לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי ביהרי

פסק-דין

האם אירוע הלבבי שבו לקה רואה חשבון נגרם לו עקב הלחץ בו היה נתון לקראת הגשת הדו"חות הממוחשבים לרשות המיסים, לביטוח לאומי ולמע"מ – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע יליד 1939 ועובד כרו"ח עצמאי משנת 1970.

2. משרדו של התובע מצוי בכפר-סבא.

3. בנו של התובע עובד יחד עמו.

4. ביום 15.3.15 (יום ראשון) בשעה 07:00 לקה התובע בליבו.

5. התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה.

6. ביום 6.10.15 דחה הנתבע את התביעה.

7. הצדדים חלוקים אם אירע לתובע אירוע חריג במסגרת עבודתו.

טענות התובע:

1. עסקינן בחודש אי-זוגי בו ה-15 לחודש חל ביום ראשון, המועד האחרון להגשת דוחות למע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי.

2. בשבוע שקדם להגשת הדו"חות עבד התובע קשה, ובמיוחד בשישי-שבת על מנת שהדו"חות יוגשו במועד. עדותו של התובע ובנו תמכו בגירסה זו.

3. בתקופה שקדמה לאירוע, היה הדיווח הראשוני לאותה שנת מס, חל גם שינוי באופן הגשת הדו"חות למוסדות השונים והוספו דו"חות נוספים שחייבו שידור ישירות למחשבי המוסדות דבר אשר גרם ללחץ נוסף על התובע.

4. על פי התע"צ שהוגש מטעם רשות המיסים, השוברים הדיגיטליים החלו מחודש 1/15 והמועד הראשון לדיווח היה 15.3.15.

5. דו"חות מע"מ יש להגיש עד ה-15 לחודש.

6. התובע היה בן 76 באותה עת ולחץ בגיל מתקדם משפיע אחרת מאשר בגיל צעיר.

7. התובע הגיש חוות דעת רפואית מאת פרופ' קפלינסקי אשר קבע קשר סיבתי בין האירוע הלבבי ללחץ הנפשי שנגרם לתובע עקב העומס בו היה נתון.

טענות הנתבע:

1. חזקת הסיבתיות אינה חלה על עובד עצמאי. מדובר בעצמאי שעובד בביתו בימי שישי-שבת.

2. לא הוכח אירוע חריג בעבודתו של התובע. לכל היותר מדובר ב"מתח מתמשך".

3. לא הוכח כי חל שינוי בעבודתו של התובע אל מול עבודתו בעבר.

4. התובע לא הוכיח את קרות האירוע החריג.

5. הנתבע מבקש לדחות את התביעה.

הכרעה:

1. לאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדות בנו, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
2. על פי הפסיקה על עובד עצמאי שנפגע לטענתו בעבודתו לא חלה חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי, לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה...", אלא על העובד העצמאי חלה חובת הוכחה שהתאונה שאירעה לו הייתה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו:

"... כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות כי הפעולה בה נפגע נעשתה "...לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" " (עב"ל 104/99 ברדה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לח 241, 245).

1. במקרה דנא אף מוטל נטל הוכחה מוגבר יותר על התובע שכן מדובר בעובד עצמאי שעובד לכאורה מביתו בסופי שבוע, שבהם על פי רוב לא עובדים. מדובר ביום המנוחה השבועי. לא הוכח כלל שהתובע עבד באותו סוף שבוע. בנו שעבד עמו, אינו עובד בשבת (עמ' 10 לפ' שורות 2-1 לעדות הבן). כך שלא יכול היה לאשר אם התובע עבד באותו סופ"ש.

משכך, לא הוכח שהתובע עבד בשבת.

1. מהעדויות עלה כי מדובר בלחץ ובמתח מתמשך ובעומס עבודה לקראת הגשת דו"חות מע"מ, וביטוח לאומי:

"גם באותו יום, לא הייתה לי מחשבה ללכת לטיפול וקיוותי שזה יחלוף כמו בכול הפעמים הקודמות. באותו יום, אני חושב שקמתי בסביבות השעה 5:00 או 6:00, הייתי עם כאבים עד סביבות 7:00. אז כבר הייתי מוכן לצאת לעבודה. אני בבוקר תמיד בלחץ לצאת לעבודה, העבודה שלנו בלחץ, כולם לוחצים, בטוח לאומי, מע"מ, מס הכנסה, הבן לוחץ, אין ביננו היררכיה, אבל הוא לוחץ כשחשוב שיש משהו דחוף. גם האישה לוחצת ורוצה כסף. לקוחות לוחצים. בטוח לאומי, מס הכנסה ומע"מ במיוחד, בצורה קטסטרופלית." (עמ' 1 שורות 24-18 להודעה לחוקר של התובע)

