לפניי תביעה שעניינה נזקי רכוש של רכב התובעת (מס' רישוי 39-194-53) בתאונה מיום 10.1.2016.

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב. גדר המחלוקת נוגע לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת נהג רכב התובעת, עת שרכב התובעת נסע בנתיב השמאלי לפני העלייה ל"גשר גלילות" מצפון לדרום, רכב הנתבעים סטה מהנתיב הימני לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע ברכב התובעת.

מנגד לגרסת נהג רכב הנתבעים, לא ארעה תאונה בין כלי הרכב והוא הופתע כשרכב התובעת חסם את נסיעתו והורה לו לעצור בטענה שפגע ברכבו.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ובחנתי את הראיות הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהג רכב התובעת לאופן קרות התאונה ולהטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג רכב הנתבעים.

התרשמתי מאמינות גרסת נהג רכב התובעת בעדותו וראיתי להעדיפה על גרסת נהג רכב הנתבעים, ממנה לא השתכנעתי. גרסת נהג רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה הייתה סדורה, כנה ועקבית בעדותו לגרסה האותנטית שנמסרה בטופס ההודעה מיום התאונה ולתרשים בטופס ההודעה (ת/1) והיא נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב. על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק בחלק קדמי ימני ובתמונות הרכב, נראים סימני מעיכת הפח בכנף קדמית ימנית. ברכב הנתבעים, על פי תמונות שצולמו על ידי נהג רכב התובעת ביום התאונה סמוך לאחר התרחשותה, נראים סימני חיכוך בכנף שמאלית אחורית מעל הגלגל. מיקום וסוג הנזק בכלי הרכב, מסתבר עם סטיית רכב הנתבעים מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו הוסע רכב התובעת (כגרסת נהג רכב התובעת) יותר מגרסת נהג רכב הנתבעים להיעדר מגע בין כלי הרכב. חיזוק נוסף לגרסת נהג רכב התובעת יש באישורו של נהג רכב הנתבעים כי "עלה" על הגשר בנתיב הימני ובהמשכו עבר לנתיב השמאלי (עמ' 3 שו' 25-27) וכן בדיווח שמסר אודות התאונה בו ציין קיומם של סימני חיכוך "מצד שמאל מעל הגלגל האחורי", כפי הנראה בתמונות שהציג נהג רכב התובעת.

עדותו של נהג רכב הנתבעים בנוגע לסימני הנזק ברכב הנתבעים פועלת לחובתו. אף שבטופס ההודעה דיווח נהג רכב הנתבעים כי ביום התאונה כשנעצר לבקשת נהג התובעת נראו סימני חיכוך מצד שמאל אחורי של רכב הנתבעים, בעדותו הראשית כפר נהג רכב הנתבעים בקיומם של סימני החיכוך הנראים בתמונת רכב הנתבעים שצולמה על ידי נהג רכב התובעת והציג תמונה של פגיעה בפגוש אחורי מצד שמאל ברכב הנתבעות. אלא שבחקירתו הנגדית אישר כי התמונה שהציג היא תמונה עדכנית ולא מיום התאונה, וכי רכב הנתבעים הוא שנראה בתמונות נהג רכב התובעת מיום התאונה.

במכלול נסיבות אלה, הכף נוטה לטובת העדפת גרסת נהג רכב התובעת והטלת מלוא האחריות לתאונה על נהג רכב הנתבעים.

התובעת לא הביאה לעדות את נוסע רכב התובעת ששמו צוין בטופס ההודעה, ואולם בנסיבות העניין ולאור ההסבר שניתן על ידי נהג רכב התובעת, אין בכך לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי.

אשר על כן, ומשהנזק הנתבע לא נסתר, אני מקבלת את התביעה.

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 3,812 ₪, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדות עד התובעת כפי שנפסק בדיון (בסך של 500 ₪) ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪.

הסכום לעיל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.