תביעה ותביעה שכנגד

1. לפני בית המשפט תביעה כספית על סך 215,545 ₪. כמו כן לפני בית המשפט תביעה שכנגד, שהינה גם כספית על סך 647,333 ₪ וגם לצו עשה.
2. במסגרת סיכומיו ב"כ התובעים הודיע שהתובע 2 ז"ל הלך לבית עולמו, וכי הוצא צו ירושה לטובת אשתו, התובעת 1. התובע 3 הינו בנם של התובעים 1 ו-2. התובע 3 פעל מטעם התובעים 1 ו-2 בכל דבר וענין בקשר לעסקה עם הנתבעת. לפיכך לצורך הנוחות ההתייחסות בפסק הדין תהיה לתובעים כמקשה אחת, אלא אם כן יצויין אחרת.

העובדות בקצרה

1. ביום 20.8.12 התובעים 1 ו-2 חתמו עם רשות מקרקעי ישראל על הסכם רכישת מגרש הנמצא ברחוב נחל השניים 16 ביקנעם, במקרקעין הידועים כגוש 12796 חלקה 14 מגרש מספר 41/94 (להלן: "המקרקעין").
2. ביום 12.3.13 נחתם בין התובעים 1 ו-2 לבין הנתבעת הסכם, על פיו זו האחרונה רוכשת מהתובעים 1 ו-2 את הזכויות ביחידת דיור שתיבנה על המקרקעין וכי התובעים 1 ו-2 או מי מטעמם יבנו את יחידת הדיור המיועדת לה (להלן: "הבית" או "הדירה"). ההסכם מיום 12.3.13 יקרא להלן: "החוזה" או "הסכם ההתקשרות".
3. הצדדים פעלו במשותף לצורך הוצאת היתר בניה אשר ניתן ביום 13.8.14. מטעם הנתבעת פעלה הנתבעת עצמה וכן בנה מר ברק זונטג. כמו כן הנתבעת מינתה מפקח בניה מטעמה מר עידן ז'ק, אשר פיקח על הבניה.
4. במהלך הבניה הנתבעת שילמה לתובעים מידי פעם בפעם על חשבון תמורת הבית, בהתאם להוראות ההסכם ביניהם.
5. בחודש מאי 2016 הצדדים הגיעו להסכמה שהנתבעת תבצע בעצמה עבודות אלומיניום והרכבת דלתות. לפיכך נמסר לה מפתח הדירה. הנתבעת הזמינה בעלי מקצוע מטעמה אשר ביצעו עבודות אלה.
6. בשלב זה נוצר סכסוך בין הצדדים. התגלעו מחלקות כספיות, בין היתר ביחס ליתרת התמורה שעל הנתבעת לשלם לתובעים, ביחס לתוספות שנעשו בבית וכן ביחס לקיזוזים העומדים למי מהם.
7. הצדדים פנו לגישור בפני עו"ד רון ברנט שייצג את התובעים בעסקה. הנתבעת היתה מלווה בעו"ד מנחם לוינסון וכן במפקח הבניה מר ז'ק. ביום 22.6.16 הצדדים הגיעו להסכם לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל המחלוקות ביניהם, שעיקריו כלהלן:
8. הנתבעת תשלם לתובעים יתרת תמורה בסך 300,000 ₪. מתוכם 200,000 ₪ ישולמו באופן מיידי ו- 100,000 ₪ הנותרים יוחזקו בנאמנות על ידי עו"ד ברנט עד לקבלת טופס 4. הנתבעת שילמה את הסכום הראשוני של 200,000 ₪ לתובעים.
9. התובעים ישלימו על חשבונם ובכל ההקדם האפשרי רשימת עבודות שתצורף להסכם. יש לציין שבמעמד חתימת ההסכם לא צורפה רשימת עבודות.
10. תיקונים שיידרשו בבית לאחר קבלת טופס 4 שעלותם עד 3,000 ₪ (לפי מחירון דקל), יבוצעו על ידי הנתבעת על חשבונה. תיקונים שעלותם מעבר לכך ישולמו על ידי התובעים ללא "השתתפות עצמית" של הנתבעת.
11. התובעים לא יהיו אחראים לתיקונים ועבודות שבוצעו על ידי הנתבעת. כמו כן התובעים לא יהיו אחראים לליקויים שנובעים משימוש לא זהיר של הנתבעת.
12. ביחס לליקויים בעבודות שבוצעו על ידי התובעים, הנתבעת תפנה תחילה לקבלנים שביצעו אותם ורק בהעדר פתרון תפנה לתובעים.
13. במעמד חתימת ההסכם יימסר לנתבעת מפתחות הבית (נמסרו בפועל).

להסכם זה יקרא להלן "ההסכם" או "הסכם הגישור".

