1. לפנינו בקשה למתן היתר לפי סעיף 4(ג)(3) לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק" או "חוק הצינון").

הבקשה

1. המבקש, גל גרינברג, הועסק כמנהל המחלקה המקצועית (מע"מ) ברשות המסים (להלן: "המחלקה" ו"הרשות", בהתאמה) בדרגת מנהל אגף א', החל משנת 2012. ביום 31.8.2016 פרש מהשירות לאחר כ-13 שנות שירות, בשל רצונו בשינוי מקצועי ובלמידה של תחומים נוספים. ביום 28.9.2016 הגיש את בקשתו לקיצור תקופת הצינון של שנה הקבועה בחוק, כך שיוכל להתחיל לעבוד במשרד רואי החשבון סומך חייקין ושות' (KPMG) (להלן: "החברה"), וזאת החל מיום 1.11.2016. זאת, ללא הגבלות נוספות ובכפוף להוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק, עליהן הצהיר כי הוא מודע ומתחייב למלא. יצוין שבהחלטת יו"ר הוועדה מיום 5.10.2016 נמסר לצדדים כי לאור פגרת החגים, יומנם העמוס של חברי הוועדה ומועד הגשת הבקשה, לא ניתן יהיה ליתן החלטה בבקשה קודם למועד תחילת העבודה המבוקש.
2. לדברי המבקש, את דרכו ברשות החל בשנת 2003 כמבקר חשבונות; בחודש יוני 2006 נבחר לתפקיד מפקח ארצי במחלקה המקצועית; בחודש נובמבר 2011 נבחר לתפקיד מנהל תחום בכיר במחלקה המקצועית; בחודש דצמבר 2012 נבחר לתפקיד מנהל המחלקה המקצועית – התפקיד ממנו פרש כאמור.
3. בבקשתו פירט המבקש כי תפקידו האחרון ברשות כלל התוויית מדיניות המס הכללית בכל הקשור לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"); ליווי תיקים בבתי משפט; כתיבה ופרסום של הוראות פרשנות והחלטות מיסוי; הרצאות בקורסים והשתלמויות ברשות; רפנטורה ותמיכה מקצועית למשרדים האזוריים של הרשות; ייזום וליווי של הליכי חקיקה; השתתפות בישיבות של ועדות שונות של הכנסת; סנכרון מקצועי בין חטיבות ואגפים שונים ברשות; איתור סוגיות המתאימות לטיפול שומתי רוחבי ברשות; ניהול והשתתפות בוועדות מקצועיות פנימיות ברשות; בחינה שוטפת של התפתחויות וחידושים בעולם הכלכלי בישראל ובעולם והתאמת חוק מע"מ אליהם באמצעות תיקוני חקיקה והוראות פרשנות; תכנון וביצוע ימי עיון מקצועיים תקופתיים לעובדי הביקורת של הרשות. זאת לבד מהטיפול בנושאים הקשורים למייצגים חיצוניים, כדוגמת החברה, שהיווה לדבריו חלק מינורי בתפקידו. המבקש מוסיף עוד, שבשנים האחרונות, במסגרת תפקידו האחרון כמנהל המחלקה, טיפל בעיקר בנושאים הכלליים שפורטו ובניהול אדמיניסטרטיבי, וכמעט שלא טיפל בפניות של גורמים חיצוניים. כך למשל, מביא המבקש לדוגמה את טיפולו בניהול קורס פנימי של הרשות להכשרת מועמדים לתפקיד מבקר חשבונות, וכחבר בצוות הנהלת הקורס. לדבריו פרויקט זה דרש ממנו השקעה של אלפי שעות עבודה על פני השנתיים האחרונות שלו בשירות, כאשר בשנה האחרונה מעריך המבקש את היקף עיסוקו בפרויקט בכ-60-50% מכלל עבודתו. המבקש מדגיש שלפרויקט זה אין קשר למחלקה המקצועית בראשה עמד, או כל קשר עם גורמים חיצוניים כלשהם, דוגמת החברה. בעת היעדרותו מהמחלקה לצורך ניהול הקורס החליף אותו בכל הקשור למשימות המחלקה, אחד ממנהלי התחום הבכיר במחלקה, אשר קיבל את כל ההחלטות שנדרשו, לרוב באופן עצמאי.
4. לדברי המבקש, לאחר שהחליט לעזוב את הרשות, הודיע למנהל הרשות על כך בעל פה ובכתב ביום 22.5.2016, וביקש לשהות בצינון פנימי מול מספר משרדי מייצגים – בהם החברה – וזאת על מנת לנהל עמם משא ומתן לקבלה לעבודה. ממועד זה פסק מלטפל בנושאים הקשורים למשרדים אלה. לאחר תחילת תקופת הצינון פנה המבקש לאדם אותו הכיר ואשר עבד בעבר ברשות וכיום עובד בחברה. מאדם זה הבין המבקש שהחברה מחפשת אדם בעל ידע בתחום חוק מע"מ. לאחר מספר שיחות סוכמו בין הצדדים תנאי העבודה בחברה.
