בעניין: חוק החברות, התשנ"ט-1999

פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983

ובעניין: מקור המעניינות ע.ר. (בפירוק)

העמותה

ובעניין: סאסי חיים

ע"י ב"כ עו"ד אברהם בר אור

המבקש

ובעניין: בתרון אהד, עו"ד – מנהל מיוחד

ליאור סטופל, עו"ד – מנהל מיוחד

מנהלים מיוחדים

ובעניין: רשם העמותות

רשם העמותות

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

הכנ"ר

1. כללי

לפני בקשת חיים סאסי (להלן: "המערער") לקבוע דיון בערעור שהוגש ביום 5.10.16 על הכרעת המנהלים המיוחדים מיום 7.4.16 (להלן: "הערעור").

1. רקע

2.1 עמותת מקור המעיינות (ע.ר 58-015858-2) (להלן: "העמותה") הקימה את מכללת מקור המעיינות, מכללה להכשרת מורים וגננות של רשת מעיין החינוך התורני בפיקוח משרד החינוך ובתקצובו (להלן: "המכללה"). לימים נקלעה העמותה לקשיים ומשכך הגיש רשם העמותות בקשה לפירוקה (פר"ק 20683-07-14). ביום 10.7.14 ניתן צו פירוק זמני וביום 19.1.15 ניתן צו פירוק קבוע ועוה"ד ליאור סטופל ואהד בתרון מונו למנהלים מיוחדים (להלן: "המנהלים המיוחדים")

• 1. במסגרת תיק הפרוק הגישו המנהלים המיוחדים בקשה למתן הוראות לפי סעיף 54 לחוק ולפי סעיף 374 לפקודת החברות (בקשה 24) לחייב את המערער לשלם לקופת הפירוק סכום של 2,678,122 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 16.7.16 ועד לתשלום בפועל, בגין מעשיו והתנהלותו לאורך השנים במכללה. במסגרת הבקשה עתרו המנהלים המיוחדים למתן צווים זמניים במעמד צד אחד.
  2. ביום 8.8.16 ניתן על ידי כב' השופטת רביד צו ארעי האוסר על דיספוזיציה בזכויות המערער בנכסים כפי שפורטו בבקשה ולמעט גמלאות המל"ל שכן קיימת סתירה להוראות הדין בעניין. בהמשך, הגיעו הצדדים להסדר בנוגע להיקף המגבלות.
  3. המערער שעבד במכללה מיום 1.9.96 ועד ליום 31.8.13 הגיש תביעת חוב בסך 557,292 ₪ עבור שכר עבודה, פיצויים, הפרשות שלא שולמו, הבראה, ביגוד ומענק יובל (להלן: "תביעת החוב"). המנהלים המיוחדים דחו ביום 7.4.16 את תביעת החוב על כל רכיביה בין היתר מאחר והמערער קיבל במשך שנים רבות תשלומים שלא כדין וכן גרם להוצאות סרק גבוהות ובגדר זאת עת שהעסיק את אחיו שלא כדין. כל אלה, לטענת המנהלים המיוחדים, עלו פי כמה מהסכומים להם עתר המערער בתביעת החוב ושחלקם אף אושרו (להלן: "ההכרעה בתביעת החוב").
  4. המערער סבור כי הכרעת המנהלים המיוחדים שגויה ביסודה. לגישתו, טעו המנהלים המיוחדים ביחס לחישובי השכר, ביחס לסכומים הגבוהים שקיבל שלא כדין, בקביעתם בנוגע לאי החתמת שעון ובנוגע לקבלת אחיו שלא כדין לעבודה במכללה.
  5. לאחר שהוגשו עמדות המנהלים המיוחדים ועמדת משרד החינוך והתרבות שבעקבותיה הופחת סכום התביעה, התקיים ביום 29.3.17 דיון במעמד הצדדים. בדיון הבהרתי לצדדים כי המחלוקות מחייבות בירור שאינו אפשרי במסגרת בקשה למתן להוראות ומשכך אין מנוס מהגשת הליך עצמאי בבית המשפט המוסמך, תוך הותרת הצו הזמני על כנו. עוד הוספתי כי נכון יהיה לעכב את בירור ההליך בערעור עד לאחר הכרעה בתביעה שהגישו המנהלים המיוחדים בהינתן הזיקה שבין שני אלה (להלן: "ההחלטה").
  6. ביום 21.5.17 הגישו המנהלים המיוחדים ה תביעה נגד המערער בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בסך 2,682,271 ₪ (סע"ש 43658-05-17). התביעה קבועה לשמיעת ראיות ליום 18.12.19 (להלן: "התביעה בבית הדין לעבודה").
  7. במסגרת התביעה בבית הדין לעבודה הגישו המנהלים המיוחדים בקשה לעיקול זמני וזו התקבלה על ידי רשמת בית הדין אך בערעור על ההחלטה, בוטל העיקול הזמני. .
  8. עיכוב ההליכים של ההליך הוארך פעם אחר פעם בהתאם לעדכונים שמסרו המנהלי המיוחדים על התביעה בבית הדין האזורי לעבודה.

1. עתה הגיש המערער בקשה לחדש את הדיון בערעור. הבקשה נסמכת על ממצאים חדשים שהתגלו לטענתו, במסגרת התביעה בבית הדין לעבודה ולפיהם המנהלים המיוחדים כשלו במילוי תפקידם, פעלו בניגוד עניינים ובחוסר תום לב כלפי הנושים והמערער בפרט, כאשר התביעה בבית הדין לעבודה הינה תביעת סרק ושאינה מבוססת. משכך, סבור המערער כי סר הטעם בעיכוב ההליכים בערעור, יש לקדמו ובנוסף יש להורות על תשלום שכר העבודה לו הוא זכאי מהמל"ל המעוכב על ידי המנהלים המיוחדים.