1. מיד לאחר חתימת ההסכם הנתבעת קיבלה מפתחות, קיבלה חזקה בבית ועברה להתגורר בו. בתחילה הנתבעת נהנתה מצריכת מים וחשמל על חשבון התובעים. הצדדים לא ציינו בהמשך ניהול ההליך אם גם היום זהו המצב.
2. מיד לאחר חתימת ההסכם התגלעו מחלוקות לגבי היקף העבודות שעל התובעים לבצע. הנתבעת המציאה לתובעים רשימת עבודות באמצעות מפקח הבניה מטעמה, אשר לא היתה מקובלת עליהם. לפיכך התובעים פנו לעו"ד ברנט על מנת שיתן הבהרה בקשר לרשימת העבודות שעל התובעים לבצע. ביום 26.6.16 עו"ד ברנט ענה לצדדים כלהלן:

"רבותי,

לא זו היתה רוח הדברים בישיבה במשרדי.

דובר על רשימה מצומצמת של השלמות, "יום עבודה" ופרידה ידידותית.

נא לחשב מסלול מחדש.

בברכה,

רון ברנט – עו"ד ונוטריון"

1. למרבה הצער הסכם הגישור לא הביא לפתרון הסכסוך בין הצדדים. נוצר מצב שהנתבעת נכנסה לגור בדירה כאשר עד היום לא ניתן טופס 4. הנתבעת לא איפשרה לפועלים מטעם התובעים לבצע עבודות נוספות בבית. מנגד הנתבעת עשתה עבודות שונות בבית, לפי שיקול דעתה, בהתאם לצרכיה ועל מנת להכשיר אותו למגורים.

טענות התביעה

1. בהליכים לצורך הסכם הגישור הנתבעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד מנחם לוינסון. כמו כן ההסכם נעשה בנוכחות בנה והיא היתה מלווה על ידי מפקח הבניה מטעמה מבחינה מקצועית. מדובר בהסכם מחייב. הסכם זה נעשה לאחר שהתובעים ויתרו על סכום של 100,000 ₪ מתוך תמורת הבית המגיעה להם על פי החוזה, מתוך רצון להביא לסיום הסכסוך.
2. הנתבעת החליטה להפר את ההסכם ולא לשלם את יתרת התמורה על פי ההסכם. הנתבעת פעלה להכשיל את ביצוע ההסכם, על מנת להתחמק מתשלום יתרת התמורה. במסגרת זו הנתבעת סרבה לבצע עבודות איטום שהיה עליה לעשות, שהיו תנאי לקבלת טופס 4. כמו כן הנתבעת ביצעה עבודות נוספות בבית הטעונות היתר. הנתבעת התעלמה מבקשות התובעים לאפשר להם ו/או לבעלי מקצוע מטעמם להכנס לבית ולבצע את העבודות שהיה עליהם לעשות.
3. הנתבעת יצרה מצב, שמצד אחד היא קיבלה חזקה בבית, עברה להתגורר בו ונוהגת בו מנהג בעלים, ואילו מצד שני היא לא שילמה את מלוא התמורה, לא על פי הסכם ההתקשרות וגם לא את התמורה המופחתת על פי הסכם הגישור. הנתבעת הכשילה ומכשילה עד היום קבלת טופס 4. הנתבעת היתה צריכה לשתף פעולה עם התובעים בכל דבר וענין. משלא עשתה כן הדבר גרם להם להפסד כספי, טרחה והוצאות. במצב זה לא עמדה בפניהם ברירה אלא להגיש תביעה זו.
4. מאחר והנתבעת מתכחשת להסכם הגישור, עליה לשלם להם את מלוא התמורה החוזית עבור הדירה, שעומדת על 196,545 ₪. לחילופין עליה לשלם להם לפחות את הסכום שטרם שולם על פי הסכם הגישור בסך 100,000 ₪. כמו כן יש לחייב את הנתבעת לשלם להם 20,000 ₪ בגין הוצאות שנגרמו להם, ובגין נזק לא ממוני שנגרם להם.
5. התובעים חזרו והודיעו במסגרת כתב התביעה, שהם מוכנים להשלים עבודות בבית בהיקף של יום עבודה אחד לצורך קבלת טופס 4, אם הנתבעת תאפשר זאת. כמו כן התובעים ביקשו להצהיר כי אינם אחראים לליקויים בבית לאור התנהלות הנתבעת. כמו כן התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת לשפותם בגין הוצאות מים וחשמל שהיא צורכת על חשבונם. יש לציין שהתובעים זנחו את הטענה האחרונה בהמשך ההליך.