5. המבקש ביקש כאמור להצטרף לשורות החברה החל מיום 1.11.2016, קרי לאחר כשלושה חודשים של צינון פנימי וכחודשיים של צינון מלא. ובסך הכל – תקופת צינון בת כחמישה חודשים.
6. לדברי המבקש, מדי שנה מגיעות לטיפולה של המחלקה המקצועית ברשות כ-1,000 פניות של גורמים חיצוניים ופנימיים, בהן מבוקשת עמדתה של המחלקה בסוגיות שונות הקשורות לחוק מע"מ. משום שהתשובות לפניות אלה רלוונטיות גם למקרים דומים ולא רק לפונה המסוים, התשובות מפורסמות לציבור כהחלטות מיסוי, תוך שהעמדה המובעת בהן מתקבלת על דעת הלשכה המשפטית של הרשות. זאת ועוד, במקרים רבים מעורב גם הסמנכ"ל המקצועי, ובמקרים אלה התשובות ניתנות גם על דעתו. בנוסף, שיטת העבודה במחלקה בשנים האחרונות היא כזו שבה הוא – כמנהל המחלקה – כמעט אינו מעורב באופן ישיר במענה שניתן לפניות אלה. העובדים הזוטרים במחלקה, בליווי שני מנהלי תחום בכיר, הם שמטפלים בכל הפניות. מנהלי תחום בכיר אלה הם עובדים ותיקים, מנוסים ומקצועיים, ובמרבית המקרים מתנהלים באופן עצמאי כך שהם אלה שמקבלים לרוב את ההחלטות המקצועיות בנוגע לפניות, מבלי להזדקק להנחיותיו של המבקש. גם כאשר נושא מסוים הובא להכרעתו של המבקש, מדובר על פי רוב בנושא כללי בעל השלכות רוחב, כאשר במקרים רבים הוא אף לא היה מודע בעת קבלת ההחלטה לזהות הגורמים הפונים. המבקש מציין עוד שבשנים האחרונות צומצמה מעורבות המחלקה המקצועית בפניות של מייצגים חיצוניים, דוגמת החברה, בשל העברת חלק נכבד מהפניות לטיפולם של המשרדים האזוריים של הרשות.
7. המבקש מתאר בדיקה שנערכה על ידו במאגר התשובות והמסמכים שהוצאו בחתימתו, קרי – היו בטיפולו האישי. לדבריו, מבדיקה זו עולה שלפחות בארבע השנים האחרונות הוא לא טיפל אישית בשום פנייה הקשורה לחברה, וכי לא הוציא לחברה תשובות או מסמכים כלשהם בחתימתו. עם זאת, בדיקה זו העלתה שבמהלך השנתיים האחרונות היה מעורב באופן עקיף בטיפול בשלושה מקרים, בהם עובדת במחלקה השיבה לפניות החברה, ובשלילה:
   1. פניה של החברה בעניין בקשה להסדר חוב שביצע עוסק, אשר קיבל הלוואות מגורמים זרים בחו"ל והשתמש בכספים לצרכי פעילותו בישראל. העובדת סירבה לבקשת העוסק לנכות מס תשומות בגין הסדר החוב וקבעה שייבוא ההלוואות מחו"ל חייב במע"מ בידי העוסק. העובדת התייעצה עם המבקש ביום 29.10.2014, והתשובה השלילית נשלחה ביום 23.11.2014 (סימוכין: 596652).
   2. פניה של החברה בנוגע להסדר הבראה בין המדינה לבין מלכ"ר, במסגרתו סוכם שהמלכ"ר יעביר למדינה זכויות בנכסי מקרקעין בתמורה לסיוע כספי. העובדת סירבה לבקשת החברה לקבלת אישור לפיו, העברת הנכסים מהמלכ"ר למדינה במסגרת ההסדר לא תהיה חייבת במע"מ. בנוסף, קבעה שהעברת הנכסים תהיה חייבת במע"מ בגובה מלוא הסיוע מהמדינה. העובדת התייעצה עם המבקש ביום 26.1.2015, והתשובה השלילית נשלחה ביום 20.10.2015 (סימוכין: 609026).
   3. פניה של החברה בנוגע לעוסק שביקש ניכוי מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהונפקה לבעל קרקע מסוים (שאינו העוסק), בקשר לחכירת מקרקעין, כ"מסמך אחר" לצורך סעיף 38 לחוק מע"מ. העוסק שילם במקום בעל הקרקע את דמי ההיוון עבור דמי השבח לרשות מקרקעי ישראל. העובדת קבעה שהעוסק אינו רשאי לנכות את מס התשומות הגלום בחשבונית המס שהונפקה בגין דמי ההיוון, וכי על בעל הקרקע להירשם במע"מ כעוסק. העובדת התייעצה עם המבקש ביום 13.4.2015, והתשובה השלילית נשלחה ביום 20.4.2015 (סימוכין: 598420).
8. המבקש מציין בבקשתו את השיקולים התומכים, לגישתו, בקיצור תקופת הצינון כפי המבוקש:
   1. עבודתו כמנהל המחלקה כללה בעיקרה משימות כלליות רבות, הנוגעות לתחומים רחבים ולתהליכים פנים-ארגוניים. לפיכך, ממשקים בינו לבין החברה היו נדירים וזניחים, ואינם מצדיקים הטלת תקופת צינון ארוכה מחמישה חודשים.
   2. במסגרת עבודתו לא העניק המבקש כל זכות ואף לא המליץ על הענקת זכות לחברה בשנים האחרונות. כפי שפורט לעיל (בפסקה 8), לא טיפל המבקש באופן אישי בשום פנייה של החברה בארבע השנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות היה מעורב באופן עקיף רק בשלושה מקרים – אשר גם בהם תשובת הרשות הייתה שלילית.
   3. המבקש הפנה להליך קודם בו דנה הוועדה בעניינו של מנהל המחלקה הקודם, עו"ד שי ברגר (ו"ע 3004/09 ברגר נ' מדינת ישראל – נציבות שירות המדינה (9.3.2009)), וביקש לערוך השוואה בין המקרים, תוך ציון נקודות ההשוואה הבאות:
      1. המבקש טוען שבזמן כהונתו בתפקיד של ברגר, המחלקה מנתה חמישה עובדים בלבד, ולכן נאלץ מנהל המחלקה לטפל בעצמו גם בפניות של גורמים חיצוניים ולקיים איתם ישיבות עבודה רבות.
      2. במהלך השנתיים שקדמו לפרישתו מהתפקיד, טיפל ברגר ב-27 פניות של המשרד אליו ביקש לעבור.
      3. ברגר שהה בצינון פנימי משך 4.5 חודשים בטרם פרישתו הרשמית מהשירות.
      4. המשיבה ביקשה להטיל על ברגר צינון נוסף למשך חודשיים בלבד לאחר פרישתו מהשירות.
      5. הוועדה קבעה שברגר יוכל לעבוד במשרד אליו ביקש לעבור, בחלוף ארבעה חודשים ממועד פרישתו מהשירות, ומעבר לצינון הפנימי כאמור.
      6. בניגוד למבקש, ברגר היה מעורב בצורה ישירה, שוטפת ומשמעותית עם המשרד אליו ביקש לעבור. זאת תוך שהוא העניק לו באופן ישיר, וכן באופן עקיף באמצעות עובדיו, זכויות – בעשרות מקרים שונים בשנתיים שקדמו לפרישתו.
      7. במחלקה חלו שינויים מבניים רבים. כיום עובדים בה כעשרה עובדים מקצועיים, לרבות עובדים בדרגות בכירות הזהות לדרגה ממנה פרש ברגר. המבקש, להבדיל מברגר, כמעט ולא טיפל בשנים האחרונות בפניות של מייצגים חיצוניים וכמעט שלא ערך עמם ישיבות עבודה. הוא לא טיפל באופן אישי בענייניה של החברה בארבע השנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות היה מעורב כמפורט לעיל באופן עקיף בקבלת החלטות רק בשלושה מקרים של לקוחות החברה, שגם בהם ניתנו תשובות שליליות.
   4. המבקש פירט גם נושאים נוספים הנוגעים למצבו המשפחתי, אשר לבקשתו ובשל צנעת הפרט לא יפורטו כאן, אך יצוין כי הם מהווים נסיבות קלות לקולא בבחינה האינדיבידואלית של הבקשה.
9. בסיום הבקשה, הצהיר המבקש כי הוא מודע להוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק ומתחייב למלא אחריהן. בנוסף, מסר כי בקשתו מוגשת בתיאום עם המשיבה, למעט לעניין תקופת הצינון. המבקש הבהיר לפיכך, כי בהתאם לתקנה 6 לתקנות שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (סדרי דין בועדה), התשל"א-1971, מתבקשת הוועדה לדון בבקשה ולהחליט בה על יסוד החומר בכתב שהובא בפניה ובהיעדר הצדדים.