"כשאני אומר "שבוע קשה", כוונתי ההתרוצצות אחרי חשבוניות ולקוחות, כי ה-15 מבחינת המוסדות (שלושתם), הוא תאריך "מקודש". אני עושה את כול המאמצים, לעמוד בתאריך. עד ה-15, זה כל הנושא של התשלומים למוסדות, אחר כך עד ה-31 לחודש. זה שבועיים של לחצים ומאמצים, להגשת דוחות, למס הכנסה ולבטוח לאומי.

שו"ת- אנחנו עושים גם תלושי שכר במשרדנו. אין הפרדה בן לקוחות שלי או של הבן, הטיפול משותף."

(עמ' 4 שורות 86-80 להודעה לחוקר של התובע)

1. התובע היה בלחץ מתמשך כפי שהיה כל ערב ה- 15 לחודש. על הפי הפסיקה אין מדובר באירוע חריג:

"ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג".
עוד נזכיר שעל מנת ש"אירוע חריג" יבוא בגדר "תאונת עבודה" צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי "מתח מתמשך". " (עבל (ארצי) 27356-04-13‏ דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 10/4/14 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

1. התובע טען כי הדיווח באותו חודש, שהיה הדיווח הראשון של אותה שנה, היה חריג, מאחר שהייתה חובת שידור של הדיווח במערכת הממוחשבת. ראשית, על פי סעיף 355 (א1) לחוק הביטוח הלאומי המועד האחרון לדיווח למל"ל הוא ביום 18 לחודש ולא ה-15 ועל פי התע"צ של המל"ל עולה כי כבר בשנת 2012 אפשר לשדר את התשלום במערכת הממוחשבת:

"לגבי סעיף ד' - אם מדובר בהפרשי שכר שליליים הנובעים מעדכון סטטוס עובד או הפרשי שכר רטרואקטיביים – חלה חובה לשדר קובץ זיכויים ממערכת השכר כולל פרוט פרטי העובד, סיבת ההחזר, תקופת ההחזר והסכום, החל מ- 7.12"

ובנוסף עדיין ניתן לשלם בבנק הדואר:

"לגבי סעיף ב' - אין חובת תשלום בשוברים דיגיטליים בלבד, ניתן לשלם גם באמצעות פנקס התשלומים בבנק הדואר".

1. כמו כן על פי התע"צ רק משנת 2016 חלה חובת דיווח באופן מקוון כשנה לאחר האירוע הנטען:

"לגבי סעיף ד' - אם הכוונה לדווח כולל פרוט עובדים בטופס 126, על פי סעיף 355(א1) לחוק הביטוח הלאומי שתוקן, ותאריך התחולה ינואר 2016, נקבע שעל המעסיקים חלה חובה לדווח טופס 126 אחת לחצי שנה באופן מקוון ישירות לביטוח הלאומי."

1. גם מתעודות עובד ציבור מטעם רשות המיסים עלה כי הייתה חובה להגיש טפסים (טפסי 6111) מקוונים לגבי נתוני הדוחות הכספיים: מאזן, דוח רווח והפסד ודו"ח התאמה לא יאוחר מהיום שבו הוא היה אמור להיות מוגש דוח ההכנסות השנתי וההוראה חלה "לגבי דיווח בשל שנת המס 2010 ואילך" ופורסם כי חובת הגשת טופס 6111 באופן מקוון היא מיום 3.4.11.
2. אף לעניין הדוחות השנתיים (יחידים) נקבע כי הגשת הדוחות באופן מקוון היא לשנת המס 2008 ואילך וחובת ההגשה באופן מקוון ופתיחת השידור המקוון פורסמה עוד ביום 4/11/2009. באשר לחברות נקבע כי חובת הגשת דוחות של חברות שהייתה להם הכנסה בשנת המס, באופן מקוון, תחול לגבי דוח לשנת המס 2015 ואילך ופורסם כי חובת הגשתם של דוחות חברה באופן מקוון תחל מיום 1.10.16
3. משכך, לא הוכח שהתובע עבד בשבת וגם אם עבד הרי שלא היה מדובר בעומס יוצא דופן לחודשים קודמים או בדיווח שונה וחריג מחודשים קודמים.

סוף דבר:

1. התביעה נדחית.
2. משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ג אדר תש"פ (‏09 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנים: אתי כרמי, אסף כהן