1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מיום 22.9.16, לפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיבות סך 2,400 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪ לכל אחת מהמשיבות.

2. רקע והחלטת בימ"ש קמא -

כאמור בפסק הדין, המשיבות הגישו תביעה ע"ס 3,000 ₪ כנגד המבקשת. המשיבה 2 הינה אמה של המשיבה 1.

המשיבה 1 היתה בתקופה הרלוונטית חיילת משוחררת והיא נרשמה ללימודים אצל המבקשת בכוונה להשתמש בכספי המענק להם היתה זכאית נוכח שירותה הצבאי.

אין מחלוקת כי עם ההרשמה הועברו למבקשת מתוך המענק (לו זכאית המשיבה 1) כספים ביתר בסך 6,700 ₪ (12,700 ₪ במקום 6,000 ₪). אין מחלוקת כי בחלוף זמן מסויים החזירה המבקשת את הסכום שהועבר ביתר, והתביעה מתייחסת לריבית ופיצוי בגין עוגמת נפש שתבעו המשיבות מהמבקשת בגין השתלשלות העניינים והחזרת הכספים באיחור רב.

נקבע, כי הן המשיבה 1 והן אמה המשיבה 2 נאלצו "לטרוח, לכתת רגליהם משך תקופה עבור כספים שהוקצו על ידי המדינה לטובת הבטחת עתידה של החיילת המשוחררת. בעודם נופלות בין הכיסאות נאלצו לממן גם תוספת של קנסות... במקום שהחיילת תוכל להנות מהכספים שניתנו לה, לצורך לימודים שהיא צריכה, ובזמן, היא נאלצה להשקיע בעצמה לא מעט טרחה וגם בעזרת אמה, עד שלבסוף הגיעו הכספים לחשבונה". לפיכך, כאמור, חוייבה המבקשת בתשלום 400 ₪ בגין הקנס שנאלצו המשיבות לשלם, סך 2,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, וסך 600 ₪ בגין הוצאות.

3. תמצית טענות המבקשת -

לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא בפסק דינו, נוכח העובדה כי מדובר בשרשרת של טעויות, שארעה גם באשמת המשיבות עצמן ובאשמת הבנק, שעה שהיא לבדה נדרשת לשלם את המחיר על טעויות אלו. המבקשת טוענת כי לא התעשרה מכספים שנותרו בחשבונה, כאשר איש לא היפנה תשומת ליבה לטעות שארעה.

בית המשפט לא נתן לה להסביר את עמדתה, ולא האזין לה.

החיוב בנזק לא ממוני בסך 2,000 ₪ אינו צודק.

אין יריבות בין המבקשת והמשיבה 2, ואין מקום לפצותה בסכום כלשהו.

4. דיון והכרעה -

דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הוא כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן "במשורה" ורק במקרים חריגים: כאשר מועלית שאלה עקרונית או כאשר נפלה שגגה על פניו של פסק הדין. ר' רע"א 4570/16 אורון אסולין נ' דפנה בן חיים, מיום 05.09.16; ורע"א 2095/15 אולמי נפטון נ' משיח, מיום 20.05.16).

החריגים האמורים אינם מתקיימים בעניינינו: מדובר במחלוקת פרטנית בין צדדים לעיסקה, ואין היא מעוררת שאלה עקרונית כלשהי.

לא מצאתי כי נפלה טעות על פניו של פסק הדין.

5. אכן מדובר בשרשרת של טעויות. ואולם, כתוצאה מטעויות אלו (ואינני קובעת דבר כלפי הבנק שלא נתבע ולא צורף לתובענה), נותרו בחשבונה של המבקשת כספים שאינם שייכים לה והיה מצופה ממנה, יותר מאשר מהמשיבות, כי תודיע על כך לבנק או למשיבה 1, דבר שלא נעשה, גם אם בשוגג.

6. הטענה כי בית המשפט לא היה קשוב לטענות המבקשת דינה להידחות. מעיון בפרוטוקול עולה כי המבקשת שטחה את טענותיה ללא הגבלה, ובוודאי שלא פחות מדברי המשיבות.

7. קביעות בית המשפט הינן תולדה של התרשמות בית המשפט באופן בלתי אמצעי מהמשיבות. בית המשפט האמין לטענותיהן בדבר עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו להן, שתיהן, וע"כ פסק לזכותן את הפיצוי. בכך אין להתערב.

8. החיוב שהוגדר כ"נזק לא ממוני" נקבע על דרך האומדנא. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת, דרך כלל, בשיקול דעתה של העכרה הדיונית בקביעה האמורה. ר' ע"א (ת"א) 40535-01-11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם, 13.06.11).

אמנם, הן הפיצוי והן סכום ההוצאות הינם ברף הגבוה, אך אין לומר שהסכומים אינם סבירים עד כדי התערבות בהם.

9. התוצאה היא כי הבקשה נדחית. יחד עם זאת, נוכח הסכומים הגבוהים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא, איני מחייבת את המבקשת בהוצאות נוספות בגין ההליך שבפני.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.