירות שאינו מתייחס לתוספות גבס שנבנו קודם לכן ואינו דורש את הסרתן, הסכמה - אם לא לבנייתן אז להותרתן במושכר. מסקנה זו מתיישבת עם עדות ניקולס לעניין קבלת הסכמה שבעל פה לבניית התוספות (עמ' 25 ש' 3).
18. כאמור, בהתאם להסכם השכירות, היה על ניקולס לפרק את התוספות מגבס, על פי דרישת התובעת. התובעת לא הציגה כל פנייה לניקולס בעניין זה ואף לא הציגה אסמכתא להמצאתה לידיו. הפניה שצורפה לחומר הראיות הינה התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים מיום 13/6/16 שנשלחה לאחר ביצוע התיקונים.
19. לא זו אף זו, על אף שפירוק התוספות הינו חלק מפירוט העבודות בהסכם שנחתם עם קבלן שיפוצים, והקבלן לא הובא, כאמור, על מנת להעיד האם התוספות פורקו בפועל והתובעת אף לא הציגה כל אסמכתא לפירוקן, כגון תמונות המושכר לאחר הפירוק, אין בידי לקבל את דרישת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה.
20. כעת נותר לדון בנזקים המפורטים בסעיף 19 ג' ו-ד' לתצהיר התובעת המתייחסים בהתאמה לאריחים שבורים במקלחת ולחורים בתקרות ובקירות בכל החדרים.
21. עיון בתמונות שצורפו על ידי התובעת מעלה כי מדובר בשלשה אריחי קרמיקה מחוררים כאשר אחד מהם אף שבור במקצת, כשני חורים בקרמיקה שעל הרצפה ומספר לא מועט של חורים בקירות אחד החדרים. נוכח ריבוי החורים בחדר אחד, מקובלת עליי טענת התובעת כי נותרו חורים גם בחדרים נוספים.
22. מטבע הדברים, ואין המדובר כאן בקביעה שבמומחיות, תיקון חורים מצריך גם תיקוני צבע שנוכח כמות החורים עלולים להיות נרחבים. לאור האמור, הנני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין החלפת מספר אריחי קרמיקה ותיקוני טיח וצבע להם נדרשה במסגרת שיפוץ שבוצע על ידי קבלן שיפוצים. בנסיבות התביעה, מקום בו בוצע שיפוץ כולל שאך ורק חלקו הזעום מתייחס לנזקים שהותיר אחריו השוכר ובשל הקושי לקבל את חישוב העלויות הכולל שבוצע על ידי קבלן שיפוצים בו הובא בחשבון גם היקף העבודה, הרי שאין מנוס מ"חילוץ" מלאכותי של אומדנה ביחס לעלויות האמת של הנזקים.
23. בדרך זו, הנני קובעת כי עלות תיקון הנזקים תעמוד על 2,000 ₪. סכום זה מגלם בתוכו את זכאות התובעת לצביעת המושכר במלואו בהתאם לסעיף 11א' להסכם השכירות, עליה לא עמדה ואת טענותיו של ניקולס לעניין ביצוע תיקונים במושכר בטרם חתימתו על הסכם השכירות מיום 17/9/15 שנתמכו בתמונות שהוגשו מטעמו.
24. ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש.

סוף דבר –

1. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

סך של 3,090 ₪ בגין הוצאות שנפסקו לטובת התובעת בפסק דין מיום 20/3/17.

סך של 3,370 ₪ בגין הוצאות פינוי בלשכת ההוצל"פ.

סך שך 3,130 ₪ בגין דמי השכירות עבור חודש מאי 2016, בתוספת ריבית חוזית המחושבת לפי סעיף 6 להסכם השכירות בסך של 76 ₪ .

סך של 2,000 ₪ בגין עלות השיפוץ.

בנוסף, תשלם הנתבעת את הוצאות התובעת לרבות אגרת משפט בסך של 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

1. הסכומים ישולם בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעת שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלומם המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.