תיק זה נפתח ביום 5/10/2016 בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה בבקשת המבקש/התובע כנגד המשיבה/הנתבעת.

לימים הועברה ההתדיינות מבית הדין האזורי, אל בימ"ש זה, בהסכמת שני הצדדים, ועפ"י החלטת כב' השופטת מיכל פריימן, מיום 28/11/2016.

ביום 1/2/2017 לבקשתם המוסכמת והחתומה של הצדדים ניתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה במסגרתו נדחתה התובענה, אגב, תשלום מוסכם שתשלם הנתבעת לתובע.

בהחלטתי מיום זה, הוריתי על החזר אגרה בהתאם להוראות תקנות בתי-המשפט (אגרות).

בדיקת התיק מלמדת, כי עפ"י תקנות בתי-המשפט (אגרות), אין התובע זכאי להחזר אגרה כלשהו שכן סכום האגרה נמוך מהסכום המרבי המותר בהחזר בנסיבות העניין.

ביום 15/3/2017 הגיש המבקש, ספק בקשה, ספק מכתב, שכותרתו "החזר מלא של אגרת ביה"ד".

ליום המחרת ניתנה החלטתי המציינת, כי ניתן פס"ד זה מכבר ונקבע גם החזר אגרה בהתאם לתקנות (כאמור לעיל בהתאם לתקנות אין התובע זכאי להחזר אגרה).

ביום 3/4/2017 פנה המבקש אל מזכירות בימ"ש זה, בבקשה "לביטול דרישתכם לשלם 234 ₪".

למחרת ניתנה החלטתי, ובה נקבע בזו הלשון: "אם חפץ המבקש – יפנה לעברו של ייעוץ מקצועי שיסביר לו את כל העובדות העולות מן הבקשה. מכל מקום, גסות רוח והתנסחות בוטה אינן מקימות עילה למתן הסעד המבוקש".

לא חלפו אלא שלושה ימים כאשר בין לבין גם ימי שישי ושבת וביום 7/5/2017 שב המבקש והגיש מכתב דרישה לתשלום ובו הוא מבקש רק דבר אחד כלשונו: "שיסביר לי (הכוונה אל הח"מ) על מה הדרישה הזו לתשלום 234 ₪" ומוסיף הוא, שאחרי שאראה ואבין כי המבקש אינו חייב יבין מדוע כעס כל כך. הפנייה נחתמת במילים הבאות: "לגופים שהמטפלים באדם כמוני צריכה להיות הבנה ולא גזל".

ביום 8/5/2017 ניתנה על ידי החלטה בה נקבע, כי ההתדיינות תמה זה מכבר והבקשה תטופל נא ע"י המזכירות.

למחרת היום, בבקשה מס' 11, בה נתונה החלטה זו כותב המבקש בכתב ידו ברישא של מכתב הדרישה הנדון בפנייה: "נא למסור לכב' השופט/רשם שמעון רומי – אסור לריטה לגעת בתיק ולא אתבע אותה – מבקש מכבודו לסגור פארסה זו..."

אכן, אסיים פרסה זו להלן:

עפ"י הוראות הדין הופנתה אל המבקש דרישה לתשלום אגרה.

אין מקום להתבטאויות כפי שמתבטא בהן המבקש כנגד עובדת ביהמ"ש שאך מילאה אחר החלטה שכל תכליתה הייתה לנסות ולהבהיר למבקש מדוע עליו לשאת בתשלום האגרה.

משמצא לנכון המבקש לאיים על עובדת בימ"ש בהגשת תביעה, "אם תיגע בתיק", אסיים את הניסיונות להסביר למבקש את שהיה יכול לקבל באמצעים אחרים מבלי לפנות לביהמ"ש מספר כה רב של פעמים ועל חשבונו הפרטי.

המבקש מוזמן לחדול מהגשת בקשות דומות בוודאי שהוא נדרש לחדול מלאיים על עובדי ביהמ"ש העושים עבודתם נאמנה.

טוב יעשה המבקש, אם ימלא אחר דרישת התשלום שהופנתה אליו, שאחרת יהא עליו להתמודד עם הליכי הגבייה של סכום האגרה שטרם שולמה.

אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי האגרה ששולמה ע"י המבקש לטענתו בביה"ד האזורי לעבודה (141 ₪ נמוכה מן האגרה שהיה עליו לשלם לו הוגשה תביעתו לכתחילה בבימ"ש זה, 375 ש"ח).

כיון שהתובענה הועברה לביה"ד לעבודה בבימ"ש זה, נדרש המבקש לשאת בתשלום ההפרש.

תשומת לב המבקש, כי המשך הגשת בקשות בוטות הכוללות איום על עובדי ביהמ"ש, עלול להיות מטופל ע"י הגורמים המוסמכים.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ז, 10 מאי 2017, בהעדר הצדדים.