טענות ההגנה והתביעה שכנגד

1. מי שביצע את הבניה בפועל מטעם התובעים הוא התובע 3. גם לו יש אחריות בכל דבר וענין הקשור לבניה ביחד עם התובעים 1 ו-2, ולכן התביעה שכנגד הוגשה נגד שלושתם.
2. הדירה נמסרה לנתבעת כאשר יש בה ליקויים רבים שהינם באחריות התובעים. מאחר ואלה האחרונים סרבו לתקן את הליקויים, היא נאלצה לבצע על חשבונה עבודות הכרחיות, על מנת להכשיר את הבית למגורים.
3. התובעים סרבו לבצע תיקונים בהתאם להסכם הגישור, על פי הרשימה שהמציא להם מפקח הבניה. הנתבעת נתנה לתובעים הזדמנויות רבות לבצע את התיקונים שבאחריותם, אולם הם סרבו. זאת למרות שהיא שילמה לתובעים 200,000 ₪ והפקידה שיק על סכום נוסף של 100,000 ₪ בידי עו"ד רון ברנט, על פי הסכם הגישור. לכן היא נאלצה לבצע עבודות רבות בעצמה.
4. עלות תיקון הליקויים שבאחריות התובעים הינה 290,551 ₪, על פי חוו"ד מקצועית שצורפה לכתב התביעה שכנגד. מעבר לכך הנתבעת ביצעה עבודות בעלות של 36,262 ₪, והיא זכאית לשיפוי סכום זה מהתובעים. כמו כן הנתבעת ביצעה עבודות אלומיניום ודלתות בדירה בעלות 24,000 ₪, וגם בגין עבודות אלה היא זכאית לשיפוי מהתובעים.
5. על פי הסכם הגישור היא קיבלה את מפתחות הבית על מנת שתעבור להתגורר בו, דבר שנעשה על ידה. עם זאת מאחר והתובעים לא סיפקו טופס 4 יש לראותם כמי שאיחרו במסירת הבית ועל כן מגיע לה פיצוי שעומד על 127,500 ₪.
6. היא איבדה אמון בתובעים עקב התנהלותם, ועל כן נאלצה לשלם למפקח הבניה מטעמה 82,000 ₪. מגיע לה החזר מהתובעים בגין הוצאה זו.
7. בפועל נמסר לה מגרש קטן ב -7 מ"ר ממה שהיה אמור להימסר לה, וכן הבית נבנה בחוסר של 3 מ"ר. בשל כך נגרם לה ירידת ערך בגובה של 90,000 ₪. יצוין שהנתבעת זנחה טענה זו בהמשך ההליך.
8. יש לחייב את התובעים לשלם לה סכום של 50,000 ₪ בגין טרחה, הוצאות, אובדן זמן ונזק שאיננו ממוני, וכן סכום נוסף של 40,000 ₪ עבור דיור חלופי לה תזדקק בעת ביצוע תיקונים בבית.
9. סה"כ הנזקים שנגרמו לה עומדים על 747,333 ₪. בניכוי הסכום של 100,000 ₪ שהינה יתרת התמורה שעליה לשלם על פי הסכם הגישור, מגיע לה מהתובעים 647,333 ₪.
10. הנתבעת טענה שפנתה לרשויות לצורך קבלת טופס 4 לבית. נמסר לה שלא ניתן להוציא טופס 4 ללא שיתוף פעולה של התובעים, וכי עליהם לספק רשימת אישורים כמפורט בסעיף 31 לכתב התביעה. הנתבעת מוכנה לטפל בהוצאת טופס 4 ובלבד שהתובעים ימציאו את המסמכים הנדרשים. לפיכך בנוסף לסעדים הכספיים, הנתבעת מבקשת צו עשה להורות לתובעים להמציא את המסמכים הנ"ל.

