1. התובע טוען שבינו ובין הנתבע נכרת הסכם לשותפות.

לטענתו, ההסכם התגבש בע"פ ביום 12/8/15 אך הנתבע הפר את ההסכם בהודעה ששלח לו ביום 4/7/16 שבה כתב: "... לא אמשיך בבדיקת אפשרות לשת"פ בינינו...".

2. לטענת התובע, על הנתבע לשלם לו 650,000 ₪, שמשקפים של שווי חלקו של התובע בשותפות שהוקמה. לחילופין טען התובע, כי הסכום האמור משקף את הנזק שנגרם לו ממעשיו של הנתבע.

3. הנתבע הכחיש קיומו של הסכם, אף שהודה בכך שהצדדים ניהלו מו"מ ביחס לאפשרות להקים שותפות ו/או חברה להפעלת מיזם משותף. לטענת הנתבע, המו"מ לא השתכלל לכדי הסכם.

4. בדיון שהיה ביום 19/10/17 ביקש התובע לקבוע תחילה את התיק לשמיעת ראיות בשאלת קיומה של השותפות. לאור הסכמת הנתבע, נקבע כי תחילה תוכרע השאלה אם היתה בין הצדדים שותפות כפי שטוען התובע. בעניין הזה נשמעו הראיות ועתה מונחים בפני טיעוני הצדדים בכתב.

5. עיינתי בטיעוני הצדדים, ושבתי ועיינתי בכל החומר שבתיק בית המשפט. לאחר שעיינתי, כאמור, בכל החומר, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח שהוקמה שותפות בינו ובין הנתבע.

אעיר, שבמהלך קריאת התיק הסתבר שכתוצאה מתקלה שלא ברור לי מקורה, יש מספרי עמודים כפולים. בעוד הפרוטוקול מיום 17/4/18 משתרע מעמ' 10 ועד עמ' 45, מתחיל פרוטוקול הדיון מיום 19/6/18 בעמ' מס' 21. יוצא שיש בשני המועדים האלה מספרים חופפים לעמודי הפרוטוקול.

6. כאמור, אין מחלוקת על כך שבין הצדדים היו מגעים לאורך תקופה לא מבוטלת, ונוהל ביניהם מו"מ במטרה לנסות ולהקים עסק במסגרת שותפות ו/או חברה. בכך אין די. התובע, שדורש כי הנתבע ישלם לו מחצית משוויו של העסק שלטענתו הוקם במסגרת השותפות, חייב להוכיח, ולו ברמה הנדרשת בהליך אזרחי כגון ההליך שבפני, כי שותפות כזו אכן קמה בסופו של דבר.

זאת לא עלה בידי התובע להוכיח.

7. זאת, בראש ובראשונה, משום שעדות התובע לא הותירה רושם מהימן.

רושם זה מקורו גם בהתנהלותו של התובע בבית המשפט במהלך חקירתו הנגדית, ובכלל זה בהתרשמותי הבלתי אמצעית מהתובע, אך גם מסתירות ותמיהות שעלו במהלך עדותו של התובע. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע נמנע מלזמן עדים רלוונטיים, אף שלכאורה לא היה שום קושי לזמנם וגם דבר זה פועל לחובת התובע ומערער עוד את מהימנותו.

8. הסתירות שנמצאו בעדות התובע היו בעניינים רבים, ואביא להלן את עיקרם.

9. בשאלה במה עסק הנתבע לפני שהחלו המגעים בינו ובין התובע. תחילה השיב התובע בעניין הזה כי הנתבע "היה עושה רכש בישראל עבור הרכבות שהוא ביצע" (פרוטוקול מיום 17/4/18 עמ' 32 שו' 10), תשובה שמשמעה שהנתבע עסק במכירת המוצרים עוד לפני שעלתה האפשרות לכך שהוא והתובע יקימו עסק משותף, ואשר אינה מתיישבת עם טענות אחרות של התובע. בהמשך, טען התובע, כי הנתבע ניסה למכור את המוצרים (שכונו על ידי הצדדים "קשיחים") אך לא הצליח (שם, בשו' 20), ובסופו של דבר, העלה גרסה שלישית, לפיה הוא "לא מודע למה שהוא עושה בעסק שלו הפרטי לפני שהוא פנה אלי להקים את המיזם" (שם, בשו' 33).

