בהליך זה הסכימו הצדדים שהנאשם אינו כשיר לעמוד לדין ויש להוציא לגביו צו אשפוז כפוי. המדינה טענה שיש לפעול בהתאם לתקופה המירבית והסניגור הותיר נושא התקופה לשיקול דעת בית המשפט. בנושא זה אני חוזר על עמדתי כפי שפורטה בת"פ 29705-08-15 מדינת ישראל נ' בן סימון (28.1.2016). הסניגור לא העלה טענה כי הוא חולק על קיום ראיות לכאורה.

במקרה זה מדובר על שלושה אישומים בגין הצתה ואישום אחד בגין ניסיון להצתה. לדידי העונש הראלי המירבי עומד על 6 שנות מאסר בהתאם לנסיבות המתוארות בכתב האישום.

אשר על כן, הנני מורה על הפסקת ההליך נגד הנאשם בהתאם לסעיף 170(א) לחסד"פ וקובע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות.

ניתן בזה צו אשפוז כפוי בהתאם לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. בהתאם לסעיף 15(ד1)(2)(א) לחוק נקבעת תקופה מירבית לאשפוז של 6 שנים.

המזכירות תמציא ההלטה לצדדים ולליווי.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.