דיון

1. לאור טענות הצדדים בית המשפט מינה מומחה מטעמו, כפי שיפורט בהמשך. שני הצדדים חקרו את המומחה. לאחר מכן הם הגיעו להסכם דיוני, על פיו אין צורך שבית המשפט ישמע עדים נוספים ופסק הדין יינתן על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט.
2. לאורך כל ההליך התובעים טענו שהסכם הגישור מחייב את הצדדים. על פי הסכם הגישור הנתבעת נותרה חייבת להם 100,000 ₪. התובעים הכירו בכך שעליהם לבצע תיקונים נוספים בדירה וכן להמציא טופס 4. לטענתם הנתבעת הכשילה את ביצוע התיקונים והכשילה הוצאת טופס 4, לפיכך הם פטורים מנושאים אלה. עם זאת הנתבעת חייבת לשלם את היתרה בסך 100,000 ₪. לחילופין התובעים טענו, שאם הנתבעת מתכחשת להסכם הגישור, כי אז עליה לשלם את יתרת התמורה החוזית שעומדת על 196,545 ₪.
3. לעומת התובעים, שטענו לאורך כל הדרך שהסכם הגישור מחייב, לא היה ברור לגמרי אם הנתבעת טוענת שהסכם הגישור מחייב אם לאו. מצד אחד היא טענה שהיא איננה כבולה להסכמות במסגרת הסכם הגישור, שנעשה "לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל המחלוקות בגין הבית ביקנעם – רחוב נחל השניים 16" (כלשון סעיף 2 להסכם), ועל כן היא זכאית לקבל מהתובעים פיצויים ושיפויים על סכומים שלא נכללים בו. מצד שני היא נאחזה בהסכם הגישור בכל הקשור ליתרת התמורה שעליה לשלם עבור הבית, שהינה נמוכה יותר מיתרת התמורה על פי הסכם ההתקשרות. נראה שכאשר היה נוח לנתבעת היא התכחשה להסכם הגישור, וכאשר היה לה נוח היא נאחזה בו.
4. בסופו של דבר הנתבעת הבהירה עמדתה ביחס להסכם הגישור בסיכומי התשובה בסעיף 1, בה הודיעה בצורה מפורשת שהיא מכירה בתוקף הסכם הגישור מיום 22.6.16, אלא שהיא חלוקה על התובעים בכל הקשור לפרשנותו.
5. שני הצדדים מכירים בכך שהסכם הגישור מחייב אותם. לפיכך הסכם זה הוא הבסיס להכרעה במחלוקות ביניהם וממנו ייגזרו זכויות הצדדים. כפי שנקבע בהסכם הגישור, הוא נעשה לסילוק כל המחלוקות בקשר לבית אותו הנתבעת רכשה מהתובעים. הסכם הגישור נעשה לאחר שהבניה ברובה המכריע הושלמה, וכאשר שני הצדדים מלווים ביעוץ משפטי והנדסי. מדובר בהסכם שנעשה בשיקול דעת שלקח בחשבון את כל טענות הצדדים.
6. הסכם הגישור נעשה מתוך בשלות מצד שני הצדדים. שני הצדדים ידעו שיש בבית ליקויי בניה מסוימים, ידעו שיש תוספות מסוימות שנעשו, ידעו שיש טענות כספיות הדדיות ובכלל זה טענות לקיזוזים ושיפויים. כמו כן שני הצדדים ידעו שחלק מהבניה נעשתה על ידי הנתבעת והתובעים לא אחראים לה, כי טרם ניתן טופס 4, וכי יהיה עליהם לשתף פעולה לצורך קבלתו. כמו כן הצדדים ידעו שיש ביניהם ויכוח בכל הקשור למסירת החזקה בפועל לנתבעת. זאת לאחר שתחילה נמסרו לה מפתחות בחודש מאי 2016 על מנת שתבצע בעצמה עבודות אלומיניום ודלתות, ולאחר מכן היו ויכוחים בקשר להחזרת המפתחות לתובעים. כאמור, למרות כל המחלוקות ולמרות מצב הבניה בפועל ששני הצדדים היו מודעים לה היטב, הם החליטו להגיע להסכם על מנת, כפי שנכתב על ידי עו"ד ברנט במייל מיום 26.6.16, להגיע להסכם "ופרידה ידידותית".
7. מי שפעל מטעם התובעים היה בעיקר בנם, התובע 3. מי שפעל מטעם הנתבעת היה בעיקר בנה. מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט נוצר הרושם ששני אלה התקשו להסתדר ביניהם, נקלעו לסכסוכים וויכוחים רבים, והתקשו לשתף פעולה בכל הקשור לבניית הבית. סכסוכים אלה הובילו את הצדדים להסכם הגישור שנעשה, אולם למרבה הצער מיד לאחריו שוב נוצרו סכסוכים, שלא אפשרו הוצאתו לפועל באופן מלא. עם זאת כאמור, הסכם הגישור מחייב את שני הצדדים.
8. הסכם הגישור נעשה לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל המחלוקות (כפי שצויין בו) בין הצדדים. היו ויתורים הדדים. מצד אחד התובעים ויתרו על יתרת התמורה החוזית והסכימו ליתרת תמורה של 300,000 ₪, וכן ויתור על תשלום בגין תוספות שעשו בבית. מנגד הנתבעת ויתרה על טענותיה לשיפוי בגין הוצאות שהוציאה בעצמה לצורך השלמת בניה, ו/או תיקונים, ו/או התאמות שביצעה. כמו כן הנתבעת ויתרה על טענות בעניינים אחרים כגון פיצוי עבור איחור במסירה, הוצאות פיקוח וכדומה. הויתור ההדדי של הצדדים היה ביחד עם ההתחייבויות שכל צד קיבל על עצמו. לענין ליקויי בניה נקבע הסדר מיוחד שפורט בהסכם. כמו כן הצדדים הסכימו שבמעמד ההסכם הנתבעת מקבלת את מפתחות הבית. אומנם הצדדים חלוקים ביניהם בנושאים מסויימים, כגון מהו היקף הויתור מצד התובעים בנושא יתרת התמורה עבור הבית, מהו היקף העבודות שהיה על התובעים להשלים בבית, וכן לאיזה מטרה נמסרו מפתחות הבית לנתבעת (האם לצורך השלמת עבודות על ידי הנתבעת כגרסת התובעים, או לצורך תפיסת חזקה ומגורים כגרסת הנתבעת). עם זאת אין במחלוקות אלה לאיין את ההסכם, או להפחית מתוקפו.
