פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב בתאונה בצומת מרומזרת.

כללי:

בעלי הדין:

1. בכל זמן הרלוונטי לתביעה:
2. התובעת והנתבעת שכנגד, חברת ביטוח המנהלת עסקים בישראל, ביטוחה בביטוח רכוש-מקיף את השימוש ברכב פרטי מסוג מרצדס מס' רישוי 1051331 (להלן-"המרצדס") בהתאם לבקשת המבוטח אשרף אבו גנם (להלן-"המבוטח");
3. הנתבע 1 היה המחזיק והנהג ברכב פרטי מסוג יונדאי מס' רישוי 8601936 (להלן- "היונדאי");
4. הנתבעת 2 והתובעת שכנגד ביטחה בביטוח רכוש-מקיף את השימוש ביונדאי.

התאונה וגרסאות הצדדים:

1. אין מחלוקת בין הצדדים בי ביום 22.8.15 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי הרכב. התאונה ארעה בכביש מס' 40 בצומת לוד מרכז. באותה עת נסע המבוטח בכביש מס' 40 מצפון לדרום, ואילו הנתבע 1 נסע בכביש מס' 40 מדרום לצפון ובקש לפנות שמאלה לעיר לוד.

כן אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה בצומת מרומזרת, וכי המרצדס נפגעה בחזית ואילו היונדאי נפגע בצדה הימני, בדלת אחורית ימנית ובגלגל אחורי ימני.

1. כל אחד מהצדדים טוען שהוא חצה את הצומת כאשר מופע האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, ומופע האור בכיוון נסיעתו של הרכב השני היה אדום.
2. בסעיף 3(א) לכתב התביעה טענה התובעת שהתאונה ארעה כדלקמן:

"בתאריך 22.8.15 עת החל רכב התובעת בכניסה זהירה ואיטית אל תוך הצומת בכביש 40 בחסות מופע האור הירוק, או אז הגיח לפתע הרכב הפוגע מן הנתיב הנגדי תוך פנייה שמאלה , התפרץ אל תוך הצומת החסום מבלי לתת זכות קדימה ומבלי לציית להוראות האור האדום ברמזור שבכיוון נסיעתו להתנגד ברכב התובעת."

1. בסעיף 3(א) לכתב ההגנה טענו הנתבעים שהתאונה ארעה כדלקמן:

"בתאריך 22.8.15 בשעה 21:30 לערך נהג המבוטח ברכב המבוטח בלוד.

עת פנה רכב המבוטח שמאלה בצומת מרומזר, בחסות האור הירוק אשר דלק בכיוון נסיעתו, לאחר שעמד בכניסה לצומת בשל אור אדום שדלק בכיוונו, התפרץ לפתע הרכב הפוגע בחוסר זהירות לצומת לא פנוי, לא ציית לרמזור אדום אשר דלק בכיוונו , פגע ברכב המבוטח וגרם ברשלנותו הבלעדית לקרות התאונה."

העדויות:

1. תיק המשטרה צורף לתיק בית המשפט, ומהווה חלק מהראיות בתיק. מתיק המשטרה עולה ששני הנהגים נחקרו באזהרה.
2. מטעם התובעת והנתבעת שכנגד העידו העדים כדלקמן:
3. מר שחאדה אבו גאנם אשר נהג במרצדס בעת התאונה. בחקירתו הראשית תיאר את התרחשות התאונה כדלקמן:

"אני נסעתי ישר, הרמזור היה ירוק ונוסעים רגיל, יש הרבה מכוניות, פתאום אחד נכנס משמאל לימין, הכניס את עצמו כמו טיל, גם אפילו לא יודע מה להגיד, ואני הרמזור שלי אדום, אה סליחה ירוק, רמזור אחד, לא נגיד 5- 6 רמזורים, אחד, והוא פתאומית נכנס וקרה מה שקרה."

בהמשך חקירתו הראשית העיד מר אבו גאנם כי היה עד ראיה לתאונה אשר פנה אליו ומסר לו את מספר הטלפון שלו, על מנת שאם יהיה צורך בעדותו הוא יגיע להעיד. גם המשטרה חיפשה עד זה אך לא מצאה אותו..

בעדותו במשטרה תיאר מר אבו גאנם את קרות התאונה כדלקמן:

"בערב התאונה אני נהגתי באוטו. הייתי לבד באוטו. נסעתי על הכביש הזה שאני לא יודע איך קוראים לו, אבל נסעתי מצפון לכיוון דרום. אני הייתי בנתיב הימני והגעתי לצומת. ראיתי שיש אור ירוק ברמזור. המשכתי לנהוג. פתאום הוא יצא , פנה שמאלה, אין שניה. היו אחרי עוד רכבים פרייווטים שכל אחד ברח לצד, ואני נכנסתי בו בצד. אני יצאתי מהאוטו, אפילו לא דברתי אתו עם הנהג, ישבתי על המדרכה עד שהגיע אמבולנס..."