תגובת המשיבה לבקשה

1. המשיבה, נציבות שירות המדינה, הגיבה לבקשה באמצעות בא כוחה, עו"ד בישארה-אלי פראן, ביום 26.10.2016. לדברי ב"כ המשיבה, בנסיבות העניין, המשיבה סבורה שניתן לקצר את תקופת הצינון הסטטוטורית, אך לא במידה המבוקשת. לטענת המשיבה, התקופה הראויה לצינון במקרה דנן היא ארבעה חודשים של צינון בפועל, בנוסף לשלושת חודשי הצינון הפנימי בהם שהה המבקש. זאת, כך שהמבקש יוכל להתחיל לעבוד בחברה החל מיום 1.1.2017.
2. ב"כ המשיבה שב וחזר על עיקרי הדברים שהעלה המבקש בבקשתו, לפיהם המבקש שימש במהלך כ-13 השנים האחרונות בתפקידים שונים ברשות המסים. בתפקידו האחרון שימש המבקש כמנהל המחלקה המקצועית (מע"מ) ברשות – תפקיד מנהל אגף א' במתח דרגות 43-41 לדירוג המח"ר, הנמנה על דרג הביניים בשירות המדינה. עוד הוסיף ב"כ המשיבה שהפרטים והעובדות בכל הנוגע למהות ולהיקף עיסוקו של המבקש ברשות, כפי שפורטו בבקשה, נבחנו בין היתר מול הלשכה המשפטית ברשות, ומקובלים על המשיבה.
3. לאחר שסקר ב"כ המשיבה במסגרת דיון משפטי נרחב את החוק והפסיקה בנושא הצינון, התייחס באופן פרטני לבקשת המבקש. לדבריו, אין חולק כי עניינו של המבקש נכנס לגדרי תחולתו של סעיף 4 לחוק, שכן יש לראות בו כמי שבמסגרת תפקידו היה מוסמך להעניק או להמליץ על הענקת זכות. זאת, בפרט לאור הפסיקה בה נקבע כי סעיף 4 חל גם בנסיבות של קבלת עבודה או טובת הנאה מגורם מייצג כאשר העובד היה מוסמך במסגרת תפקידו להעניק או להמליץ על הענקת זכות ללקוחות המיוצגים על ידי אותו גורם (ו"ע 122/07 כהן נ' נציבות שירות המדינה (20.5.2007); ו"ע 156/07 פורר נ' נציבות שירות המדינה (6.12.2007)). לצד זאת, ציין ב"כ המשיבה שמתקיימים גם לגישת המשיבה מספר שיקולים לקולא, המפחיתים את החשש לפגיעה בטוהר המידות או בתדמית של השירות הציבורי, כדלקמן:
   1. ראשית, העבודה שהמבקש שימש בתפקיד בו היה בידו להעניק זכות, אך לא לחברה עצמה, אלא ללקוחותיה. ב"כ המבקשת מזכיר בהקשר זה את דברי המבקש לפיהם הטיפול בפניות שנשלחו על ידי החברה נעשה בידי עובדים הכפופים אליו, כאשר הוא לקח חלק בבדיקה, אך בטרם מתן המענה הסופי. זאת ועוד, מזכיר ב"כ המשיבה כי כעולה מהבקשה, ההחלטה האחרונה בעניינם של לקוחות החברה בה היה מעורב המבקש ניתנה באוקטובר 2015.
   2. שנית, היקף הטיפול המועט מול החברה בשנתיים שלפני פרישתו. ב"כ המשיבה מפנה לפירוט שהוצג בהרחבה בבקשה (והוצג לעיל בפס' 8) לפיו עיסוקו של המבקש מול הפירמה בתקופה זו היה מועט.