9. לטענת התובעים הם ויתרו על סכום של 100,000 ₪ מתוך התמורה החוזית. הנתבעת מכחישה טענה זו. אין צורך להכריע במדוייק בטענה זו, שכן ברור שיש ויתור מצד התובעים בנושא התמורה. עובדה היא שהנתבעת עצמה טוענת שיש לקבוע את יתרת התמורה שעליה לשלם לתובעים (אותה היא מפחיתה מסכום הפיצויים המגיעים לה לשיטתה, כפי שפירטה בכתב התביעה), בהתאם להסכם הגישור, ולא בהתאם לחוזה. חזקה שהנתבעת בחרה את האופציה הזולה יותר ומכאן ברור שיש ויתור מצד התובעים.
10. לענין היקף התיקונים שהיה על התובעים להשלים. בהסכם הגישור מצויין שרשימת העבודות מצורפת כנספח א'. למרות זאת שני הצדדים לא ערכו רשימה במעמד עשיית וחתימת ההסכם (למרות ששניהם היו מלווים הן מבחינה משפטית והן מבחינה הנדסית), אלא שהשאירו זאת למועד מאוחר יותר, על פי רשימה שיגבשו ביניהם. בענין זה הובאו שתי ראיות משמעותיות לפני בית המשפט. מצד אחד הובאה הבהרתו של עו"ד ברנט, שמדובר ברשימה מצומצמת של השלמות העולות כדי יום עבודה אחד. מצד שני הובאה רשימה מפורטת של מפקח הבניה מטעם הנתבעת מר עידן ז'ק שנערכה יום אחד לאחר הסכם הגישור. מעיון ברשימה של מר ז'ק עולה שמדובר בעיקר בתיקונים של עבודות גמר שאינם בהיקף גדול במיוחד. לפיכך נראה אין פער גדול מאוד בין גישות הצדדים. מכל מקום נושא זה בא לידי פתרון במסגרת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע מהם הליקויים המצויים בבית ואת עלות תיקונם. הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך, זכאית לפיצוי בגינם.
11. על פי הסכם הגישור היה על התובעים להמציא טופס 4 לבית. כל צד מטיל את האחריות לכך, שהדבר לא בוצע, על הצד השני, וטוען שהוא זה שסיכל את קבלת הטופס. בענין זה אני מוצא שהסכם הגישור יצר משטר מיוחד בין הצדדים בכל הקשור לקבלת טופס 4, שחייב שיתוף פעולה ביניהם, דבר שלמרבה הצער לא קרה. מצד אחד על התובעים בתור מבצעי הבניה ומוכרי הבית, לספק לנתבעת כרוכשת טופס 4. מצד שני במסגרת הסכם הגישור הנתבעת הסכימה לקבל חזקה בבית ולשיטתה אף להכנס לגור בו, גם מבלי שיומצא טופס 4 מראש. מעבר לכך הנתבעת קיבלה על עצמה, בשלבים מסויימים עוד לפני הסכם הגישור, לבצע עבודות בניה מסויימות בבית בהיקף משמעותי (כגון עבודות אלומיניום, חלונות, דלתות), ואף הסכימה שלתובעים אין אחריות בגין העבודות שביצעה. בהמשך היא עשתה על דעת עצמה עבודות שונות בבית לצורך התאמתו למגורים. מכאן שמהתנהגות הצדדים עולה שהאחריות לקבלת טופס 4 מוטלת על שניהם. יתרה מזו, הנתבעת טענה בכתב תביעתה שהיא פעלה לצורך קבלת טופס 4 והיא תדאג לכך בעצמה, אלא שלצורך כך היא צריכה לקבל מסמכים מהתובעים (ראה סעיף 31 לכתב התביעה שכנגד), ולצורך כך אף ביקשה צו עשה להמצאתם.
12. מצב בו הנתבעת מתגוררת בדירה ללא קבלת טופס 4 איננו תקין, ועל הצדדים לפעול לקבלתו. איזון ראוי בין זכויות הצדדים יהיה לחלק את האחריות הכספית בנושא ביניהם. החלוקה נעשית על פי אומדנא דדיינא. לפיכך מיתרת התמורה שעל הנתבעת לשלם לתובעים בגובה 100,000, ₪, היא תהיה פטורה מסכום של 20,000 ₪, כך שיתרת החוב תעמוד על 80,000 ₪ בלבד. סכום הפטור של 20,000 ₪ שהנתבעת מקבלת, מיועד לפצותה על ההוצאות שתידרש להם לצורך קבלת טופס 4 בעצמה. מעיון ברשימת המסמכים שהנתבעת דרשה, נראה שניתן לקבלם באמצעות בעלי מקצוע כגון מהנדסים ו/או מפקחי בניה, אשר יבדקו את הבית וינפיקו מסמך מתאים. זאת למעט מסמך של חתימת קונסטרוקטור ואדריכל שתיכננו ופיקחו על בניית הבית (ראה הרשימה המפורטת בסעיף 31 לכתב התביעה שכנגד). מכל מקום אני לא קובע מסמרות בענין.
13. לפיכך בענין טופס 4 אני מורה כלהלן. הנתבעת תהיה אחראית לקבלת טופס 4. הנתבעת תדאג לקבל אישורים מתאימים מבעלי מקצוע על חשבונה. זאת למעט מסמכים שאין אפשרות לקבל מבעל מקצוע שיבדוק את הבית, כגון אישור קונסטרוקטור ואדריכל כפי שפורט לעיל. יהיה על התובעים להמציא מסמך זה לנתבעת תוך 45 יום מהיום. כמו כן אם יש מסמך הדרוש לקבלת טופס 4, שהנתבעת איננה יכולה לקבל מבעל מקצוע שיבדוק את הבית, יהיה על התובעים לספק לה אותו תוך זמן סביר לאחר שתפנה אליהם.
