בקשה לביטול צו מניעה זמני שניתן בהעדר התייצבות הנתבעת 1.

הצדדים להליך והתביעה

1. התובעים הם בעלי דירות בבניין ברח' בן יהודה 27 בירושלים והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא הבעלים של הבניין הסמוך ברח' בן יהודה 29 בירושלים.

ביום 05.06.16 קבעה וועדת ערר כי עמודת הממ"דים נבנתה בהסטה של כ-1 מטר לכיוון החזית הדרומית ובכ-70 ס"מ לכיוון החזית המזרחית, כי הבנייה בפועל התבצעה בשינוי מהיתר הבנייה המקורי והבינוי היה בניגוד להיתר.

וועדת הערר קבעה שיש לבטל החלטת וועדה מקומית לאשר הסטייה מההיתר וכי על הוועדה המקומית לשוב ולדון בנושא, תוך בחינת מכלול הנסיבות העובדתיות ותוך בחינה עצמאית ומקצועית של הנושא.

2. בתביעה, עתרו התובעים כי הנתבעת תהרוס עמודת הממ"דים שהוקמה ללא היתר וכי יינתן צו מניעה האוסר על הנתבעת לאכלס הדירות עד להריסת עמודת הממ"דים.

התביעה הוגשה בתחילה גם נגד הוועדה המקומית ואולם משנמחקה התביעה כנגד הוועדה המקומית, ממילא מתייתר הצורך לדון בסעדים שהתבקשו כנגדה.

ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת התביעה

3. בענייננו, טוענים התובעים למטרד ולהפרת חובה חקוקה.

קיימות ראיות לכאורה המבססות את התביעה, שכן, יש באופן בניית הממ"דים כדי לפגוע בזכות הקניין של התובעים, יש בכך כדי לפגוע בשעות האור ,לחסום שמש ונוף.

הבנייה נעשתה שלא כדין ומכאן שיתכן והנתבעים אף הפרו חובה חקוקה. עם זאת, כבר עתה יצוין שיש לבחון בעוולה זו האם דרך התרחשות הנזק הייתה בצורה אליה התכוון החיקוק והאם הנזק מצוי בתחומי הפגיעה שאותה חזה המחוקק בקבעו את ההוראות באשר להיתר בנייה (ראו והשוו: ע"א 7727/01 מאיר קרנש ואח' נ' יאיר נחומי ואח' (29.12.02) ע"א 5522/12 מאזן דוויק ואח' נ' הרב יצחק רלב"ג (27.07.14)).

מכל מקום, בשלב זה לא ניתן לומר שסיכויי התביעה אינם נמוכים וכי לא קיימות ראיות לכאורה המבססות את התביעה.

מאזן הנוחות ושיקולי צדק

4. אף אם נבנתה עמודת הממ"דים בסטייה מהיתר, מאזן הנוחות ושיקולי הצדק תומכים בדחיית בקשת התובעים לסעד זמני.

ראשית, התובעים לא מתגוררים בנכס והפגיעה הנגרמת להם ככל שנגרמת היא פגיעה כספית, כפי שהעיד התובע 1 שהפגיעה היא בעיקר כלכלית (ע' 8 ש' 27). יוטעם שבכתב התביעה ובבקשה לסעד זמני לא הוזכר שהתובעים אינם מתגוררים בנכס, ויש באי גילוי משמעותי זה כדי להשליך לכשעצמו על ההחלטה.

שנית, היקף חסימת האור והשמש, הוא פחות יחסית בשים לב לאמור בחוות דעת דר' לשם שהוגשה. מסקנה זו מתחזקת על רקע העובדה שהחלונות של התובעים, צופים לחצר פנימית ובה עצים גבוהים וותיקים, שיש בהם כדי לחסום נוף ואור (ע' 9 ש' 18-19).

שלישית, היקף הבנייה הסוטה מההיתר, ביחס לשטח מבנה הנתבעת הוא קטן יחסית ויש בסעד המבוקש משום חוסר מידתיות, שעה שמבוקש לאסור על אכלוס כלל המבנה.

רביעית, עד הנתבעת לא נחקר על הנזקים הרבים והכבדים שיגרמו לנתבעת אם יינתן סעד זמני (ראו: סעיפים 22, 24,-25 לתצהיר גריינר) ומנגד ניתן לפצות את התובעים בכסף על הנזקים שייגרמו להם.

חמישית, הנתבעת הצהירה כי לא תטען "למעשה עשוי" ובכך אין באי מתן צו מניעה כדי לשנות מהמצב הקיים.

שישית, אמנם יש להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי ובכלל זאת הצורך למנוע מבעלי מבנה ליהנות ממבנה על אף עבירות בנייה ואולם משהצהירה הנתבעת כי אין בכוונתה לאכלס הבניין בכל שלב שהוא בניגוד לחוק או לדין (סעיף 38 לסיכומים; ע' 12 ש' 22-23). די בכך בשלב זה כדי לשמור על זכויות התובעים ואין בפגיעה באינטרס הציבורי האמור בנסיבות העניין, כדי להצדיק מתן סעד זמני.

סוף דבר

5. לסיכום, הנזק שייגרם לנתבעת כתוצאה מכך שתימנע ממנה האפשרות לממש את קניינה הוא נזק ממשי, בעוד שהפגיעה בזכויות התובעים ניתנות לפיצוי כספי ועל כן אין מקום להעניק סעד זמני (ראו והשוו: ע"א 7090/13 רונן נתני נ' שמעון פנחס בוסקילה ואח' (20.05.14).

מסקנה זו נתמכת גם בכך שאין באי מתן הסעד הזמני כדי לגרוע מזכויות התובעים ככל שיינתן פסק דין.

6. לפיכך, מורה כי הסעד הזמני שניתן ביום 10.10.16 יבוטל ביום 06.12.16.

בנסיבות העניין ומשלא התייצבה הנתבעת לדיון שנקבע ביום 10.10.16, אין צו בדבר הוצאות.

7. התיק יוקצה לשופט.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשע"ז, 29 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.