   3. שלישית, עובדת היות החברה אליה מבקש המבקש לעבור גורם מייצג. לגישת המשיבה, בנסיבותיו של מקרה זה מהווה עובדה זו שיקול לקולא.
   4. רביעית, תקופת הצינון הפנימי בה שהה המבקש. המבקש הודיע לממונים עליו על כוונתו לפרוש משירות המדינה וכי בכוונתו לפנות למספר משרדי רואי חשבון – ביום 22.5.2016. בהתאם לכך, סבורה המשיבה כי ניתן למנות את תקופת הצינון הפנימי החל מיום 1.6.2016.
   5. חמישית, רמת משרתו של המבקש. המבקש פורש משירות המדינה כאשר בתפקידו האחרון שימש בתפקיד מנהל המחלקה המקצועית (מע"מ) ברשות, תפקיד הנמנה על דרג הביניים בשירות המדינה. לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ניתן לקצר את תקופת הצינון בדרג זה לכדי שישה חודשים.
4. עם זאת, ציין ב"כ המשיבה, שלאור תכליתו של חוק הצינון – שמירה על טוהר המידות וחיזוק אמון הציבור במערכת השלטונית – אין די בתקופת צינון בפועל של חודשיים. סוגיית הצינון אינה מצומצמת אך לפגיעה למעשה בטוהר המידות, אלא מתייחסת גם לפוטנציאל הפגיעה ולמראית הדברים העולים מנסיבות העניין. בהתאם לכך, ולאור מהות התפקיד בו כיהן המבקש והיקף השפעתו (באופן ישיר או עקיף), תוך התחשבות בשיקולים לקולא שפורטו לעיל, סבורה המשיבה שניתן לקצר את תקופת הצינון במקרה דנן לכדי ארבעה חודשי צינון בפועל, כך שהמבקש יוכל להתחיל בעבודתו בחברה החל מיום 1.1.2017. המשיבה סבורה שמתן היתר זה – לאחר ארבעה חודשי צינון בפועל ובתוספת שלושה חודשי צינון פנימי – מתיישב עם תכליתו של חוק הצינון ותואם את אמת המידה שהותוותה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
5. בהתייחס להשוואה שביקש לערוך המבקש בין עניינו לבין עניין ברגר, מסר ב"כ המשיבה כי לגישתה, מפני שמדובר בשני המקרים באותו התפקיד, שהוא בעל סמכויות מהותיות ברשות, אין לערוך גזירה שונה בין המקרים. אדרבה, יש מקום להחיל על המבקש את אותה תקופת הצינון בפועל שהוטלה על ברגר, קרי ארבעה חודשי צינון בפועל.

דיון

התשתית הנורמטיבית

1. חוק הצינון קובע את ההגבלות החלות על עובדי ציבור, ובכללם עובדי המדינה, לאחר הפרישה משירות הציבור. זאת, במטרה למנוע חשש לפגיעה בטוהר המידות, למנוע מצב של ניגוד עניינים של ממש ואף למנוע חשש לפגיעה במראית-העין של טוהר המידות או תדמית השירות הציבורי. למעשה, החוק בא להבטיח את אמון הציבור בשירות הציבורי ובעובדיו.
2. על תכלית החוק, עמד פרופ' י' זמיר בספרו הסמכות המינהלית:

"הטעם שביסוד חוק זה הוא, בראש ובראשונה, השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. מכאן נגזרים טעמים נוספים, ובעיקר שמירה על אמון הציבור בשירות הציבורי וכן הניהול התקין והיעיל של השירות. באופן מיוחד, ההגבלות נועדו למנוע שתי תופעות שליליות. ראשית, הן נועדו למנוע מצב שבו איש ציבור מתכנן, לקראת פרישתו משירות הציבור, להתקשר מיד לאחר הפרישה, כעובד שכיר או כנותן שירות, עם גוף עסקי שבו הוא מטפל במסגרת התפקיד הציבורי שלו, והקשר הצפוי עם גוף זה עשוי להשפיע עליו במילוי תפקידו, כגון במסגרת הטיפול בבקשה למתן רשיון או תמיכה לאותו גוף. שנית ההגבלות נועדו למנוע מצב שבו מי שהיה איש ציבור, מנצל לאחר פרישתו משירות הציבור את המעמד והקשרים שנוצרו בתקופת כהונתו בשירות כדי לקדם עניינים אישיים או עסקיים." (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א' 665 (מהדורה שניה, 2010)).

1. סעיף 2 לחוק קובע כי "מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בענין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת". סעיף 3 לחוק, קובע כי "מי שפרש משירות הציבור וערב פרישתו היה נמנה עם סוג עובדים ששר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, קבע בתקנות לענין חוק זה בהתחשב עם אופי תפקידם – לא ייצג אדם לפני עובד בשירות הציבור שהיה כפוף לו ערב פרישתו, ולא יבקש ממנו להעניק זכות לו עצמו ולצורך עסקו, בין בהסכם ובין כמעשה של רשות, כשההענקה מסורה לשיקול דעתו של אותו עובד; והוא, כל עוד לא עברה שנה אחת מהיום שבו פסקו יחסי הכפיפות".
2. ממשיך סעיף 4(א) לחוק וקובע, כי "מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שנזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה".
3. ההגבלה שבסעיף 4(א) לחוק תקפה במשך שנה ממועד הפרישה, אלא אם ניתן היתר לקבלת אותה זכות או קיצור תקופת הצינון מהוועדה למתן היתרים, שהוקמה מכוח סעיף 11 לחוק, כאמור בסעיף 4(ג)(3) לחוק. כאמור, הוועדה תיתן ההיתר המבוקש, "אם נוכחה כי אין במתן ההיתר או הפטור, לפי העניין, משום פגיעה בטוהר המידות", כפי שקובע סעיף 14(א) לחוק. עם זאת, היתר כאמור, יינתן בכפוף לקיום המגבלות המפורטות בסעיפים 2 ו-3 לחוק.
4. כאן המקום לומר מספר מילים על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 1.1711 שפורסמה ביום 16.7.2012 ועודכנה לאחרונה בחודש אוגוסט 2015. מטרת ההנחיה, לסייע בהבניית שיקול הדעת של הגופים שחוק הצינון חל עליהם ואשר נדרשים לגבש עמדה לגבי בקשות עובדים הפורשים משירות הציבור, לקצר את תקופת הצינון החלה עליהם לפי סעיף 4 לחוק, המוגשות לוועדה למתן היתרים, הפועלת לפיו. הנחיית היועמ"ש מפרטת את השיקולים השונים שיש לשקול בעת גיבוש עמדת נציג השירות ביחס לבקשה להיתר ובהם: שמירה על טוהר המידות; תפקיד המבקש בשירות הציבור ובכירותו; היקף סמכויות המבקש; נסיבות פרישת המבקש מהשירות; היקף הזכות שניתנה בפועל על ידי המבקש וסיווגה כהחלטה קטנה ושגרתית או גדולה ויוצאת דופן; הממשק בין המבקש, למתן הזכות, לגוף היעד. יצוין, כי לצורך בחינת השיקול שעניינו "תפקיד המבקש בשירות הציבור ובכירותו", פורטו בהנחיית היועמ"ש גם מדרגי הבכירות למשרתי הציבור בשירות המדינה ובגופים שעליהם חל החוק, ואף הוכנה טבלה של תקופות צינון ראויות ומוצעות לכל מדרג כאמור.