14. היה ויהיו מחלוקות בין הצדדים בענין המסמכים שעל התובעים לספק לנתבעת לצורך קבלת טופס 4, יש באפשרות הנתבעת לנקוט בהליך משפטי מתאים (נפרד מהליך זה) נגד התובעים, להורות על המצאת המסמכים וקבלת סעדים מתאימים, בכפוף לכל דין.
15. אדון כעת בטענות נוספות של הצדדים.
16. אני דוחה את טענת התובעים שיש לחייב את הנתבעת לשלם להם את יתרת התמורה החוזית בסך 196,545 ₪. לתובעים מגיע אך ורק יתרת תמורה לא משולמת לפי הסכם הגישור שעומד על 100,000 ₪, בהפחתה של 20,000 ₪ שנקבע קודם. בסופו של דבר יתרת החוב של הנתבעת לתובעים עומדת על 80,000 ₪ נכון ליום הסכם הגישור. מאחר והיו מחדלים של שני הצדדים בהוצאת טופס 4, סכום זה ישא הפרשי הצמדה בלבד.
17. אני דוחה את טענת התובעים שמגיע להם תוספת תשלום עבור תוספות בניה בבית. התובעים ויתרו על תשלום זה במסגרת הסכם הגישור.
18. אני דוחה את טענות הנתבעת לענין תשלומים להם טענה במסגרת כתב התביעה שכנגד. הנתבעת ויתרה במסגרת הסכם הגישור על שיפוי בגין הוצאות שעשתה לצורך הבניה שבוצעה על ידה, ו/או פיקוח הנדסי, ו/או כל דבר אחר. כמו כן הנתבעת ויתרה על כל טענה שהיתה יכולה לעמוד לה בענין איחור במסירה. זאת למעט פיצוי בגין ליקויי בניה.
19. אני מקבל את טענת הנתבעת שהיא זכאית לפיצוי בגין ליקויי בניה שנמצאו בבית. הצדדים הסדירו נושא זה בהסכם הגישור. נקבע שהתובעים יהיו אחראים לליקויים שבוצעו על ידם, למעט תיקונים קטנים עד 3,000 ₪. אדון בנושא הסכום המגיע לנתבעת בהמשך, במסגרת התייחסות לחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט.
20. אני דוחה את טענת הנתבעת שהיא פטורה משלם את היתרה בסך 100,000 ₪ על פי הסכם הגישור. הנתבעת קיבלה את החזקה בדירה, עברה לגור בה ונוהגת בו במנהג בעלים. משכך אם לא תשלם את יתרת התמורה על פי הסכם הגישור יהיה בכך עשיית עושר ולא במשפט מצידה. עם זאת מסכום זה הופחת סכום של 20,000 ₪ כפי שפורטו לעיל.
21. בתחילת בירור ההליך הנתבעת ביקשה שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, לאור טענותיה בעיקר בנושא ליקוי הבניה. תחילה התובעים התנגדו למינוי מומחה אולם בהמשך הסכימו לכך, לאור הפערים בין חוו"ד הצדדים. לאור הסכמה זו בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את המהנדס האזרחי ושמאי המקרקעין מר יוסי לזר אשר נתן חוו"ד מיום 30.7.18. עיקרי ממצאי המומחה הינם כלהלן:
22. בבית ישנם ליקויי בניה באחריות התובעים בעלות 75,457 ₪ (כולל עלויות פיקוח ומע"מ).
23. בבית ישנם ליקויי בניה בעלות 27,648 ₪ (כולל עלויות פיקוח ומע"מ). בקשר לליקוים אלה המומחה ציין שאין באפשרותו לקבוע אם התובעים אחראים או הנתבעת, ולפיכך השאיר הענין לשיקול דעת בית המשפט.
24. עלות התוספות והשינויים שנעשו בבית עומד על 97,858 ₪ (כולל מע"מ).
25. חוו"ד המומחה היא יסודית ומפורטת ומשכנעת על פניה. אני מקבל את קביעת המומחה שיש תיקונים בעלות 75,457 ₪ באחריות התובעים.
26. לענין הליקויים שהמומחה השאיר לשיקול דעת בית המשפט. הליקוי הראשון מתייחס לביצוע המדרגות, ראה סעיף 8.8 בעמוד 12 לחוו"ד. כל צד טוען שהשני הוא זה שביצע את המדרגות. התובעים טוענים שרצף מטעם הנתבעת הוא זה שהניח את לוחות השיש על גבי מילוי של אבן משתלבת מעל תשתית הבטון. כמו כן התובעים טוענים שביצוע המדרגות כפי שנעשה, היה בהסכמת הנתבעת ובידיעת מפקח הבניה מטעמה. לעומת זאת הנתבעת טוענת, שבעל מקצוע מטעם התובעים ביצע עבודה זו. אין מחלוקת שהנתבעת קיבלה על עצמה לבצע עבודות מסויימות בבית. במצב זה נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח שהתובעים ביצעו עבודה זו. אינני מוצא שהנתבעת עמדה בנטל זה. מפקח הבניה מטעם הנתבעת, אשר ערך רשימת ליקויים מיום 23.6.16, לא כלל ליקוי בגרם המדרגות. יש בכך להחליש את טענת הנתבעת שמדובר בליקוי המונח לפתחם של התובעים. מעבר לכך המומחה מטעם בית המשפט ציין שמבנה המדרגות, כולל לוחות השיש - יציב. כך שמבחינה הנדסית אין ליקוי. נותר רק נושא של השלמת טיח בצד גרם המדרגות, אולם מדובר בענין זניח