10. התובע, שכאמור טען כי בין הצדדים נכרת הסכם להקמת שותפות, התבקש בחקירתו לפרט את תוכן ההסכם. הוא טען כי עוד באוגוסט 2015 סיכמו הצדדים את תנאי השותפות, ובכלל זה סיכומו גם כיצד תפורק השותפות (פרוטוקול מיום 17/4/18 עמ' 40 שו' 2, שו' 2, 28). לא ניתן להאמין לטענה זו. ראשית, משום שמדובר בטענה שעלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית של התובע, והדבר מערער מאוד את מהימנותה. שנית, וכפי שעולה מכתב התביעה, התובע כלל לא דורש את מה שעל פי עדותו בחקירה הנגדית, מגיע לו. התביעה היא בגין סכומים ועקרונות שונים. התובע עומת עם קושי זה ותשובותיו היו מתפתלות ומתחכמות (עמ' 40 שו' 14 – 22).

11. התובע טען בתצהירו כי הוזרמו כספים לחשבון העסק של הנתבע (סעיף 11 לתצהיר התובע) אך לא הציג ולו אסמכתא אחת לעניין זה. כאשר עומת עם העובדה שלא הציג אסמכתאות לביסוסה של טענה זו, חזר בו וטען כי "לא אמרתי שהוזרמו כספים" (פרו' מיום 17/4/18 עמ' 29 שו' 1 – 25).

12. התובע טען בתצהירו כי הוא שחתם על הסכם להקמת אתר אינטרנט לשותפות, וכי הוא ששילם את דמי הקמת האתר (סעיף 13 לתצהירו). בפועל, התברר כי את עלות ההקמה, שהיתה 12,000 ₪ ומע"מ, לא שילם התובע לבדו. למעשה, התברר כי מתוך הסכום הזה התובע שילם רק 4,000 ₪ ומע"מ, בעוד שהנתבע שילם 8,000 ₪ ומע"מ וגם את התשלום שנדרש עבור ה"דומיין" של האתר (פרו' מיום 17/4/18 עמ' 33 שו' 17 – 27).

13. התובע טען בתצהירו כי הוא התקשר עם ספקים שונים ושילם להם באמצעות המחאות אישיות (סעיף 13 לתצהירו בשו' 5). כאשר עומת עם טענה זו בחקירתו הנגדית, היתה תשובתו מתחכמת ומתפתלת (פרו' מיום 17/4/18 עמ' 33 שו' 28 ואילך). אם לא די בזאת, התובע גם נמנע מלצרף כל ראיה שהיא להוכחת הטענה האמורה אף שלכאורה, אם היה בה ממש, לא היה כל קושי לצרף עותקים של ההמחאות שכביכול שולמו על ידי התובע.

14. התובע גם נמנע מלזמן ולו עד אחד מתוך כל אותם ספקים, יבואנים ולקוחות, שלטענתו היו לו איתם קשרים חזקים, ולא היה בפיו הסבר מניח את הדעת למחדלו בעניין הזה (פרו' 17/4/18 עמ' 31 שו' 22 ואילך). מחדל זה פועל לחובת התובע ומערער את מהימנות גרסתו, וההלכות בעניין זה ידועות.

15. התובע טען כי השקיע מאות שעות בבניית אתר האינטרנט, ובהקמת המיזם, תוך שהוא יוצר קשרים, מקיים פגישות עם ספקים וכיוצא בזה. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית של התובע התברר שבאותה תקופה הוא עדיין היה שכיר ושעות עבודתו שם היו בין 08:30 עד 17:00. התובע לא רק שלא סיפק הסבר מניח את הדעת כיצד השקיע מאות שעות, כטענתו, לצד שעות העבודה שלו כשכיר, הוא גם לא זימן ולו עד אחד, שיכול היה להעיד על אותן פגישות שכביכול קיים.