הכרעה

1. מן הכלל אל הפרט. אין ספק, שעניינו של המבקש נכנס בגדר סעיף 4 לחוק, משזה היה מוסמך במסגרת תפקידו במשרד להעניק או להמליץ על הענקת זכות לחברה – וליתר דיוק, למיוצגים על ידה. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לה, לאור הנתונים שפורטו בהן וכן לאור החוק והפסיקה בנושא הצינון בכלל ובהחלטות הוועדה שניתנו במקרים דומים בפרט, הגענו לכלל מסקנה כי ניתן לקצר את תקופת הצינון כך שהמבקש יוכל להתחיל את עבודתו בחברה החל מיום מתן החלטה זו.
2. בנסיבותיו של המבקש, עומד בעיקר החשש לפגיעה בטוהר המידות, ולמראית עין. על אף שממשקי העבודה של המבקש מול החברה היו מעטים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, קיים טעם בטענת המשיבה לפיה אין בנסיבותיו של מקרה זה, די בתקופת צינון בפועל קצרה בת חודשיים לשם הגשמת תכליתו של חוק הצינון. קיים משקל לא מבוטל למראית העין הציבורית בעניינו של עובד העובר משירות המדינה לפירמה פרטית. לא מצאנו בנסיבותיו של מקרה זה הצדקה לסטייה לקולא מהמלצת היועמ"ש בהנחייתו, לפיה במקרים של עובדים הפורשים מתפקידים בדרג הביניים מוצדק ככלל קיצור הצינון לכדי שישה חודשים.
3. מן העבר השני, לא מצאנו הצדקה להחמיר עם המבקש מעבר להמלצה שבהנחיית היועמ"ש. המשיבה גם לא נימקה מדוע לגישתה יש לעשות כן. המבקש פעל מול החברה בשנתיים האחרונות אך בשלושה מקרים, ואף זאת באופן עקיף, ותוך אי-היענות לבקשותיה. המעבר הוא לגוף מייצג – להבדיל מגוף העשוי ליהנות באופן ישיר מן הזכות. אף שכאמור עובדה זו אינה מחריגה את המבקש מתחולתו של סעיף 4 לחוק, ניתן לראות בכך שיקול לקולא (ראו למשל ו"ע 44691-08-16 צור נ' נציבות שירות המדינה (7.9.2016)). המבקש שהה בצינון פנימי החל מיום 22.5.2016 (המשיבה ציינה כי לגישתה ניתן למנות את תקופת הצינון הפנימי החל מיום 1.6.2016, אך לא נימקה טענה זו; לאור מסקנתנו אין נפקות להפרש זה). בהתאם לפסיקה בנושא, התחשבנו גם בתקופת צינון פנימי זו (ראו למשל ו"ע 302/08 שילת נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה (12.2.2008)).
4. בחנו את טענות הצדדים ביחס להשוואה בין מקרה זה לבין עניין ברגר. כאמור, לגישת המשיבה יש להשוות את עניינו של המבקש לזה של ברגר; ואילו לגישת המבקש יש להקל עמו ביחס לברגר. לעניין זה מצאנו כמכריעה את הנחיית היועמ"ש, שפורסמה כאמור בשנת 2012 – לאחר מתן ההחלטה בעניין ברגר. הנחייה זו אמנם אינה מחייבת כמובן את הוועדה, אך יש בה לגישתנו כדי להתוות כלל אצבע, שממנו ניתן לסטות – לשני הכיוונים – במקרים המצדיקים זאת. במקרה זה, הגענו למסקנה לפיה כלל הנסיבות, לקולא ולחומרא, מביאות לתוצאה לפיה אין מקום לסטות מ"כלל אצבע" זה.
5. כאן המקום להעיר, שאלמלא העומס הרב שהוטל על הועדה ושבתון בו מצוי בית המשפט עד ליום 1.1.2017, יכול היה המבקש להתחיל את עבודתו בחברה עוד קודם למועד מתן החלטה זו, ובתום שישה חודשי צינון כמומלץ בהנחיית היועמ"ש לאור נימוקינו לעיל.
6. סוף דבר, אנו סבורים שבקיצור תקופת הצינון, כך שהמבקש יוכל להשתלב בחברה החל מיום מתן החלטה זו, בכפוף להצהרתו לפיה הוא מודע למגבלות המוטלות עליו מכוח סעיפים 2 ו-3 לחוק ולהתחייבותו למלא אחריהן, יש כדי להפיג את החשש האמור לפגיעה בטוהר המידות ולחזק את אמון הציבור במערכת השלטונית.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום ד' בטבת תשע"ז , ‏‏2 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

_________________ _____________ ________________

משה יועד הכהן, שופט עו"ד י' ריכטר, חבר עו"ד מ' היבנר, חברה