בהמשך חקירתו במשטרה העיד מר אבו גאנם כי הוא נהג במהירות 50- 60 קמ"ש, הוא ראה את היונדאי רק בשנייה האחרונה, התאורה הייתה תקינה, המרצדס הייתה חדשה, ובעת כניסתו לצומת לא עצר והמשיך בנסיעה כי האור ברמזור בכיוונו היה ירוק.

מר אבו גאנם נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי העדות שמסר במשטרה היא אמת. שדה הראיה בצומת הוא רחב. היונדאי פתאום נכנס לצומת.

למעשה מר אבו גאנם עמד על גרסתו אותה סיפר במשטרה, ועדותו לא נסתרה בחקירה הנגדית.

1. התובעת הגישה לבית המשפט את חוות דעתו של בוחן התנועה מר יצחק ג'ובאני, אשר כתב בפרק הסיכום של חוות דעתו כי בדיקתו העלתה את הנקודות הבאות:
2. נהג המרצדס נכנס לצומת בנסיעה רצופה ישר לדבריו באור ירוק. נהג היונדאי נכנס לצומת בתפנית שמאלה מנגד לדבריו כאשר בעת התקרבותו לצומת ובטרם עצירתו הסופית התקבל אור ירוק.
3. המרצדס התנגשה על חזיתה בצד ימין בדופן ימין אחורית של היונדאי שהייתה בתפנית שמאלה מנגד.
4. בכיוון נסיעת נהג היונדאי גלאי דרישה המחייב עצירה והמתנת רכב לפחות 8 שניות כדי לקבל אור ירוק.

גרסת נהג היונדאי אודות קבלת אור ירוק בכיוון נסיעתו בטרם עצירתו אינה תואמת לבדיקתי בשטח ולתכנית הרמזורים.

1. סבב הרמזורים הבסיסי לפיו:

בתום הרמזור הירוק בכיוון נסיעת נהג היונדאי –

מתקבל אור ירוק בכיוון נסיעת המרצדס –

אינו מתאים לאופן כניסת הנהגים לצומת.

בעת פעילות גלאים אפשרי מצב הפוך אבל גם מצב זה לא מתאים לגרסת נהג היונדאי אודות פעילות הרמזורים.

1. תיתכן אפשרות לפיה נהג היונדאי התייחס לרמזור הירוק שהורה לנסיעה ישר ואשר משותף לכיוון נסיעת המרצדס מנגד- ופנה שמאלה באור אדום בטעות.

מר גו'באני נחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו, בה העיד שמר אבו גאנם לא היה צריך לראות את היונדאי לפני שנכנס לצומת. אין בידי לקבל דבריו אלו, שכן בחוות דעתו היה כתוב ששדה הראיה של שני הנהגים היה 200 מ' לפנים.

1. מטעם הנתבעים העידו העדים כדלקמן:
2. הנתבע 1 אשר העיד בחקירתו הראשית כי התאונה ארעה כדלקמן:

"חזרנו מאזור דרום לכיוון לוד, מכביש 40, עצרתי ברמזור ירוק, סליחה באדום, והמתנתי 15- 20 שניות, לא הסתכלתי, לא הסתכלתי על השעון, תוך כדי עצירה נעמדו לידי בצד ימין עוד רכב 2, שהרמזור התחלף פניתי שמאלה לכיוון הבית, אני גר כ- 20 מ' מאזור התאונה, ברגע שעמדתי לסיים את הפנייה שלי הרגשתי מכה, הייתי המום קצת, אמרתי לאשתי אני חושב שפגעו בנו. יותר מזה אין לי מה להגיד הרבה..."

בעדותו במשטרה תיאר הנתבע 1 את קרות התאונה כדלקמן:

"בתאריך 22.8.2015 בשעה 21:30 בערך אני נהגתי ברכב שמספרו 8601935 מסוג יונדאי. חזרתי ממסיבת יום הולדת של הנכדה שלי. נסעתי על כביש 40 מכיוון רמלה לכיוון לוד מרכז. בהגיעי לרמזור שפונה שמאלה בצומת לוד מרכז האטתי את המהירות והגעתי ראשון לרמזור. תוך כדי העצירה התחלף האור ברמזור לאור ירוק, אותתי ופניתי שמאלה כאשר שום דבר לא מפריע לי, תוך כדי פנייה ממש תוך שניות אפילו מאיות השניות חטפתי בומבה ואני לא זוכר כלום. לאחר מספר דקות ירדתי לברר מה קרה והבנתי שהייתה תאונה...