שהנתבעת קיבלה על עצמה במסגרת תיקון ליקויים קטנים. המסקנה היא שהתובעים אינם צריכים לשאת בעלות תיקון זה. הליקוי השני מתייחס לביצוע חיפוי של קיר חיצוני, ראה סעיף 8.2.8 בעמוד 28 לחוו"ד. החיפוי נעשה בשליכט צבעוני במקום באבן על פי התכנית. המומחה מטעם בית המשפט סבר שאין לחייב את התובעים בעלות שינוי החיפוי. זאת מאחר וקיבל את הסברם של התובעים, שהחיפוי החיצוני צריך להעשות לפי דרישת הועדה המקומית וכי הרשום בתכנית (גרמושקה) לא מחייב וכי שינוי החיפוי נעשה בידיעה ובשיתוף פעולה עם המפקח מטעם הנתבעת. בענין זה אני סבור שהאחריות לליקוי מוטלת על שני הצדדים בצורה שווה. אני מקבל את טענת התובעים שהחיפוי בשליכט צבעוני נעשה בהסכמת המפקח מטעם הנתבעת. מדובר בשינוי משמעותי לעומת התכנית שלא סביר שנעלם מעיני המפקח, ולא סביר ששינוי כזה יעשה ללא הסכמתו. מצד שני, מדובר בשינוי בתכנית שמן הראוי היה לעגן בכתב. על התובעים כמבצעי הבניה לפעול בהתאם לתכניות. בנסיבות אלה נראה שנכון שהתובעים ישאו במחצית העלות בלבד שעומדת על 9,500 ₪ בצירוף 12% עלות פיקוח ובצירוף 17% מע"מ, ובסה"כ 12,449 ₪.
27. סה"כ הפיצוי בגין ליקויים המגיע לנתבעת עומד על של 87,906 ₪. מסכום זה אני מוצא מקום להוריד 3,000 ₪ בהתאם להסכם הגישור. זאת מאחר והנתבעת התחייבה לשאת בעלות תיקונים בסכום הנ"ל. אומנם לפי לשון הסכם הגישור התחייבות הנתבעת מתייחסת לכל תיקון ותיקון, אולם נראה שיש להתייחס לדברים כמכלול ולהוריד מסה"כ עלות הליקויים רק "השתתפות עצמית" של 3,000 ₪ פעם אחת. יוצא אם כן שהסכום המגיע לנתבעת בגין ליקויי בניה עומד על 84,906 ₪.
28. לא שוכנעתי שהנתבעת הוכיחה שיש ליקויים נוספים באחריות התובעים. לנתבעת יש מעורבות משמעותית בבניית הבית, הן באמצעות פיקוח מטעמה (בהקשר זה יצויין שגם אם לא מדובר בפיקוח צמוד כפי שהנתבעת טענה, מדובר בפיקוח משמעותי שירד לפרטים הקטנים), הן באמצעות רכישת חלק מחומרי הגלם, והן בביצוע חלק מהעבודות על ידי בעלי מקצוע מטעמה. חוו"ד של המומחה מטעם בית המשפט יסודית, במסגרתה הוא סוקר את הליקויים שמצא שבאחריות התובעים. זאת לאחר ששני הצדדים המציאו לו חוו"ד מקצועיות מטעמם, מסמכים ואסמכתאות וכן נתנו לו הסברים. לפיכך אינני מוצא מקום לפסוק לנתבעת פיצוי בגין ליקויים שלא כלולים בחוו"ד של המומחה מטעם בית המשפט.
29. המומחה מצא שנעשו תוספות בבית בערך של 97,858 ₪. בענין זה אינני קובע מסמרות, שכן נושא התוספות לא היה במוקד חוו"ד והמומחה העיד בחקירתו בבית המשפט, שהוא הסתמך בענין זה בעיקר על טענות התובעים לענין העלויות. למרות זאת המומחה מצא שנעשו תוספות משמעותיות בבית, בגינם לכאורה מגיע תשלום לתובעים (גם אם מדובר בסכום קטן יותר מזה שציין). אלא שגם על זכות זו התובעים ויתרו במסגרת הסכם הגישור.
30. התובעים ביקשו בכתב התביעה שבית המשפט יצהיר שהם אינם אחראים כלפי הנתבעת בגין ליקויים, ו/או תיקונים, ו/או פגמים בבית (ראה סעיף 31 ה' בכתב התביעה). אין מקום להצהרה גורפת כזו במסגרת הליך זה. התובעים יהיו אחראים בגין כל ליקוי שיתגלה בעתיד בתור היזם ומבצע הבניה בפועל, ובלבד שמדובר בליקוי הקשור בבניה שהם ביצעו ולא הנתבעת, כל זאת בכפוף לכל דין.
31. אני דוחה טענות שני הצדדים לפיצויים בגין נזק שאיננו ממוני. שני הצדדים לא שיתפו פעולה ביניהם וגרמו למערכת יחסים עכורה וקשה. איני מוצא אחריות של צד כלשהו לנזקים הלא ממונים של הצד השני.
32. הגעתי למסקנה שאין מקום לעשות צו להוצאות משפט. אסביר מדוע. התביעות הכספיות של הצדדים כמעט מאוזנות. חלק גדול של טענות שני הצדדים נדחו. ניתנו הוראות לעניין הוצאת טופס 4, שאין בהן קבלה מובהקת של טענות צד כלשהו. אני מודע לכך שלכל צד היו הוצאות מרובות בהליך זה, אולם בנסיבות אלה נראה שמן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו ובכלל זו שכר טרחת עורך דינו.
33. לתובעים מגיע סכום של 80,000 ₪. מכיוון שהעיכוב בתשלום מוטל לפתחם של שני הצדדים שלא פעלו בשיתוף פעולה לקבלת טופס 4, הוא יישא הפרשי הצמדה בלבד מיום הסכם הגישור. נכון להיום הסכום עומד על 81,452 ₪. לנתבעת מגיע 84,906 ₪. סכום זה עומד נכון להיום (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת) על 86,814 ₪. בסופו של דבר יוצא שעל התובעים לשלם לנתבעת 5,362 ₪.