16. ביום 29/6/16 מחק התובע את פרטי ההתקשרות של הנתבע מאתר האינטרנט ובמקום פרטיו של הנתבע, הכניס את פרטיו הוא. התובע הכחיש בתחילה שפעל כך (פרו' מיום 17/4/18 עמ' 34 שו' 27), אך כאשר עומת עם העובדה שמתמלילי השיחות שהוא עצמו צירף, עולה שכך עשה, השיב בתשובה מתחמקת ומתחכמת: "יתכן שבמהלך העדכון האתר מעדכן את הטלפונים. אני לא מבין בצד הטכנולוגי של האתר." (פרו' 17/4/18 עמ' 35 שו' 4 – 5).

17. עניין נוסף, שמערער במידה ניכרת את מהימנות גרסת התובע, הוא העובדה שהתובע, שהגיש לבית המשפט, בשני כרכים עבים, מסמכים רבים, נמנע מלצרף את טיוטת ההסכם שאותה העביר אל הנתבע בחודש דצמבר 2015 ואשר צורפה כנספח 5 לתצהיר הנתבע. לא זו אף זו, התובע, באמצעות בא כוחו, אף ניסה להכחיש כי הוא ששלח טיוטה זו לנתבע (פרו' מיום 19/6/18 עמ' 33 שו' 4 – 7). רק התנגדות של ב"כ הנתבע הביאה לכך שב"כ התובע ויתר על השאלה שניסח בעניין הזה.

18. לעובדה שהתובע הסתיר את קיומה של אותה טיוטה יש, לטעמי, משמעות כפולה. ראשית, הסתרה זו מלמדת על חוסר תום לב מצדו של התובע, שנמנע מלצרף טיוטה זו, אף שצירף לתצהירו מאות רבות של מסמכים. שנית, וזה העיקר, עצם משלוח טיוטה בחודש דצמבר 2015, מפריך, לטעמי, את גרסת התובע כאילו כבר באוגוסט 2015 גובש בין הצדדים הסכם שותפות. הטיוטה נושאת כותרת "הסכם לייסוד שותפות", ונכתב בה כי הצדדים מעוניינים להקים שותפות ולקבוע את התנאים וההוראות ביחס לשיתוף הפעולה. ברור שהעובדה שהתובע העביר לנתבע טיוטה כזו, ובהמשך טיוטה נוספת ביום 13/1/16 (נספח 6 לתצהיר הנתבע), אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה לפיה כבר באוגוסט 2015 הוקמה שותפות בין הצדדים. נראה אפוא שלא בכדי ניסה התובע להסתיר את קיומן של הטיוטות האלה, ולא צירף אותן לתצהירו.

19. עניין נוסף, שמחזק את הרושם השלילי שהותיר התובע בעדותו, הוא התכתובת שעולה מנספח 9 לתצהיר הנתבע, וההסבר המתחכם שנתן התובע לעניין הזה בחקירתו הנגדית (פרו' 17/4/18 עמ' 37 שו' 27 ואילך).

20. מכל האמור לעיל עולה שמעדות התובע עצמו וודאי שלא ניתן לקבוע שעלה בידו להוכיח קיומה של שותפות, להבדיל, אולי, ממגעים ומו"מ בדבר אפשרות להקמת שותפות.

21. אם לא די בכך, גם יתר העדויות שהביא התובע אינן מועילות לו. התובע הביא שלושה עדים, הקשורים לחברת "סימפלי סמארט", שהקימה את אתר האינטרנט. העדות, הגב' סיגל נמר והגב' איריס סיגלר, הוזמנו על ידו. את העד עו"ד אורן צור, ביקש התובע להעיד לאחר משום שמר צור נכח באולם בית המשפט. לאחר שמיעת עדויות עדים אלה, מסקנתי היא שעדות איש מהם לא הועילה לתובע להוכיח קיומה של שותפות בינו ובין הנתבע.