... המשכתי בנסיעה, כי התחלף לירוק תוך כדי שאני מאט לקראת הצומת . יש שם שני רמזורים אחד שמורה ישר לכיוון צפון ואחד שמורה שמאלה , מערבה לכיוון לוד. שניהם התחלפו לירוק בהפרש של שניה או שתיים."

הנתבע 1 נחקר חקירה שכנגד בה לא יכול היה להסביר מדוע בחקירה במשטרה אמר שנעמד ברמזור ואילו בעדותו בבית המשפט העיד שלא עצר אלא הרמזור התחלף בכיוון נסיעתו תוך כדי נסיעתו.

1. גב' מרים חג'ג', אשתו של הנתבע 1 אשר חזרה על גרסתו של הנתבע 1, אשר חזרה על גרסתו של הנתבע 1 בעדותו בבית המשפט. עדותה זו תאמה את עדותה במשטרה.

גב' חג'ג' נחקרה חקירה שכנגד, אך עדותה לא נסתרה. מהשוואת עדותה לעדות הנתבע 1 עולה סתירה בכל הקשור למצב היונדאי בעת ההגעה לצומת.

1. בוחן התנועה מר רפי וולמרק, אשר הגיש חוות דעת מטעם הנתבעים אודות קרות התאונה. בפרק המסקנות כתב מר וולמרק כדלקמן:
2. מדובר בתאונה אשר התרחשה בצומת המבוקר באמצעות מערכת רמזורים, בכביש בינעירוני, כאשר מערכת הרמזורים הייתה תקינה.
3. למקום התאונה לא הגיע בוחן תנועה משטרתי, לפיכך אין יעוד של זירת התאונה.
4. מחומר החקירה המשטרתי ובו גרסאות המעורבים, אני מגיע למסקנה כי רכב המבוטח (יונדאי) נסע בכביש 40 מכיוון דרום לצפון, בהגיעו לצומת מופע הרמזור לפניה שמאלה דלק אור אדום, לאחר שהתחלף האור לירוק החל בנסיעה ופניה שמאלה ואז מפגע בעוצמה מרכב צד ג'.
5. על פי גרסת נהג רכב צד ג' (מרצדס), אני מגיע למסקנה כי נסע מכיוון צפון לדרום, הבחין ברמזור שבכיוונו דולק אור ירוק ולכן המשיך בנסיעה רצופה ונכנס לצומת ע"מ לחצות ישר, כלומר נהג רכב צד ג' לא היה בהאטה לפני הכניסה לצומת ואף לא הבחין ברמזור שבכיוונו מתחלף לאדום צהוב ולירוק, דבר המלמד כי האור הירוק בכיוונו דלק לאורך זמן ולא היה בתחילת הרמזור.
6. עפ"י תכנית הרמזורים אשר התקבלה מנתיבי ישראל, אני קובע כי רכב היונדאי נכנס לצומת מכיוון מופע 2 ואילו רכב המרצדס נכנס לצומת מכיוון מופע 3.
7. עפ"י התכנית מופע 2 מקבל אור ירוק בתלות בגלאי דרישה, כלומר ללא עמידה של רכב בתחום הגלאי, לא מתקבל אור ירוק.
8. לאור גרסת נהג רכב היונדאי, אשר העיד כי נעצר ברמזור אדום ורק לאחר קבלת אור ירוק החל בנסיעה, אני מגיע למסקנה כי גלאי הדרישה קיבל פקודה ואפשר קבלת אור ירוק במופע 2 (יונדאי).
9. עפ"י התכנית קיים רצף בין מופע 2 למופע 3 ולהיפך, כל עוד אין דרישה במופע 6 ליוצאים מלוד, כלומר במצב בו אין רכב העומד ביציאה מלוד, מופע 1 ו-3 ידלקו ירוק וכל כניסה של רכב לתחום גלאי 2 (יונדאי), יגרום להתחלפות מופע 3 לאדום (מרצדס).
10. מאחר ונהג רכב היונדאי נעצר באור אדום והחל בנסיעה לאחר קבלת אור ירוק, אני מגיע למסקנה כי נהג רכב צד ג' (מרצדס) ביצע "מחטף רמזור" ונכנס לצומת באור אדום.
11. אני שולל את האפשרות לפיה נהג רכב המבוטח ביצע "מחטף רמזור", במצב דברים אלו הרי היה צריך להגיע בנסיעה רצופה לצומת (בניגוד לגרסתו), יתרה מכך נהג רכב צד ג' היה חייב להבחין באור הרמזור שבכיוונו מתחלף מאדום לאדום צהוב ולירוק, גרסה שלא עלתה בעדותו.