תוצאה

1. התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, הכל בהתאם להוראות הניתנות בפסק דין זה.
2. אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת 5,362 ₪.

התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

1. אני מחייב את התובעים להמציא לנתבעת אישור שמהווה חתימה של קונסטרוקטור ואדריכל בקשר לבנית הבית על המקרקעין, לטובת הוצאת טופס 4 לבית בו מתגוררת הנתבעת. האישור יומצא תוך 45 יום מהיום. זאת בכפוף לכך שאישור זה נדרש להוצאת טופס 4.
2. הנתבעת רשאית לפנות לתובעים תוך 45 יום מהיום בדרישה להמצאת אישורים לצורך הוצאת טופס 4, שאין באפשרותה להנפיק או לקבל באמצעות אנשי מקצוע שהיא תשכור על חשבונה. התובעים ימציאו לנתבעת מסמכים אלה תוך 45 יום לאחר מכן. היה ובין הצדדים יתגלה סכסוך בקשר להמצאת מסמכים כאמור בסעיף הקודם או בסעיף זה, הם רשאים לנקוט בהליך משפטי נפרד מהליך זה, לצורך קבלת המסמכים, או לכל סעד אחר הנובע מכך, בכפוף לכל דין.
3. אין צו להוצאות משפט.

ניתן היום, א' סיוון תש"פ, 24 מאי 2020