22. התובע מנסה להבנות מתשובה שמסרה הגב' סיגלר, בתשובה לשאלה שנשאלה בחקירתה החוזרת:

"ש. אז בעצם הבנתם שהם שותפים?

ת. כן."

(פרו' 17/4/18 עמ' 19 שו' 20 – 21).

תשובה זו אינה מועילה לתובע. מדובר, לכל היותר, בהתרשמותה הסובייקטיבית של אותה עדה, וודאי שהתרשמות כזו אינה יכולה להכריע בשאלת קיומה או אי קיומה של שותפות. מעבר לכך, העדה ציינה כי מי שפנה אליה היה התובע, ועמו גם היו לה מספר מפגשים. לעומת זאת, את הנתבע לא זיהתה העדה כלל. יוצא, שכל המידע שנמסר לעדה, ועל בסיסו הבינה, על פי עדותה, כי התובע והנתבע שותפים, הוא מידע שנמסר לה על ידי התובע עצמו. ברור אפוא שמדובר בעדות שמיעה, שאין לייחס לה כל משקל.

23. מקל וחומר שכך יש להבין גם את עדותו של עורך הדין צור, שגם על דבריו מבקש התובע להסתמך. ב"כ התובע שאל את העד: "ש. הצדדים היו שותפים?" והתשובה שקיבל ממר צור היתה: "להבנתי, מהלקוחות, הבנתי שהם היו שותפים" (פרו' 17/4/18 עמ' 21 שו' 1 – 2). ברור מתשובתה זו, שמדובר בעדות שמיעה וברור שלא ניתן לתת משקל לדברים שלטענת העד הוא שמע מלקוחותיו.

24. עדות נוספת שהביא התובע, היא עדותו של מר יוסף אייסלר. גם עדות זו אינה מועילה לתובע. אמנם, מר אייסלר ציין כי התובע "אמר לי שהוא שותף. שיש לו שותף." (פרו' 17/4/18 עמ' 22 שו' 32) אך עדות זו מלמדת, לכל היותר, על כך שכך הציג התובע את הקשר שלו עם הנתבע (ראה גם עדותו שם, עמ' 24 שו' 2 – 3). ואכן, בחקירתו אישר מר אייסלר יותר מפעם אחת כי מי שהציג את המיזם כשותפות, היה התובע (שם, עמ' 23 שו' 7 – 8).

25. אני ערה לכך שבחקירה החוזרת אמר העד כי "אני לא זוכר מי הציג אבל הם הציגו אחד את השני כשותפים. הם באו כשותפים" (שם, עמ' 24 שו' 5), אך המשקל שיש לייחס לתשובה זו, מועט. זאת, מאחר שלא רק שהיא באה בתשובה לשאלה מנחה בחקירה חוזרת, אלא שגם בה בחר העד בנוסח מסוייג, כשאמר שאינו זוכר מי הציג. מעבר לכך, הדברים עומדים בסתירה לתשובות קודמות שמסר העד בחקירתו הנגדית, שם טען יותר מפעם אחת כי מי שהציג את המיזם כשותפות היה התובע.

26. מכל האמור עולה, שלא עלה בידי התובע להוכיח שבינו ובין הנתבע נקשר הסכם, וכי היתה ביניהם שותפות. כל שהוכח הוא שהיה בין הצדדים מו"מ להקמת שותפות ו/או להקמת חברה לצורך מיזם משותף, אך לא הוכח שהמו"מ לא הבשיל לכדי הסכם מחייב.

27. מכיוון שכך, ומאחר שהתובע טוען בתביעה להפרת הסכם, וקיומו של הסכם לא הוכח, הרי שדין התביעה להידחות.

28. סוף דבר, שהתביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע, ובנוסף בשכ"ט עו"ד לנתבע בסכום של 23,400 ₪, סכום שנקבע מחד גיסא בהתחשב בסכום התביעה, ומאידך גיסא בהתחשב בכך שהדיון פוצל ובשל כך לא נדרשו הצדדים להביא ראיות גם לעניין הנזק.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ט, 18 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.