כבר עתה אציין שחוות דעתו של מר וולמרק מסתמכת על גרסתו של הנתבע 1 לתאונה. אלא שמר וולמרק לא התייחס לעדותו של הנתבעת 1 במשטרה בה העיד שהוא לא עצר בקו הצומת אלא תוך כדי נסיעה התחלף הרמזור מאדום לירוק.

מר וולמרק נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי בכיוון נסיעת היונדאי, אם הנתבע 1 לא עמד 8 שניות, אזי אין לו רמזור ירוק.

1. לאחר שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם.

דיון ומסקנות:

שאלת האחריות:

1. מהעדויות שנשמעו בפני לא ניתן לדעת מה היה מופע האור ברמזור של כל נהג. הדבר היחיד שניתן לקבוע כי לאור הגרסאות הסותרות של הנתבע 1 האם היה במצב עמידה או בנסיעה איטית בעת שהתחלף הרמזור מאדום לירוק, קשה לקבל את גרסתו לעניין מופע האור הירוק בכיוון נסיעתו, שכן הוא היה מקבל מופע אור ירוק בכיוון נסיעתו רק אם היה עוצר ועומד בקו הצומת 8 שניות רצופות.
2. מופע האור הרמזור ברמזור אינו חזות הכל, שכן תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת כי גם אם יש מופע אור ירוק ברמזור, אסור לנהג שבכיוון נסיעתו להיכנס לצומת אם אינו יכול לחצות את הצומת בביטחה.
3. מר אבו גאנם העיד כי כאשר ראה את האור הירוק ברמזור המשיך בנסיעה רציפה. על מר אבו גאנם היה להאיט את מהירות נסיעתו ולבדוק האם הוא יכול לחצות את הצומת בביטחה. מר אבו גאנם לא עשה זאת.

בנוסף, למר אבו גאנם היה שדה ראייה של לפחות 200 מ' קדימה בצומת מוארת, ובקלות היה יכול להבחין ביונדאי בעת שהתקרבה לצומת בכוונה לחצות אותו. הוא הדין בנתבע 1 שהיה יכול להבחין בקלות במרצדס נכנסת לכביש על מנת לחצות את הצומת, והיה עליו להימנע מלהיכנס לצומת.

בנוסף, יש לקחת בחשבון שהמרצדס כמעט והשלימה את חציית הצומת, והיונדאי הייתה בתחילת חציית הצומת.

1. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין שני הנהגים, באופן שמר אבו גאנם נושא ב- 30% מהאחריות לקרות התאונה והנתבע 1 נושא ב- 70% מהאחריות לקרות התאונה.

שאלת הנזק:

1. בסיכומיהם בפני לא חלקו ב"כ הצדדים על הנזקים שנגרמו לכל אחד מכלי הרכב ועל התשלומים ששילמה כל מבטחת למבוטח שלה. על כן יש לראות את הסכומים הנקובים בכתבי התביעה כמוכחים.
2. התובעת צירפה לכתב התביעה העיקרי חוות דעת שמאי לפיה המרצדס הוכרז כאבדן כללי. בכתב התביעה העיקרי תבעה התובעת את הסך 353,151 ₪ בגין תשלומים ששילמה התובעת למבוטח (בניכוי שווי שרידים), שכ"ט שמאי והפרשי הצמדה. מאחר והנתבעים נושאים ב- 70% מהאחריות לתאונה, על כן על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך 247,206 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (5.10.16) ועד ליום התשלום בפועל.
3. התובעת שכנגד צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי לפיה היונדאי הוכרז כאבדן כללי.

בכתב התביעה תבעה התובעת שכנגד את הסך 32,544 ₪ בגין תשלומים ששילמה לנתבע 1 (בניכוי שווי שרידים), שכ"ט שמאי והפרשי הצמדה ורבית עד ליום הגשת התביעה שכנגד. מאחר ומר אבו גאנם נושא ב-30 מהאחריות לתאונה, על הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסך 9,763 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה שכנגד (6.12.16) ועד ליום התשלום בפועל.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:

בתביעה העיקרית:

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת כדלקמן:

1. את הסך 247,206 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (5.10.16) ועד ליום התשלום בפועל;
2. את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט כפי ששולמה, את שכר העדים ואת שכרו של המומחה מטעם התובעת, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בתביעה שכנגד:

הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד כדלקמן:

1. את הסך 9,763 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה שכנגד (6.12.16) ועד ליום התשלום בפועל.
2. את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט כפי ששולמה, את שכר העדים ואת שכרו של המומחה מטעם התובעת שכנגד, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3. שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.