המערער מבהיר כי המנהלים המיוחדים מתמהמהים בהגשת תביעת העמותה נגד משרד החינוך וגביית חוב התקציבים שהיה ניתן באמצעותו להמשיך ולהפעיל את העמותה. זאת לטעמו מחמת שהם פועלים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך בנקיטת ההליכים נגד המערער ותוך שהם מצויים בניגוד עניינים.

1. המנהלים המיוחדים מתנגדים לבקשה. לדידם לא נפל דופי בהתנהלותם כלל ובכל הנוגע לניהול התביעה נגד המערער בפרט. המנהלים המיוחדים סבורים שאין כל שינוי נסיבות שמצדיק את שינוי ההחלטה שלפיה הערעור יעוכב עד הכרעה בתביעה בבית הדין לעבודה.
2. רשם העמותות סבור כי מאחר וקיים הליך בבית הדין האזורי לעבודה שבמסגרתו מתבררות המחלוקות בין המנהלים המיוחדים לבין המערער אשר לו השלכות ברורות על תוצאות ההליך דנן ובהינתן שאין חשש מתשלום הכספים ככל שכך ייקבע, אין מקום לקבל את הבקשה. עוד הבהיר רשם העמותות כי לא נפל דופי בהתנהלות המנהלים המיוחדים אשר שוקלים בכובד ראש את טענותיהם נגד משרד החינוך.
3. הכנ"ר מצטרף לעמדת רשם העמותות.
4. המנהלים המיוחדים הגישו בקשה לדחייה על הסף של הבקשה מאחר ובקשת המערער לאשר את תביעת החוב ולקבל גמלה מהמל"ל אינה מתיישבת עם חובו של המערער לעמותה, כנטען.
5. המערער הגיש תשובה לבקשה במסגרתה חזר על טיעוניו תוך שהוא שב ומלין על הגשת התביעה בבית הדין לעבודה ללא בסיס, מבלי שישנם עדים תומכים ובשים לב שהתביעה הינה בקשר לשכר ששולם בשנת 2000 כך שהיא ברובה התיישנה.
6. דיון והכרעה

9.1 הכלל של "הליך תלוי ועומד" המבוסס על השוואה בין עילות, מאפשר להעמיד את הדיון בהליך אחד כל עוד תלוי ועומד הליך אחר בין בעלי הדין. ודוק: הכלל חל באותם מקרים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בבתי המשפט בשל אותה עילה, אולם אין הכרח שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. כך גם אין הכרח לזהות בין בעלי הדין (ר' אורי גורן, מהדורה שתים עשרה 2015, בעמ' 173 -174). הרציונל העומד מאחורי כלל זה הוא כפול: מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית המשפט אשר עשוי אף להגיע להכרעות סותרות (ר' ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2), 477 (12.6.75).

9.2 ביישום למקרה שלפני סברתי ועדיין סבורני שיש לעכב את בירור הערעור עד לאחר הכרעה בתביעה בבית הדין לעבודה; לא ראיתי שינוי נסיבות שמצדיק את ביטול ההחלטה בדבר עיכוב בירור הערעור. המערער לא הצביע על טעמים חדשים שבעטים יש לסטות מההחלטה בהינתן שאלה המפורטים בסעיף 13 לבקשה היו ידועים טרם מתן ההחלטה.

זאת ועוד, הזיקה בין תביעת בית הדין לעבודה לבין הערעור עודנה שרירה וקיימת. ודוק: בין אם התביעה בבית הדין לעבודה תתקבל במלואה או בחלקה ובין אם תדחה, הרי שיש בכך כדי להשליך באופן ישיר על ההכרעה בערעור. יודגש, כי תביעת החוב נדחתה על ידי המנהלים המיוחדים בשל התנהלות המערער בגין אותן טענות בדיוק המועלות כלפיו בתביעה בבית הדין לעבודה ובחלקן על ידי המערער עצמו במסגרת הערעור, כך שבהתאם לתוצאותיה יכול אף והערעור יתייתר.

מעל ומעבר, טענות המערער בקשר להימצאות המנהלים המיוחדים בניגוד עניינים והתנהלותם בחוסר תום לב וכן בקשר להעדר ראיות בתביעה בבית הדין לעבודה הן בגדר טענות ולא בגדר קביעות. ממילא אין בהן כדי לשלול את מסקנתי דלעיל שכן יש צורך בבירורן המעמיק של אלה בתביעה בבית הדין לעבודה. אוסיף שלא ראיתי בביטול צו העיקול הזמני משום שינוי נסיבות שכן עסקינן בסעד ביניים שאינו משליך על התיק העיקרי ואין בו כדי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה לגופה בבית הדין לעבודה שכאמור טרם נדונה והוכרעה.

אוסיף כי בהינתן שתביעת החוב ביחס למגיע למערער לטענתו בסך 118,000 ₪ אמורה, כך לעמדת בעלי התפקיד שלא נסתרה, על ידי המוסד לביטוח לאומי. משכך אין חשש כי ככל ובסופו של יום יתברר שהמערער זכאי לכספים, אלה ישולמו.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים